"כשבעלי הבמאי, אני יותר מעורבת בסרט"
מריון קוטיאר שונאת סצנות סקס, פעילה נמרצת בגרינפיס, משחקת בהמון שפות, ותשמח לעבוד שוב עם בעלה, הבמאי והשחקן גיום קאנה. הסרט "יומיים ולילה", אמנם לא העניק לה את פרס השחקנית בקאן, אבל בכל זאת היה עבורה הגשמת חלום: "צרחתי והשתגעתי מרוב אושר", היא מספרת בראיון
במהלך פסטיבל קאן ה-67, שננעל לאחרונה, נחשבה מריון קוטיאר, לאחת המועמדות הבולטות והמובילות לזכייה בפרס השחקנית המצטיינת, עבור הופעתה בסרט "יומיים ולילה" של האחים הבלגים דארדן. אבל חבר השופטים הפתיע והעדיף את ג'ולאן מור האדמונית ההוליוודית מ"מפות לכוכבים", על פני הכוכבת הצרפתייה הכי גדולה כיום.
אבל קוטיאר(38) המאוכזבת, לא צריכה להתבאס. בארון שלה יש כבר אוסקר אחד (על "אדית פיאף - החיים בוורוד"), ונכונו לה עוד הרבה פרסים. בכל מקרה, אנחנו נתונים עכשיו במתקפת קוטיאר: בבתי הקולנוע מוצג עכשיו סרטה "קשרי דם", והחודש אנו צפויים לחזות בה ב"המהגרת" של ג'יימס גריי.
וכאמור "יומיים ולילה" פתח בשבת האחרונה את פסטיבל סרטי הסטודנטים הבינלאומי בתל אביב (האחים דארדן הם גם אורחי הכבוד של הפסטיבל) וב-12 ליוני יעלה בבתי הקולנוע. "זה היה חלום בשבילי, לעבוד עם האחים דארדן, והנה החלום התגשם", אמרה קוטיאר, כשנפגשנו בפסטיבל קאן. "בפגישה הראשונה שלי איתם ניסיתי להירגע ולהתנהג באופן נורמלי, ואמרתי להם שאני נורא שמחה שאנחנו נפגשים, אבל בתוך תוכי צרחתי והשתגעתי מרוב אושר. הם היו מאוד חמודים, כשאמרתי להם איזה כבוד זה בשבילי שהם מציעים לי תפקיד".
ואיך היה לעבוד איתם?
"הדרך שבה הם עושים קולנוע היא כל מה שאני אוהבת בעולם. הם עודדו אותי מאוד והייתי מוכנה לכל דבר. הם נתנו לי חופש מוחלט. אם יש להם רעיון בראש, הם יעשו הכל כדי להגשים אותו, אבל הם גם יתנו לך את החופש ללכת לאן שהם רוצים שתלך".
בכל פעם שאני פוגש את קוטיאר, אם זה על שטיחים אדומים ובבתי מלון בקאן או במרקש (בפסטיבל האחרון היא שימשה שופטת), אני יכול להבין למה היא הפכה לכוכבת כזאת גדולה. היופי שלה (כולל העיניים הגדולות והפעורות), ההילה, והקסם תמיד ממלאים ומאירים את החדר, או מציפים את השטיח באור כוכבים. בהחלט אפשר להסכים עם מה שהבמאי כריסטופר נולאן, שביים אותה ב"עלייתו של האביר האפל" ו"התחלה", אמר עליה לאחרונה: "היא מהפנטת והיא אפשר לעמוד בפני הכריזמה שלה".
קוטיאר, חולקת את חייה עם הבמאי-שחקן המצודד גיום קאנה, אותו הכירה בצילומי "נראה אותך אוהב". "לפעמים, כשאני צריכה עצה, אני שואלת את האנשים שאני אוהבת ואת האנשים שאני בוטחת בהם, כמו גיום", אומרת קוטיאר. "אז לפעמים יש דיונים מקצועיים בבית, אבל לרוב אני יוצרת בעצמי את העולם הקטן שלי ומתמודדת עם זה לבד".
בין הדיונים המקצועיים, הזוג המלכותי והיפה של הקולנוע הצרפתי הנפיק את הצאצא מרסל, שחגג החודש יום הולדת ארבע. "בהחלט השתניתי בעקבות האמהות, כאדם וכשחקנית", מעידה קוטיאר. "מהר מאוד אחרי הלידה עשיתי את 'עלייתו של האביר האפל' וכריסטופר ידע שאני אמא צעירה, והתחשב בזה. יש לו ארבעה ילדים, והוא היה מדהים איתי בגלל שהוא הבין אותי. אני לא יכולה להודות לו מספיק על כך שהוא אפשר לי להיות חלק מהחוויה של סרט כזה, ועדיין להיות אמא במשרה מלאה".
מדי פעם, קוטיאר משתפת פעולה עם בעלה. למשל ב"קשרי דם", דרמת מתח אותו הוא ביים, ועלילתו המתרחשת בברוקלין, בשנות ה-70.
עד כמה זה שונה בשבילך כשהבמאי הוא בעלך?
"ובכן... במקרה הזה, אני שוכבת עם הבמאי", היא צוחקת. "מצטערת, זו היתה בדיחה אבל זה נכון. אני מעריצה מאוד את גיום על הסט. אני כמובן יותר מעורבת בתהליך העשייה, וכשמשהו משתבש, אני יותר מודאגת מהרגיל. בכלל, כשגיום עושה סרט, אני לוקחת חלק בכל המסע של הסרט ואני יודעת כמה זה קשה. זה שובר לי את הלב, כשבמאי לא יכול להשיג דברים, בגלל ענייני כסף".
