הפיוס הפלסטיני: סיבה לחשש וגם יתרונות
לישראל יש מה לחשוש מהאיחוד הפלסטיני, אך מבט מפוכח יותר יראה לממשלה את היתרונות שבהקמת ממשלת פתח-חמאס, שהגדול שבהם הוא החזרת הלגיטימיות למנהיגותו של אבו מאזן. התנהלות נכונה מהצד הישראלי תמזער את הנזקים האפשריים ותביא להפקת תועלת מהשילוב ברצועה ובגדה
בישראל מודאגים, ובצדק, מהקמת ממשלת הפיוס הפלסטינית שהושבעה היום (ב') ברמאללה ומתהליך הפיוס בין חמאס לפתח, שנראה צובר תאוצה. אולם, לצד החסרונות, יש למהלך גם יתרונות מנקודת מבט ישראלית, כך שבירושלים צריכים לעצב את עמדתם באופן זהיר ולא להיגרר לשלילה גורפת של התהליך. יש לפעול בשקט ומאחורי הקלעים למזעור החסרונות ולמיצוי היתרונות.
אחרי השבעת ממשלת הפיוס, לממשלת ישראל יש אינטרס ברור לא רק להוריד פרופיל בהצהרות התקשורתיות, אלא גם לא לנקוט סנקציות נגד הרשות הפלסטינית. סנקציות כספיות וכלכליות על הרשות הפלסטינית יגרמו לתסיסה בשטחים, בין שארצות הברית תעצור את הסיוע לרשות הפלסטינית ובין שישראל תעצור את תשלומי החזר המסים. זו הסיבה שהממשלה תמשיך לקיים את התיאום הביטחוני, וזה גם ההסבר לכך שכל הסנקציות שהקבינט הכריז עליהן בעת שהפלסטינים החליטו עקרונית על הפיוס - לא מומשו.
ממשלת ישראל לא עצרה כספים לרשות הפלסטינית ולא נקטה שום פעולה אחרת שתגרום לתסיסה בשטח ותפגע ברגיעה הביטחונית היחסית, שלישראל יש כמובן עניין עיקרי בהמשכה. כך שהכרזות לחוד ומעשים לחוד.
החיסרון הבולט בטווח הקצר: טרור במעטפת לגיטימית
החיסרון העיקרי של הקמת ממשלת פיוס פלסטינית הוא בתחום הביטחון. אבו מאזן ומנגנוני הביטחון שלו לא יפעלו כמו בעבר נגד פעילי חמאס בגדה. הם בעיקר לא ינהגו באפס סובלנות כלפי תאים נובטים של פעילי טרור, הפועלים בפקודה או בהשראה של חמאס.
למעשה, כבר היום מנגנוני הביטחון של הרשות אינם פועלים במלוא הכוח כבעבר נגד פעילי חמאס. כתוצאה מכך, השב"כ וצה"ל צריכים לעשות את רוב עבודת הסיכול בעצמם, ומספר המעצרים העולה של החשודים בטרור מצד ישראל מעיד על כך. במצב כזה, גוברת סכנת ההתלקחות בגדה כתוצאה ממעצר שהשתבש או הפגנות. אסור גם לשכוח את שביתת הרעב של העצירים המנהליים, שגם לה יש פוטנציאל נפיץ.
סיבה שנייה לדאגה בטווח הקצר היא שחמאס, שנמצאת כיום מדינית וכלכלית על הקרשים, תקבל באמצעות אבו מאזן ואנשיו לא רק לגיטימציה אלא גם את החמצן הפיננסי והלגיטימציה הדרושים לו. הדבר יאפשר לתנועה להמשיך למשול ברצועה ואף להרחיב את התמיכה בה בגדה המערבית.
זה מוליך אותנו לסכנה השלישית בטווח קצר: יצירת מצב דומה ללבנון בעזה ובגדה המערבית. כלומר, מעטפת מהוגנת ומקובלת בזירה הבינלאומית של אבו מאזן ואש"ף, שבתוכה פועל בחופשיות ועושה ככל העולה על רוחו גוף טרוריסטי חמוש ששואף להשמדת ישראל.
אם חלילה תהיה התלקחות כתוצאה מירי רקטות מהרצועה, אבו מאזן יצטרך לתת גיבוי לחמאס ולנצל את יוקרתו בזירה הבינלאומית, בעיקר במדינות ערב ובאירופה, כדי למנוע מישראל להנחית מהלומת נגד שתפסיק את הירי על הדרום.
