לא גדל על העצים: ללמד ילדים את ערך הכסף

לכל אחד מאיתנו יש רצון עז להרעיף על הילדים כמה שיותר צעצועים, דיסקים, משחקים וחפצים שימלאו את עולמם, להציף אותם בחוויות ובבילויים ככל האפשר. נראה שזה טבוע בנו עמוק בפנים. עם השנים הבנתי שזו בעצם טעות, שלא צריך להגזים לשום כיוון.

זה התחיל כשערן הבכור שלי היה בן שמונה חודשים. אישה חכמה שאני מעריכה עד היום ראתה אותו בתמונה מוקף בים של צעצועים, ואמרה לי: "יעל, יש כאן עומס גירויים שמבלבל את הילד החמוד שלך, תני לו בכל פעם צעצוע או שניים והוא יפיק מהם את מלוא התועלת". וכך עשיתי.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים>>

עוד כתבות של יעל צמח-גרינשפון בערוץ הורים :

האם נכון לשלם לילד עבור ביצוע עבודות בבית?

בקלות ובזול: 8 הצעות לזמן איכות משפחתי

כהורים אנחנו מתחבטים רבות בשאלה האם להעניק לילדים הכל מכל, או לצמצם ולחסוך למניעת מצב של גירוי יתר. ידוע שילדים שעושים בשבילם הכל לא מעריכים וקשה לרצות אותם. ומצד שני, ילדים שלא מספקים להם שום דבר עלולים לפתח תסכולים לא בריאים. זו הסיבה לכך שכדאי להעניק אבל במידה.

הוריי לימדו אותי למצוא את עמק השווה בכל דבר. בילדותי הרשו לי הוריי לאכול "רק ממתק אחד ביום". כשביקשתי הסברים מפורטים (לא ידעתי אז על קריוס ובקטוס), שאלתי את אבי ז"ל מדוע לפו הדב מותר ללקק דבש כל היום. אבי טען שכך זה נראה בספרים, אבל במציאות אין דוב שניזון רק מדבש. הוא הסביר לי בסבלנות שאי אפשר לאכול כל הזמן את אותו הדבר, גם לא את הדבש המתוק והערב ביותר לחך. כל דבר שאוכלים ממנו יותר מדי, הוא אמר, הופך למאוס ומאבד מערכו. ולא רק באוכל. הוא לימד אותי שכל דבר, גם הטוב ביותר בתבל, צריך תמיד להיות במידה.

אני לקחתי את הטיפ הגדול הזה לתחומים אחרים בחיים, והשתדלתי ליישמו גם כאמא. תפקיד ההורות אינו פשוט וקל, בעיקר משום שבכל נושא בגידול ילדים יש טווח גדול של אפשרויות. העצה החכמה לא להקצין או להגזים לשום צד, מיקמה את גישותיי ואת דרכיי במקום טוב באמצע, כך גם במציאת נקודת האיזון בכל מה שקשור בסיפוק הצרכים החומריים של הילדים.

טל בוקריס, המתמחה בהורות ואימון אישי מסבירה את זה כך: "סיפוק צרכיו של הילד חיוני לגידול ילד בעל ביטחון עצמי, מודעות, חשיבה, יכולת בחירה, עצמאות, אחריות אישית. סיפוק גחמותיו של הילד הוא טעות, משום שאז יגדל ילד ללא יכולת דחיית סיפוקים, מבלי יכולת להעריך דברים, עם התחושה שמגיע לו הכל, נטול משמעת עצמית, מפונק ועם חשיבה מעוותת שהטוב והשווה הוא רק מי שיש לו כמה שיותר.

"ילדים שגדלים עם מסרים שכאלה (הן בצורה גלויה והן בצורה סמויה) יתקשו לבחור בעתיד לבוא (שהרי אף פעם לא נאלצו לבחור - תמיד קיבלו הכל כאן ועכשיו), לא ידעו לקבל סמכות (כי להם מגיע הכל), לא יתאמצו להצליח - פשוט משום שהם לא מכירים את המילה 'להתאמץ', תמיד יהיו קשובים רק לצרכים של עצמם - כי 'למדו' שהם הכי חשובים, לא יפתחו יכולת עמידה בקשיים משום שלא חוו קושי - הכל הרי בא בקלות, כל שצריך זה לבקש - לפי הניסיון שלהם".

אז איך בכל זאת מוצאים את הגבול בין הצורך לפנק לבין העברת המסר שצריך לדעת להסתפק במה שיש ולחיות לפי היכולת?

1. דוגמה אישית

כמו בענייני חינוך נוספים, גם כאן הדוגמה האישית קובעת. אם הילד יראה שאתם מרסנים את עצמכם וקונים בכמויות סבירות, עורכים סקרי שוק ומחשבים מה לקנות וכמה - המסר יעבור בצורה טובה להמשך. אל תחששו לשתף את הילדים ברצונות ובשיקולים. אם אתם צופים יחד בפרסומת בטלוויזיה, אל תהססו לומר: "זה מאוד יפה אבל יקר מאוד", "המכשיר הזה עושה את החיים קלים, אבל אנחנו לא ממש צריכים אותו". שיקולי העלות-תועלת ושיקולים נוספים יעברו בדרך זו בצורה הטובה ביותר.

