מרושש או לא, מושיק עפיה חזר - בענק

אמרו שהוא מרוסק, שהקריירה שלו נגמרה. שהקהל נטש וזמר הוא כבר לא יהיה. אולי כמה קולגות חביבות אמרו בלב קדיש, בסיפוק רב. אז אמרו. אמש (ג') נערכה הופעה פתוחה ראשונה של מושיק עפיה במועדון רדינג 3 בתל אביב, ואם ישנה תחיית מתים - היא התחילה שם. מרושש או לא, עפיה חזר.

כתבות נוספות על מוזיקה מזרחית ב-ynet:

• אייל גולן: כגודל האהבה כך עוצמת השנאה
• עמיר בניון: "מנסה לחזור לדרך השמחה"
• אליקו: "קיפוח? הנושא העדתי הוא קשקוש"
  

סולד אאוט הוא תואר שאמני הז'אנר הים תיכוני אוהבים להעניק לעצמם, כמעט תמיד יומיים לפני המופע. בדרך פלא, כמעט תמיד גם אפשר לרכוש כרטיסים אפילו כשהזמר כבר על הבמה. אתמול, מעל הקופות התנוסס שלט שסיכם את סיפור הערב הזה בשתי מילים: "אזלו הכרטיסים". עשרות אנשים נותרו בחוץ, מאוכזבים. "שמענו אצל אליקו את השידור החי ויצאנו לדרך - איך עשינו טעות וחיכינו לרגע האחרון?", אמר לי בתסכול אחד מהם.

מושיק עפיה על הבמה. הקהל מאוהב(צילום: ענבל כהן)

אז בחוץ תסכול, ובפנים? מטורף. בתפריט: סאונד מעולה, אווירה נהדרת וזמר אחד שעולה על הבמה, נרגש לא פחות מרובי ריבלין. "אין היגיון באהבה", מתחיל עפיה לשיר בקול העמוק והמוכר שלו. הוא לא בא לעשות פוזות עם חליפה בת שלושה חלקים כמו כמה מהקולגות שלו. מכנס כותנה, חולצה מכופתרת. בלי דאווין. בא לשיר נטו. מסתכל על הקהל, ולנגד עיניו חולפות השנים הקשות. השנים שבהן כבר היה משוכנע ששכחו אותו. השנים שבהן לא היה לו מה לאכול. והוא בוכה. חושב על הסרט שעבר, ואיך הכל מתהפך לו. בסיום השיר הקהל כולו קם, מחא כפיים, השתחווה לעפיה - וחזר על שמו שוב ושוב בהתלהבות. עפיה בכה והקהל בכה יחד איתו. בשבילו, בגללו.

בז'אנר המזרחי, מושיק עפיה הוא סמל לתקופה שאיננה. תקופה שבה המוזיקה המזרחית היתה פחות טרנדית. היתה אפילו קצת בושה שהתלוותה להאזנה. "חוטיני", "תפוס", "חלום מתוק", "סך הכל נשיקה", "תן לה" וכמובן, "לא זמין". שירים שלעגו להם כ"זבל", ועפיה עשה מהם זהב. קל לשכוח, אבל רק לפני שש שנים, עפיה עוד התמודד ראש בראש מול ענקים כמו אייל גולן וקובי פרץ. אתמול הוא הוכיח - בעיקר לעצמו - שזה לא שייך רק להיסטוריה. שהקהל עדיין איתו.

לא מתבייש לקחת טיפים(צילום: ענבל כהן)

כשנחשפה ב-ynet בקשת פשיטת הרגל של עפיה, הוא התקשר וביקש לפרסם מכתב למעריצים שלו. התוצאה היתה אחד הטורים המרגשים והאותנטיים שזמר פרסם כאן אי פעם. "חבל שאייל גולן לא למד ממנו כיצד מנהלים משבר", כתבו בטוקבקים. בדיעבד, פשיטת הרגל אפילו עשתה לו טוב, לצד כל הרע. הוא לא מהזמרים המזרחים שגרים במגדלים ונוסעים בוולוו. עברו הימים האלה. הוא כמו הקהל שלו: נאבק על החיים ועל כל שקל. קיבל וואחד מכות. הקהל עשה את ההיפך: חיבק אותו, אמר לו שזה בסדר ושהם איתו.

פעם הבאה בקיסריה?(צילום: ענבל כהן)

אלפי שטרות זרק אמש הקהל על עפיה והוא, אחד שכבר אין לו בושה ושיודע מה זה אומר שאין אפילו כסף לסיגריות, פתח כפתור בחולצה, התכופף, ונתן לקהל להכניס סטפות של דולרים, אירו ושקלים. מיד התרומם, זרק הכל לרצפה וזרק מבט לאחד העוזרים, שיתחיל לגרוף את השטרות. מיד התכופף שוב כדי למלא מחדש את החולצה.

קצת אירוני לומר זאת על זמר ששקוע בחובות, אבל בכל הקשור למוזיקה - עפיה לא מפזר צ'קים ללא כיסוי. ואם פעם נדמה היה שמדובר בפנטזיונר, מה שקרה אמש מעיד

שאולי מצבו דווקא הרבה יותר טוב מהרבה זמרים אחרים בתחום. בזמן שהם נלחמו על הקהל ושרפו את עצמם בהופעות על כל במה אפשרית עד לכדי מיאוס, עפיה עוד לא התחיל. בשנה האחרונה, עפיה הציע לשלומי סרנגה וקובי פרץ לצאת לסיבוב משותף. הם סירבו. אולי לא רצו לסחוב על הגב שלהם את הזמר המדשדש. עכשיו הוא יכול לומר להם תודה. אותם הקהל כבר ראה. אותו - אף אחד. הוא יכול לסחוב אותם.

עכשיו כבר ברור שלעפיה אין ממה לפחד. רק לשנן את מה שהוא חולם עליו כבר יותר מדי זמן. כי בקרוב, זה הולך להתגשם, והוא יוכל לומר בקול רם: "ערב טוב קיסריה". הפעם, מומלץ לרכוש כרטיסים מראש.