בעלך נתן לך לקרוא את התסריט של "קשרי דם" בשלב מוקדם כדי שתביעי את דעתך?
"כן. בהחלט הייתי מעורבת. כשקראתי את הגרסה הראשונה אמרתי לגיום כשמשהו חסר לדמות שאני מגלמת, ומה שהוא הוסיף היה את החיבור המיוחד שיש לה עם הילדים שלה. וכשקראתי את התסריט בפעם השנייה הכול היה שם - ורק אז הסכמתי להשתתף".
לא קשה לפעמים לעבוד עם מישהו שכל כך קרוב אלייך? לבקר ולומר הכל אחד לשני?
"אין שום טעם בלא להיות כנים עם האנשים שהכי חשובים לך בחיים. ולכן אני מאוד כנה עם גיום, לגבי העבודה שלו והוא גם כן עם העבודה שלי. הוא אדם ישיר. שקרים לא יכולים לעבוד במערכת יחסים".
אפילו לא שקרים לבנים?
"לא, במיוחד לא כאלה. לא לגבי העבודה ומה שאתה חושב. חייבים להיות כנים גם אם זה לא קל. זה לפעמים לא קל לומר: 'מה שעשית לא עושה לי את זה'".
קוטיאר מעידה שהיא תשמח לשתף פעולה עם קאנה בעוד פרויקטים. "גם בגלל שהוא מאוד נדיב עם השחקנים. בגלל שהוא שחקן, הוא יודע איך זה להיות על סט ולשחק עם הרגשות שלך. אהבתי מאוד לעבוד אתו והייתי רוצה לעבוד איתו שוב. אני יודעת שאני יכולה לסמוך עליו במאה אחוז".
לאחרונה, קוטיאר הגישה חלום, כשלוהקה לסרט המסתמך על "מקבת", מחזהו של שייקספיר, לצידו של מייקל פאסבנדר. "תמיד חלמתי וידעתי שיום אחד אני אגלם את ליידי מקבת'. אבל בראשי זה היה על הבמה ובצרפתית. מעולם לא חשבתי שיום אחד אזכה לדבב את השורות המקוריות של המחזה - את הטקסט המקורי של שייקספיר, שאני בקושי מצליחה להבין. כשקראתי את התסריט בפעם הראשונה הייתי מאוד כנה, והתקשרתי לבמאי ג'סטין קרזל ואמרתי לו שתודה לאל שאני מכירה את הסיפור כי לא הבנתי אף מילה. אבל אני מאוד מתרגשת. זה די מטורף בשבילם להציע לשחקנית צרפתייה לעשות את התפקיד הזה, אז אני מקווה שאני לא אהרוס את הסרט".
העובדה, שקוטיאר מבוקשת ברחבי העולם, מחייבת אותה לעבוד בשפות שונות. "המהגרת", למשל, בו היא מגלמת פולניה שעוקרת לארה"ב, בראשית המאה ה-20, חייב אותה גם לפטפט בפולנית. "אני נהנית לשחק בשפות אחרות. הדרך שבה אנשים מדברים אומרת הרבה על הדרך והצורה שבה הם חושבים. איפה אתה שם את המילים, הסדר שבה שמים אותן. שחקן הרי שמח שהוא חוקר דברים שונים כל פעם ושיש לי את האפשרות להכיר תרבויות אחרות וארצות חדשות, ולומדים על ההיסטוריה של העולם. ואני תמיד מחפשת משהו שונה בכל סרט שאני לוקחת על עצמי. מחפשת חזון שונה של החיים.
"אני גם תמיד שומרת משהו מהרפתקה, מהסיפור, ממפגש עם הדמות או עם הבמאי ושחקנים אחרים. והדבר הראשון שאני שומרת הוא הרבה שמחה. שחקן הוא כמו אנתרופולוג של הנפש האנושית, אז ככל שאתה חוקר יותר את הנפש האנושית, כך אתה לומד יותר עלינו וככל שאתה לומד יותר על משהו, כך יש לך יותר כבוד אליו, והרבה אהבה. כן, אני אוהבת בני אדם".
ועם כל אהבת לבני אדם, סצנות סקס היא דווקא לא מחבבת. "אני שונאת את זה לחלוטין", היא הכריזה על דפי W. "אני שונאת להיות עירומה על המסך. זה מוזר מאוד לדמיין כיצד מישהו אחר עושה סקס. זה לא אני. אחרת, זה יהיה סופר לא נוח ואינטימי מדי. לכל אחד יש דרך משלו
לעשות אהבה, וכך גם לכל דמות. לנשק זה מלא כוח. מרגישים משהו. זה אינטנסיבי לנשק אדם אחר".
חוץ ממשחק ואמהות, קוטיאר מתמסרת לטרנד הירוק ומקדמת עניינים הקשורים לאיכות סביבה ולמאבקים אקולוגיים ופעילה נמרצת בשירות ארגון 'גרינפיס'. "ירשתי את המודעות מהמשפחה שלי. הסבים שלי היו גננים ואהבו טבע, ומההורים שלי למדתי לכבד את מי שאנחנו, ואת מי שנמצא לידינו. למדתי מהם גם לרחוש כבוד לעולם ולסביבה. זה היה חלק גדול מהחינוך שקיבלתי. ואם מה שאדם מאמין במשהו, חשוב שהוא יצליח להפיץ את מה שהוא חושב. זה כל כך יפה לפגוש אנשים שלא ערים למה שאנחנו עוברים, להשפיע עליהם ולשנות אותם - ואז הם מבינים את מה שהעולם עובר. טוב לחלוק ולשנות צעד אחרי צעד, מדברים קטנים לגדולים".
