הפרעת קשב: כיצד היא משפיעה על היחסים בין האחים?
הפרעת קשב וריכוז משפיעה לא רק על הילדים הלוקים בה, אלא גם על אחיהם, שנאלצים להתמודד עם בית מלא ברעש ובלגן ועם הדרישה מהם, ה"רגילים", להתחשב כל הזמן. התוצאה: קנאה גדולה והרבה ריבים. אז איך מחזירים את השקט הביתה? קרן יטיב מייעצת
"אני לא יכולה ככה יותר", מספרת לי אלה, אמא של שחר (15) ורון (13). "רון הוא בעל הפרעת קשב וריכוז עם אימפולסיביות ותנועתיות רבות. הוא אמנם מטופל בריטלין, אבל הבעיה היא בבקרים ובערבים, כשהוא אינו נמצא תחת השפעת התרופה. הוא מתעורר מאוד מוקדם, כשאחיו עוד ישן, עם אנרגיות מטורפות. רץ, משתולל ומדבר בקול רם, מתלהב וקופץ ממקום למקום. הוא מעיר את שחר, שקם עצבני.
"יש צעקות וריבים על הבוקר, וכולם כועסים ונרגזים. אחר כך, בערב, זה עוד יותר גרוע. רון תזזיתי מאוד, נהנה להתגרות ולעצבן את אחיו. הוא יכול לעבור ליד שחר, שעסוק בענייניו, ולתת לו מכה על הראש. או לחטוף לו את הטלפון ולברוח איתו ברחבי הבית. או לכבות ולהדליק לו את האור בחדר. רון יכול ללכת לשחר ולכנות אותו בשמות, סתם כך. או שהוא שר בקולי קולות, ממש בצרחות, או שהוא מדבר ללא הפסקה. שחר משתגע מזה. במקרה הטוב הוא צורח עליו, במקרה הפחות טוב הוא תופס אותו ומרביץ לו. הצילו!".
<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים>>
עוד על הפרעות קשב וריכוז בערוץ הורים :
לא רק בעיה: למצוא את החיובי ב-ADHD
מה קורה במוח של ילדים עם הפרעות קשב?
"תראה איך אתה נראה"; ADHD והמראה החיצוני
איך להקל על ילד עם הפרעת קשב בכיתה?
מה שאלה מתארת קורה בבתים רבים בהם אחד או יותר מהאחים הוא בעל הפרעת קשב וריכוז. ילד כזה משפיע על כל חיי המשפחה. התסמינים של הפרעת קשב וריכוז וההשפעות שלה, כגון איטיות, בלבול, חוסר ארגון, מצבי רוח משתנים, קשב נמוך, היפראקטיביות, סערות רגשיות, כעס ולעיתים תוקפנות, גורמים למתח משפחתי, לקונפליקטים ולתקשורת שלילית בין חברי המשפחה, בעיקר עם האחים.
אחד "רגיל", אחד "אחר"
אחד התחומים שנפגע כתוצאה מהפרעת הקשב הוא היכולת של האחים לשחק ביחד, פעולה שהיא כל כך בסיסית ומתבקשת במערך המשפחתי. בכל פעם שאחד האחים מסכים לשחק עם ילד הקשב והריכוז והוא עומד להפסיד, או נדמה לו שאחיו מנצח, הוא מודיע על שינוי החוקים לטובתו ברגע זה, לוקח אליו את כל החיילים מהמשחק ומסרב לתת לאחיו להמשיך לשחק עד שיסכים לשינוי החוקים. האחים חשים עצמם שוב קורבנות של התנהגותו הקשה של הילד כלפיהם.
היחסים שמתפתחים בין האחים הם מורכבים. לצד תחושת ה"אחאות" והקירבה, האחים ללא הלקות עימם שוחחתי מספרים על תחושה שהם קורבנות להתנהגותם התוקפנית של אחיהם, הכוללת אלימות פיזית ומילולית, מניפולטיביות ושליטה. חלקם חשים שההורים שלהם מצפים שהם, כאחים "רגילים", ייקחו אחריות וידאגו לאחיהם הסובל מהפרעת קשב וריכוז ויגנו עליו, בעוד הם מתקשים להסביר לאחרים מדוע האח שלהם מתנהג כך.
בנוסף, אחים רבים מרגישים שיש בבית כל הזמן רעש ובלאגן, הם מספרים שיש תחושה שאי אפשר להירגע, שיש רעש מתמיד, שגורם גם להם לאבד ריכוז. כמו כן הם מדווחים לעיתים קרובות על תחושת עצב וקיפוח בכך שאין מענה מספיק לצורכיהם וקיימת התעלמות מהם בבית, לטובת האח עם הקושי. בנוסף, ישנם רגשות קשים של בושה, שנאה, עוינות. לעיתים הם נמנעים מלהביא חברים הביתה בשל החשש מהתנהגותו של האח.
