70 שנה לנורמנדי: הצנחנים חזרו, וגם המלכה
מנהיגי העולם מציינים את יום השנה ה-70 לאירוע שהוביל להפלת גרמניה הנאצית. מאות צנחנים אמריקנים, קנדים ובריטים שחזרו את הצניחה ההיסטורית, בהם ג'וֹק יוטון שהיה בן 19. המלכה אליזבת באה לפריז
כמה ממנהיגי העולם מציינים בסוף השבוע בצרפת בשורה של טקסים את יום השנה ה-70 לפלישת בעלות הברית לחופי נורמנדי, שאירעה ב-6 ביוני 1944. המבצע נחקק בהיסטוריה הצבאית כמבצע הנחיתה הגדול ביותר מעולם, שהוביל לשחרור צרפת ושכנותיה ולבסוף להפלת גרמניה הנאצית. חלק מהטקסים נערכים כבר אמש (יום ה') והטקס המרכזי יהיה מחר. מאות צנחנים אמריקנים, קנדים ובריטים שחזרו את הצניחה ההיסטורית וצנחו לאותו אזור ממש, בהם ג'וֹק יוטון הסקוטי שהיה אז רק בן 19.
אחרי שסיים את שחזור הצניחה, סיפר האטון: "היינו קופצים אז מגובה של 150 מטר, ולכן לא היה אז צורך במצנח רזרבי. אם המנצח העיקרי לא היה נפתח, אז אפשר היה להגיד לילה טוב". האטון היה חבר בחטיבת הצנחנים של הדיוויזיה הבריטית המוטסת השישית.
את עיקר תשומת הלב בחגיגות ה-D-Day משכה מלכת בריטניה אליזבת, שהתקבלה על ידי נשיא צרפת פרנסואה הולנד. מדובר בביקור נדיר ביותר של מי שזכתה לתואר "אורחת העל של האירוע". המלכה בת ה-88 עשתה את דרכה מלונדון לפריז ברכבת ה"יורוסטאר" המהירה, מלווה בבעלה הנסיך פיליפ.
כ-300 איש הריעו למלכה ולבעלה עם הגעתם לבירה הצרפתית. בהם הייתה גם מרגרט קיטל, קנדית שבעלה הרולד לחם בחיל האוויר המלכותי במהלך מלחמת העולם השנייה. "זה נהדר שהיא כאן, היא היחידה מבין כל המנהיגים שמגיעים לאירוע שיכולה לספר על המלחמה ממקור ראשון. ראיתי את המלכה כמה פעמים ואת אימא ואבא שלה לפני המלחמה בקנדה כשהייתי בת ארבע. אבל היום הוא באמת מיוחד".
מלודי צ'אנג, אזרח סין שלומד בלונדון ונמצא כעת בצרפת, סיפר: "ידעתי על ההגעה שלה לכאן רק כמה שעות לפני האירוע ומיהרתי לנסות לראות את המלכה. זו הפעם הראשונה שאני רואה אותה וכנראה גם האחרונה. זה ממש מגניב שהצלחתי להיות כאן". אחרי הטקס המרכזי תשתתף המלכה אליזבת בסעודה ממלכתית בארמון האליזה. רשימת הפוליטיקאים שמגיעים לצרפת כוללת גם את מנהיגי ארצות הברית, רוסיה וגרמניה. ראש הטקס בנשיאות צרפת, לורן סטפניני, אמר כי "כל ההסדרים נעשו על מנת להוכיח שהמלכה היא אורחת העל בין 33 מכובדים אחרים מהעולם". שורת הטקסים כוללת מפגשים שבהם יזכירו אלפים את הקרבתם של הלוחמים שפשטו על החופים למרות הירי הכבד לעברם, וסיכנו את חייהם כדי להביס את הרייך השלישי של הצורר אדולף היטלר.