החיסרון בטווח הארוך: חמאס תשתלט דמוקרטית על הגדה
בטווח הארוך, הסכנה מהפיוס ברורה. חמאס המלוכד והנחוש בדרכו האידיאולוגית יכבוש בהדרגה גם את הגדה המערבית בתהליך דמוקרטי, כך שישראל תתקשה להתנגד לו והוא יזכה לתשואות מצד ארה"ב והאיחוד האירופי.
השתלטות חמאס על הגדה המערבית בדרכים דמוקרטיות, בנוסף להשתלטותה על הארגון הפלסטיני היציג שהאו"ם מכיר בו - אש"ף, מאפשרת לארגון לממש את מטרותיו בטווח הארוך, כלומר לנהל מאבק מזוין נגד ישראל, ושם הקץ לכל סיכוי של משא ומתן להסכם מדיני.
צריך לזכור שאבו מאזן כמעט בן 80 ועלול לרדת מהבמה בכל רגע. אין בפתח וברשות הפלסטינית אפילו מנהיג אחד שמתקרב אליו בכריזמה ובאוטוריטה, כזה שיוכל לאכוף את הקו המדיני המקובל על מחמוד עבאס. אפילו מרואן ברגותי, היושב בכלא הישראלי, לא יוכל למלא את מקומו.
היתרונות של ישראל: אבו מאזן אחראי על הרצועה
היתרונות של הקמת ממשלת הפיוס הפלסטינית גם הם אינם מבוטלים. ראשית, זריקת חמצן לחמאס הנמצא במצוקה אינה בהכרח דבר רע, בעיקר כשחושבים על האלטרנטיבות וכשמכירים אותן: הג'יהאד האיסלאמי, ועדות התנגדות העממית והארגונים הסלפים הפועלים ברצועה.
בנוסף לכך, הסכם הפיוס מעניק לגיטימציה מחודשת לא רק לחמאס אלא גם לאבו מאזן ולאנשיו.
עד כה טענו אויביו של אבו מאזן ואויבי הקו המדיני שלו, הגורס שיש לדבר עם ישראל ולפעול בתיאום ביטחוני עמה, כי לנשיא הפלסטיני אין לגיטימציה פוליטית פנים-פלסטינית. הם נימקו זאת בכך שהתוקף החוקי של שלטונו פג מזמן בהיעדר בחירות, וכי הוא אינו מייצג את רצועת עזה. כעת הוא זוכה ללגיטימיות פנים-פלסטינית, ובנוסף גם ישראל וגם הקהילה הבינלאומית יכולות, בצדק, לדרוש מאבו מאזן להיות אחראי להתנהלות ברצועת עזה.
מחמוד עבאס יצטרך עכשיו להסביר כל אימת שיהיה ירי רקטות של גורם כלשהו מהרצועה.
הוא יוכל להיות גורם נוסף שיאכוף את הסדרי הביטחון שהושגו בין ישראל לחמאס אחרי מבצע "עמוד ענן", בתיווך המצרים.
אלה יתרונות לא מבוטלים שישראל צריכה להתחשב בהם. ברור לגמרי שארגוני הסירוב ברצועה ינסו לטרפד את הסכם הפיוס, ודאי אם יביא לרגיעה ארוכת ימים בהתנהלות שבין עזה לנגב המערבי. חמאס תצטרך להתאמץ כדי לאכוף את מרותה או שממשלת הפיוס תתפרק.
המשוכה הבאה שהפלסטינים נעים לקראתה היא הבחירות לנשיאות בשנה הבאה. הצלחתה של ממשלת הפיוס ויכולתו של אבו מאזן לאכוף על שותפיו הכרה שבשתיקה בקו המדיני שמכיר בישראל, יחד עם הימנעות מאלימות וכיבוד הסכמים קודמים עם ישראל, יקבעו את האופן שבו הקהילה הבינלאומית תתייחס אל ממשלת הפיוס ואל הבחירות לנשיאות.
לכן ממשלת ישראל צריכה להוריד פרופיל בהצהרות והכרזות לוחמניות, השוללות את הפיוס ורק מזיקות לתדמיתנו בזירה הבינלאומית והערבית. צריך לפעול בחוכמה אבל בשקט כדי לדאוג שאבו מאזן לא יהפוך למריונטה בידי איסמעיל הנייה ואנשיו. אפשר לעשות את זה, יש לישראל את הכלים לעשות זאת, ובתנאי שהעושים לא יפטפטו את עצמם לדעת.
לפנייה לכתב/ת 