2. שיתוף בחישובים

הדוגמה של חטיף הדובונים ידועה לשלושת ילדיי מגיל ארבע. נהגתי לשאול כך: חטיף דובונים אחד עולה שלושה שקלים בסופרמרקט ושישה שקלים בקאנטרי (המחירים עגולים לצורכי החישוב הקל שיתאים לגיל). הנחתי שישה מטבעות של שקל (כלומר שישה שקלים) על השולחן ושאלתי כמה חטיפים אקבל אם אקנה בסופרמרקט וכמה חטיפים אקבל אם אקנה בקאנטרי ומה עדיף. כך הם הבינו שתמורת אותו סכום ניתן לקבל אף כמות כפולה במקום אחר, שיש פער בין המחירים ומכאן שכדאי להיות עם היד על הדופק.

3. סדרי עדיפויות

שתפו את הילדים בסדרי העדיפויות שלכם לפי גילם ויכולת ההבנה שלהם על מנת שיבינו שצריך לעשות סדרי עדיפויות ברכישות, כי אי אפשר לקנות ה-כ-ל. היכולת לערוך סדרי עדיפויות בדברים הקטנים (צעצועים, חוברות צביעה, אביזרי קישוט ותכשיטים) תשרת אותם בהמשך לעריכת סדרי עדיפויות גדולים יותר (דירה, אוטו, טיול לחו"ל).

4. הפעלות לילדים

שחקו עם הילדים במשחקי עריכת קניות מגיל קטן - תוכלו לקנות בחנויות הצעצועים עגלת קניות, סלסילות לעריכת קניות ואף מצרכים כגון פירות וירקות מפלסטיק. כדאי גם לשמור אריזות מקוריות של יוגורטים, משחות שיניים, קופסאות קטנות של קורנפלקס לצורכי המשחק. בגילאים מתקדמים תוכלו לזמן במשחקי הכאילו הללו סיטואציות של חישובים לבחירת איכות המוצרים וכמותם בהתאם למחירים ולכללי המשחק. לילדי בית הספר כדאי לתת סכום מסוים ולשלוח אותם עם רשימת מצרכים לסופרמרקט על מנת שיערכו חישוב מה ניתן לקנות בסכום המוגבל שברשותם. זה יכשיר אותם מגיל צעיר לקנות לפי תקציב.

5. מסרים דרך ספרים

כדאי לשלב קריאת ספרים בנושא צרכנות נבונה לילדים, למשל "נילי תקני לי" של רותי קינן (הוצאת ידיעות ספרים), "רוני ארנבונת רוצה הכל" של מייקל ב' קפלן (הוצאת כנרת).

6. עריכת קניות מתוכננת

הכינו עם הילדים רשימת מצרכים מוגדרת כדי להראות שקונים לפי הצרכים. לקטנים אפשר לצייר את המצרכים ולתת להם לחפש את המוצרים על פי הציור. לגדולים יותר אפשר להדפיס את הרשימה בפונט גדול, ולאלה שכבר כותבים לתת לכתוב בעצמם. הילדים יטמיעו את ערכי הצרכנות הנבונה בדרך חווייתית. יותר מכך, הם ירגישו יעילים ועוזרים בעריכת הקניות.

7. תקציב מוגדר 

הסבירו לילדים על הכנסות והוצאות של המשפחה. ציינו שיש לשמור על המאזן ואף לשאוף לחיסכון לצרכים מסויימים. בצורה זו הילדים יבינו מדוע לא קונים הכל.

8. כל אחד ויכולתו

חשוב להסביר לילדים שכל אחד צריך לחיות לפי יכולתו, בייחוד על מנת שיהיה להם קל להתמודד כשהם עומדים בסיטואציות חברתיות מביכות. לא פעם הסברתי לילדיי שחלק נכבד מהתשלום עבור מוצר יקר יכול לגלם תשלום עבור המותג, בייחוד בענייני אופנה, ושלא תמיד יש קשר לאיכות המוצר. כך היה להם יותר קל לקבל את הסירוב שלי לממן את החברות הממותגות גבוה.

9. תיאום ציפיות

לפני שאתם יוצאים לקניות עם הילדים, הגדירו מה צריך, למשל: נוסעים לקניות בסופרמרקט.

תוכל לבחור דבר אחד בעולה עדX שקלים". המנגנון של דחיית הסיפוקים קשור בהקשר של צרכנות נבונה ליכולת קבלת ההחלטות שאינה פשוטה לילדים. לכן, כדאי להרגיל אותם מגיל קטן לבחור "רק דבר אחד" מבין שלל האפשרויות.

שימו לב, לא כל יציאה מהבית חייבת להסתכם בקנייה. לכן, לפני היציאה הגדירו בדיוק מה המטרה ואל תחששו לומר שהפעם לא קונים שום דבר מיותר מעבר למה שהוגדר. למשל אפשר להגיד לילדה: היום הולכים לקנות שמלה ונעליים לחג, אנחנו לא קונים משהו נוסף".

10. שיקוף הרגשות

חשוב מאוד לשקף לילדים את התחושות והרגשות שלהם, כדי לעזור להם להתמודד עם קבלת ההחלטות וללמוד לפעם הבאה. אל תהססו לומר: "אני רואה שאתה מאוד רוצה את הסוכריה הגדולה, אבל כבר אכלת ארטיק. בפעם הבאה תוכל לבחור סוכריה".

והכי חשוב - מיצאו את נקודת האיזון המדויקת שלכם על הסקלה, הגדירו לעצמכם גבולות ויהיה לכם הרבה יותר קל להעביר את המסרים הללו לילדים.

יעל צמח-גרינשפון, פורטל "את זה" - העשרה ערכית לילדים