"מאז לא היו לנו עוד מלחמות עולם"
בין הבאים לטקסים גם קלייר מרטין (93), שהשתתף בקרבות, ושב לאזור הלחימה שלוש פעמים ב-70 השנים האחרונות. "אפשר להגיד שזאת הפעם הרביעית שלי", הוא אומר בחיוך, "אם אתה לוקח בחשבון את הפעם הזאת שבה הם ירו לעברי". מרטין, אמריקני שמתגורר בסן דייגו, אמר עוד כי "אני משבח את אלוהים על כך שהצלחתי לעשות את זה, ושמאז לא היו לנו עוד מלחמות עולם". האפיפיור פרנסיסקוס פרסם לרגל יום השנה ה-70 לפלישה לנורמנדי הודעה שבה ציין כי הוא "מוקיר את אלו שלחמו בברבריות הנאצית ושחררו את צרפת הכבושה". במכתב מטעמו נאמר כי הכס הקדוש "לא שוכח את החיילים הגרמנים שנקלעו לדרמה הזאת, כמו כל קורבנות המלחמה".
כך זה היה: הפלישה לנורמנדי
אור ל-6 ביוני 1944, מעט אחרי חצות, נכנסו לפעולה שלוש דיביזיות מוטסות - שתיים אמריקניות ואחת בריטית (23,500 חיילים בסך הכול). חלק מהכוחות הוצנחו, ואחרים הונחתו בדאונים חד-פעמיים. הבריטים השתלטו על גשר "פגסוס" האסטרטגי על הנהר אוֹרְן ועל סוללות תותחים עורפיות. האמריקנים לא הצליחו בהשגת יעדיהם, משום שהתפזרו מחמת תקלות שונות בשטח רחב ידיים. עם זאת, עלה בידם לתעתע בעתודות המקומיות הגרמניות.
לפנות בוקר ניצבה מול חופי נורמנדי הארמדה הגדולה ביותר בהיסטוריה: 1,200 ספינות מלחמה, 4,126 נחתות ו-180 ספינות תובלה, תחת מטרייה אווירית של 10,000 מטוסי קרב והפצצה. בשעה 05:00 פתחו ספינות המלחמה בהרעשת חופי הנחיתה, לאורך קו חוף של 80 ק"מ. ספינות הנחיתה נשאו כוח של 132,500 איש, בפיקודו של הפילדמרשל הבריטי ברנרד מונטגמרי, אל חמישה חופי נחיתה: שמות הקוד שלהם, ממערב למזרח, היו: יוּטָה, אוֹמָהָה, גוֹלד, ג'וּנוֹ וסוֹרד. השניים הראשונים הוקצו לכוחות אמריקניים, הרביעי לקנדים, והשניים הנותרים לבריטים.
הנחיתה הראשונה תוכננה לשעה 06:30 בחופי אומהה ויוטה. הנחיתה באומהה החלה בשעה היעודה (שעת ה-ש'),
אך בחוף יוטה החלה הנחיתה למעשה מעט לפני 07:00. למזלם הונחתו האמריקנים במרחק של כשני קילומטרים מהאתר המתוכנן, ולכן לא נתקלו במערך החזק שנמצא באתר המקורי, והתקדמותם היתה קלה. בחוף אומהה, לעומת זאת, היתה התנגדות הגרמנים עזה מאוד, מספר האבדות היה גדול,
ובשלב מסוים אף ביקש מפקד הכוח, הגנרל האמריקאי עומר ברדלי, אישור לסגת. השדר לא הגיע מיד לידי אייזנהאואר, ועד שמצא את דרכו אליו, כבר עלה בידי ברדלי לפרוץ פנימה מקו החוף, הודות לסיוע תותחי הצי ולאומץ לבם של אנשיו.
דבר הפלישה נודע לעולם בשידור הרדיו הממלכתי הגרמני כבר בשעה 07:00, אך הבריטים הודיעו עליה רשמית רק כעבור שעתיים. ב-12:00 בישר צ'רצ'יל לבית הנבחרים על הפלישה, ובשעה 18:00 מסר לבית כי המבצע נחל הצלחה מדהימה.
ואכן, מלבד אי-כיבוש קאן, ולמרות ההתנגדות העזה בחוף אומהה, עלה בידי בעלות-הברית להשיג את יעדן המרכזי - דריסת רגל איתנה בחוף צרפת.
לפנייה לכתב/ת 
