'לילדים אין עתיד'. יהדות תוניסיה נשארת באי
כ-1,500 יהודים חיים בתוניסיה, רובם באי ג'רבה. עם השכנים באי היחסים טובים, אך על רקע האמירות בפרלמנט נגד ישראל אנשי הקהילה מעדיפים שלא להתערות עם "אנשים שאף פעם לא ראו יהודים", או לצאת מהשכונה עם כיפה
עוד חדשות בעולם :
ה"ספרן של אל-קאעידה" לכלא בספרד
הפועלות ברעלה שתופרות את כדורי המונדיאל
לרכוב על המזוודה לבדיקה בשדה התעופה
"אנחנו, היהודים, חיים פה יותר מאלפיים שנה", אומרת קלודין סגרון, שחיה בחרה כבירה, השכונה היהודית הגדולה באי. "במהלך המהפכה ב-2011, בפעם אחת שבה לא היו יותר שוטרים, המוסלמים אמרו לנו 'תחזרו לבתים שלכם, אנחנו נגן עליכם'".
"אחרי המהפכה פחדנו. לא יותר", אמר הרב חיים ביטן, ומציין כי כיום חיים כ-1,500 יהודים במדינה, רובם בג'רבה. השכונה, שבעבר חיו בה רק יהודים, מקבלת כבר שנים רבות את פני התושבים המוסלמים. בדרך כלל ילדים משתי הדתות לומדים יחד בבתי הספר, וליהודים יש שיעורי עברית ויהדות.
אך מתחת לפני השטח ישנה היסטוריה כאובה. לפני עצמאותה של טוניסיה ב-1956 היו בה קרוב למאה אלף יהודים. המספר צנח עם השנים, על רקע הסכסוך הערבי-ישראלי שהוביל לעיתים לאפליה.
השנה, מעט לפני העלייה השנתית לבית הכנסת אל-גריבה בג'רבה, התעוררה מחלוקת בקרב המפלגות בתוניסיה, כאשר כמה מהן דרשו לאסור על כניסת ישראלים למדינה. על רקע המחלוקת, הרשויות תגברו השנה את האבטחה בשערי בית הכנסת, שבפיגוע ב-2002 נהרגו בו 21 בני אדם. המבקרים לא יכלו לקיים השנה את התהלוכה המסורתית והיו חייבים להישאר באזור שסמוך למסגד אל-גריבה.
"אין בחיים האלה יותר מצורפות?"
מיכאל בן ה-40, אבא לחמישה ילדים, מתייחס למצב ואומר שלא יעזוב את חרה כבירה עם כיפה. "אני לא מפחד מהאנשים מג'רבה שיחיו פה תמיד, אלא מאנשים שלא מכאן ולא מכירים אותנו", הוא מסביר. "אנחנו לא יודעים איך הם יגיבו".
פרז טרבלסי, מראשי הקהילה היהודית, אומר ש"יש אנשים בתוניסיה שאף פעם לא ראו יהודים", אך מציין שהוא "בוטח" בארצו. הדגש של הרשויות על שוויון מתערער על ידי צעדים סמליים, כמו החוק שקובע שמנהיג המדינה חייב להיות מהרוב המוסלמי.
"אומרים שאנחנו מדינה דמוקרטית, מדינה אזרחית, אבל הנשיא של הרפובליקה חייב להיות מוסלמי. זה מטריד אותי מאוד", אומר מיכאל. בנוסף, במסגרת הסכם לא כתוב מהמאה ה-19, יהודי תוניסיה לא
מגויסים לצבא למרות שאין כל חוק שאוסר זאת.
אבל עבור כמה יהודים, זו הקהילה שלהם שסגורה מדי. אישה שביקשה לא לציין את שמה אומרת: "לילדים שלי אין עתיד כאן. מה הם הולכים להיות, צורפים? אין בחיים האלה יותר מצורפות?", היא שואלת.
מיכאל מודה שהיא כנראה צודקת. הנשים בקהילה היהודית בדרך כלל מתחתנות כשהן "בנות 18 או 20", ורוב הגברים נוסעים לעבוד בחנויות התכשיטים בשכונה. אבל עבורו מדובר בשאלת הגנה על הקהילה והמסורת שלה.
"אם נשלח אותם לאוניברסיטה בתוניס והם יתערבבו עם המוסלמים, איך זה יעזור לנו לשמר את המיעוט היהודי בג'רבה?", הוא שואל.
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
