קשור לתחנת האוטובוס, עד שסבתא תחזור
סבתו של לקאן, ילד חירש ואילם שסובל משיתוק מוחין, קשרה אותו מדי יום לתחנת האוטובוס במומבאי והלכה למכור צעצועים ברחובות עם אחותו. פרסום תמונתו בהודו הוביל להתערבות שירותי הרווחה. עכשיו היא מרוצה
מדי יום חלפו עוברי אורח ליד תחנת האוטובוס במומבאי שאליה היה קשור לקאן קייל, ובקושי הבחינו בו. לקאן בן התשע גר ברחוב עם סבתו ואחותו בת ה-12, תחת עץ הפיקוס ההודי שסמוך לתחנה.
עוד חדשות בעולם :
ראשי העיר בכלא, נשותיהם זכו בבחירות
אוּפְּס: ארה"ב חשפה את מפקד ה-CIA בקאבול
שתי פנים למולדובה: 'מודל אוקראינה זה כאן'
לקאן חירש ואילם, וסובל משיתוק מוחין ומאפילפסיה. מדי בוקר קשרה אותו סבתו סקובאי בת ה-66 לעמוד התחנה, כדי שתוכל למכור צעצועים וזרי פרחים ברחובות העיר יחד עם נכדתה בת ה-12.
"מה אני יכולה לעשות? הוא לא יכול לדבר, אז איך הוא יגיד למישהו שהוא הולך לאיבוד?", מספרת סקובאי. אביו של לקאן מת לפני כמה שנים ואמו ברחה, וסקובאי נאלצה לגדל אותו לבדה.
בשבוע שעבר פורסמה בהודו תמונתו של לקאן, שרוע באדישות על המדרכה הלוהטת ביום חם במומבאי. התמונה עוררה דאגה רבה בקרב ארגוני הצדקה והמשטרה, ובעקבות פרסומה נלקח הילד למוסד רווחה שמטפל בילדים בעלי מוגבלויות.
"אני רווקה מבוגרת, ועד הפרסום בעיתון לאף אחד לא היה אכפת ממני", מספרת הסבתא. "הוא היה בבית ספר מיוחד אבל הם שלחו אותו משם", הוסיפה. סקובאי הסבירה כי קשרה את הנכד לעמוד התחנה משום שלא היה מי שיעצור אותו מלשוטט בכביש בזמן שהיא ונכדתה יוצאות לעבוד. בלילה, כשהלכו לישון, הייתה קושרת אותו לרגל שלה כדי שלא יברח.
אחרי שנפרדה בדמעות מלקאן שנמסר לשירותי הרווחה ישבה סקובאי על המדרכה החמה, שתתה צ'אי ואכלה פרוסת לחם. היא מקווה שתראה אותו באופן קבוע במוסד הרווחה, ברגע שתנפיק תעודת זהות. "אני מאוד שמחה", אמרה. "מה עוד אני רוצה חוץ מזה שיהיה מישהו שידאג לו?".
"יש לך ילד מוגבל? רק אתה תדאג לו"
פעילי זכויות אדם טוענים כי אין סיבה להיות מופתעים ממצוקתו של בן התשע בהודו, שבה מתמודדים בעלי מוגבלויות עם דעות קדומות, אפליה ומחסור באמצעים לסייע להם. העובדת הסוציאלית מינה מוטה, שהעבירה את לקאן למוסד, אמרה כי מרכזים בחסות ממשלתית, שמאכלסים ילדים עם צרכים שונים, לא תמיד מצוידים באמצעים הנדרשים. "אין להם את התשתיות", הסבירה. לדבריה, למוסדות במומבאי שאינם בחסות ממשלתית יש את המומחיות, אך הם צפופים מאוד.
ברחבי הודו ישנם בין 40 ל-60 מיליון בעלי מוגבלויות, נכויות ומומים, שנאבקים במידה שווה להשיג את הסיוע שלו הם זקוקים. "אין אחריות קולקטיבית. יש לך ילד מוגבל, אתה תדאג לו. המדינה לא תומכת", אמרה וארשה הוג'ה, מנהלת קרן
שמסייעת להם. הוג'ה סיפרה כי כמו סבתו של לקאן נוהגים הורים נוספים לנעול או לקשור את ילדיהם כשהם יוצאים לעבודה.
בחודש פברואר הוצג בפרלמנט ההודי חוק שנועד להעניק זכויות שוות לבעלי מוגבלויות - כולל נגישות לחינוך, תעסוקה ופיצויים על אפליה. החוק עדיין לא עבר. עורך הדין רג'יבה רטורי, שהיה חלק מהוועדה שהחלה לנסח את החוק לפני חמש שנים, אמר כי מפלגת הקונגרס שהייתה בשלטון דיללה את הצעת החוק המקורית. הוא הביע תקווה שהפרלמנט החדש שנבחר החודש יקבל את ההחלטה הנכונה.
לפנייה לכתב/ת 
