אייל גולן: כגודל האהבה כך עוצמת השנאה

מפיק העל הישראלי אסי טל שחרר השבוע שלאגר נוסף מבית מדרשו בשם "מי אתה בכלל" שבו הוא מארח זמרת מתחילה בשם מרגלית צנעני ואני שואל: מי אתה בכלל אסי טל? אם יש תופעה בלתי נסבלת שמתרחשת רבות בז'אנר המזרחי זו האדרה עצמית. בין אם בתוך השיר עצמו או על העטיפה, מכריזים על שם היוצר או המבצע - כדי שחס וחלילה לא נשכח מי חתום על יצירת המופת התורנית. התופעה לא פסחה על הסינגל החדש של אסי טל, שלא יצא תחת שמה של מרגול, מאמהות המוזיקה המזרחית בישראל - אלא על שמו של טל, שהחליט כנראה שהוא העידן רייכל הבא. קבלו את "אסי טל מארח את מרגול".

עוד על מוזיקה מזרחית בערוץ המוזיקה של ynet:

• זמר לאומי לא מחליפים: הקאמבק של אייל גולן
• מושיק עפיה על פשיטת הרגל: "לא מתבייש, לא רוצה נדבות"
• עמיר בניון: "אני מנסה לחזור לדרך השמחה"
  

טל, מסתבר הוא יוצר שעבד עם עופר ניסים והזמרת מיטל דה רזון, והשיר הזה הוא חלק מפרויקט משותף לשניים. לרגע אל תחשבו שאני מזלזל בו: אני בטוח שיש לבחור כשרון - ועדיין, איפה הצניעות והענווה? עד כמה אפשר להיות שקוף ברצון שלו להתגלח על חשבון המוניטין של מרגול? מר טל, תן לשיר לדבר בעד עצמו. אם הוא יצליח ויהיה טוב, כבר יגיעו אליך ותקבל את הקרדיט שלך.

אחרי שמאזינים ל"מי אתה בכלל", מגלים כי מדובר בשיר די מדליק שיושב פיקס על הגרון של מרגול ונדמה שנתפר בדמותה ובצילה. הוא מסוג השירים שרק אשה עם יכולת ווקאלית מגוונת יכולה לבצע, ובשילוב הטקסט העוקצני, אני מבין מדוע הוא כבר זכה ללא מעט השמעות מאז יציאתו בתחילת השבוע.

בכלל, הבחירה להוציא דווקא שיר במקצב השחור המאפיין את מרגול, הוא מעשה חכם - שכן מדובר בסינגל ראשון שלה שיוצא אחרי תקופה ארוכה בה היא קידמה רק את המופע המשותף עם זהבה בן - וכעת אחרי סדרת שירים בעלי גוון מזרחי היא חוזרת ומזכירה את הצדדים האחרים שלה, שזיכו אותה בעבר בכמה להיטים גדולים. מה שבטוח, אם זה יהפוך ללהיט גם הפעם, זה יהיה בזכות אדם אחד, שחס וחלילה לא נשכח - אסי טל.

אייל גולן: כגודל האהבה כך עוצמת השנאה

פרסמתי מאות טורים במהלך השנים בהן אני כותב את המדור ומעולם לא קיבלתי כל כך הרבה תגובות קיצוניות כמו לטור שפרסמתי כאן בשבוע שעבר על אייל גולן, ובו תיארתי כיצד לאחר תקופה ארוכה בה נקשר שמו רק בנושאים שליליים, גולן עדיין זוכה להצלחה ושבניגוד להערכות ואולי תקוות של חלק מהאנשים - הקריירה שלו ממש אינה מחוסלת. התגובות שהציפו אותי ואת האתר התחלקו לשניים: "אייל גולן המלך ושימותו הקנאים" מול "בושה שנותנים במה לאדם כזה" ועד אפילו: "שושן, כמה כסף קיבלת?". לצד האהבה והתמיכה, מתמודד כעת אייל גולן גם עם עוצמות שנאה וסלידה שאין לה אח ורע, שאני אישית מעולם לא נתקלתי בה.

מתן גלילוב: למען יראו ויראו

אז יש בחור שקוראים לו מתן גלילוב והוא חייל שנכנס ויוצא מכלא צבאי ובינתיים הוא הספיק להוציא כבר 11 שירים שלפי ההודעה לתקשורת שלו "הפכו את המדינה". אני לא יודע איזו מדינה הוא הפך כי זו בטח לא ישראל, ותקנו אותי אם אני טועה, אבל אני לא מכיר אדם אחד שמכיר את השירים של גלילוב.

מהאזנה ל"אבא'לה שלי", השיר החדש שלו עולה שגלילוב הוא חקיין של מאור אדרי, רק שזה מביך מרוב שזה כל כך שקוף. אין לי בעיה עם שכונה, אני מכיר טוב קהל ענק של נוער מזרחי שמתחבר לסגנון הבכייני הכבד הזה - וכל עוד זה נעשה בצורה טבעית ואינטליגנטית, שייהנו. אישית, אני לא מוכן לנהור אחר ילד בן 20 שעורק מצה"ל, יושב 7 חודשים בכלא וטוען שהעונש שקיבל היה למען "יראו ויראו".

עצה שלי לגלילוב: תתאפס על עצמך, תבין שככה לא בונים קריירה, סיים את השירות הצבאי שלך בכבוד כמו כל אזרח אחר במדינה ואל תחשוב שלהיות עריק זה כבוד גדול. הקריירה יכולה לחכות, אבל הנזק שאתה מסב לעצמך כעת רק בתחילת דרכך המוזיקלית מחסל כל סיכוי שאי פעם מישהו ירצה בכלל להתייחס אליך. אני רק מקווה שבני הנוער לא ייקחו ממנו דוגמא, ושלא יהפוך לפנים של הדור הצעיר.

ניקוס לא לבד

פוסט חג שבועות, אני מבקש להמליץ דווקא במסגרת מדור זה על הופעה אחת שתתקיים השבוע והיא של יאני - הפסנתרן היווני הנודע, שתערך במוצאי השבת הקרובה, 7 ביוני בהיכל נוקיה. יאני הוא מגדולי היוצרים היוונים ועבור מדינה כמו שלנו שמשום מה צורכת לא מעט תרבות ממדינה זו, כדאי לדעת שיוון זה לא רק ניקוס ורטיס או גליקריה הטובים שלעצמם.

להופעתו הקודמת של יאני כאן נבצר ממני להגיע, אבל בביקורת שפרסם כאן אטילה שומפלבי כתב שהזמר "הצליח לאחד את עם ישראל על כל גווניו, והיכל נוקיה נראה כמושבו של הקונגרס הישראלי הראשון. היו שם ערבים וחרדים, ילדים ומבוגרים, אשכנזים וספרדים, חנונים וערסים כבדים, חברי ארגון המורים ועמיתי חבר. שעטנז ישראלי שבא מאוהב, ויצא אחרי כשעתיים וחצי מהופנט".

לצערי, דווקא בקרב מאזיני וחובבי הז'אנר המזרחי, יש לא מעט שמפחדים להיפתח לסגנונות נוספים - ולעיתים יציאה מהקופסה והאזנה למוזיקה קצת אחרת (על אחת כמה וכמה כשמדובר בפסנתרן) נתפסת כ"השתאכנזיות". כל שנותר לי להציע זה שתתנו צ'אנס, ואני מקווה שאתם ואני נצא עם תגובות נלהבות לא פחות.