אצל האח עם הפרעת הקשב מתפתחת חוויה של כאב, כעס ואף טינה כלפי אחיו ללא הלקות, שכן הם משקפים לו ללא הרף את הקושי שלו. התמונה העולה מהאח הפעיל, המתפקד, החברותי - מחזירה לילד עם הלקות את הכאב ואת הקושי שמעוררת בו לקותו, את התחושה שהוא אינו מצליח להסתגל ומסמנת אותו כ"האחר" במשפחה.
"אמרנו לך, אתה רק תפסיד מההתנהגות הזו"
הורים רבים נמנעים מהצבת גבולות מותאמים לילד הקשב והריכוז. להימנעות זו סיבות שונות, וביניהן הרצון להשתיק את ההפרעה ולהימנע מעימותים ישירים בין הילד לבין אחיו, תחושה של הזדהות, רחמים, ורצון להקל עליו ולרסן את הפרעת קשב באמצעים מילוליים. ההורים מספרים שהם אומרים לו לעיתים קרובות: "כל פעם אנחנו אומרים לך: למה אתה ממשיך להתנהג ככה, אתה יודע כבר שאתה תפסיד מההתנהגות הזו ובכל זאת אתה ממשיך" או "אנחנו אומרים לך שוב ושוב לא להתנהג ככה, אבל אתה מתנהג כאילו אתה לא שומע אותנו". תגובה הורית זו מסלימה לעיתים קרובות את עוצמת קשיי ההתנהגות וההסתגלות של הילד. ההסלמה הזו באה מתוך מאמץ "לגייס" את ההורים כדי שיציבו לו גבולות ממשיים ולא רק מילוליים, ויספקו לו את תחושת הביטחון שהוא זקוק לה.
לעתים התרופפות הגבולות מבטאת פחד אמיתי, שמתפתח אצל בני הבית, מפני התפרצויות הזעם ותוצאותיהם. ההורים לא רוצים שיהיה בלגן בבית, חוששים שמא הילד ישתולל וישבור דברים ואף פוחדים מפני תגובות אלימות שלו כלפיהם וכלפי האחים. לתחושתם, עדיף להניח לו לנפשו עד שיירגע. הילד, שחש בפחד הזה, מגיב בהתפרצויות רבות יותר, כמי שמבקש שישמרו עליו מפני עצמו. הוויתור ההורי גורם גם לכך שאצל הילד בעל הפרעת הקשב מתפתחת חווית נכות ופגיעה בערך העצמי. ההורים משקפים לילד תמונה של חוסר יכולת, הבונה אצלו חווית נחיתות, במקום התמודדות.
אז מה עושים? איך מחזירים את השפיות והרוגע לבית?
1. מאפשרים ביטוי רגשי
על ההורים לתת לילדיהם אפשרות לביטוי רגשי. עליהם ליצור תנאים המאפשרים הבעת רגשות ללא שיפוטיות וביקורתיות. יש לעשות זאת מתוך הבנה וקבלה, עם כל הקושי שמעוררים בהם רגשות אלה.
2. בניית חוזה משפחתי
בחוזה זה יוגדרו הצרכים של כל אחד מהאחים, הזכויות והחובות, כולל אלה המותאמות לילד הלקותי, ויבנו חוקים בסיסים לחיים משותפים והקפדה עליהם. על ההורים להגדיר בצורה ברורה מה הם מצפים מכל ילדיהם. מידת יישומו של חוזה זה ייבדק לעיתים קרובות בישיבות משפחתיות.
3. הצבת גבולות ברורים - לכולם
על ההורים להציב לילד הלקותי גבולות ברורים, בדיוק כמו לאחיו. כדאי מאוד להגיע להדרכת הורים על מנת לדעת
להציב את הגבולות בדרך הנכונה עבור ילדם.
4. אל תסתירו מהאחים
האחים צריכים להכיר את מאפייני הלקות של אחיהם וכיצד מותר להם להגיב עליהם. ההורים חייבים להעביר מסר ברור של מותר ואסור. לדוגמה: אסור להרביץ אבל מותר לא להמשיך לשחק, אם כללי המשחק הופרו על ידי האח בעל הקשב והריכוז.
5. זמן בנפרד
חשוב שההורים ידאגו לפנות זמן איכות לכל אחד מהאחים בנפרד, על מנת "לראות" כל אחד מהם ולאפשר את השיתוף ברגשות ואת מתן הלגיטימציה להם.
6. הורים נגד ילדים
כדאי להקפיד על משחקים משפחתיים בהם כל הילדים נגד ההורים, כדי לאפשר לילדים לגבש את תחושת "האחאות" שלהם. חשוב למצוא משחקים בהם גם הילד הלקותי יכול לבטא את יכולותיו. ייכן שמשחק קופסהאינו מתאים לו, אולם משחק כדורגל משפחתי או באולינג יכולים להתאים לו ולגרום לו להתבלט.
הכותבת היא יועצת משפחתית בכירה, בעלים של מרכז הפיל הצבעוני - המרכז לטיפול במשפחה