להיפטר מהאובססיה: איך מטפלים ב-OCD?

ברוב המקרים שבהם אנשים מגיעים לטיפול בגלל חרדה, מדובר במצב שהופיע בשל לחץ זמני והסימנים חולפים יחסית במהירות. אבל יש מקרים שבהם חרדה חברתית והפרעה אובססיבית קומפולסיבית הופכים משמעותיים וגורמים לחיים להיות קשים במיוחד. החרדה במקרים אלו עלולה להיות מגבילה, מאיימת ומצמצמת.

היכנסו לעמוד הכתבות של יד על הלב  

כמטפל בחרדות, פעמים רבות אני יושב עם בני משפחה שלא מבינים איך חרדה חברתית מפריעה לאדם לצאת מביתו ואיך OCD אינו נותן מנוח והופך את החיים לטקס מתמשך. אריאל קרוז מספר בפרק זה של "יד על הלב" איך הוא מתמודד, בעיקשות, עם החרדה ועם הקשיים הנפשיים שלו. זו הזדמנות לקבל הצצה למקרים שבהם החרדה והלחץ הופכים משמעותיים ומגבילים.

• עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
  

מהכתבות הקודמות בסדרה:

• כדאי להתגייס עם בעיית נפש או לבקש פטור?
• איך קמים משבעה על ילד וממשיכים לחיות?
• "אני נלחם בהתמכרות כל יום מחדש"
  

מחשבות אובססיביות מנהלות את החיים

נתחיל בהסבר על OCD: לכולנו מחשבות רבות בראש, שחלקן חרדתיות בבסיסן. למשל, מחשבה הקשורה לסדר ולניקיון, שהכל חייב להיות נקי ומחוטא. כמה פעמים קרה לכם שמחשבה כזו "תפסה" אתכם וחזרה שוב ושוב?

רובנו גם מטילים ספק: אולי עשינו או בחרנו לא טוב? אולי לא סגרנו את הדלת, את הדוד, את הגז או את האוטו? לכולנו יש מחשבות כאלה, אך המחשבה "נתקעת בראש", חוזרת על עצמה ולא נותנת מנוח היא הופכת לאובססיה.

האובססיה מולידה התנהגות - קומפולסיה. נניח שסגרתי את הדלת, אבל המחשבה שאולי לא סגרתי אותה טוב אינה מרפה. ברור שבסופו של דבר אבדוק, אבל גם אחרי שבדקתי וראיתי שהדלת נעולה, המחשבה שוב חוזרת, ואחרי זמן מסוים אני עלול לבדוק שוב. אנשים מוצאים את עצמם בודקים פעמים רבות את הדלת, בודקים שהחשמל סגור אפילו כשיש חושך, בודקים שוב ושוב את הגז, שוטפים שוב ושוב את הידיים כדי לוודא שאין לכלוך, חוזרים עם האוטו אחורה כדי להיות בטוחים שלא פגעו במשהו בדרך ועוד.

הניסיון של אנשים אלו להשתלט על המחשבות ולא לתת להן להשתלט על חייהם הוא מאבק מתמשך. לעתים יש תחושה שאף שהמחשבות אינן הגיוניות ("אני בטוח שסגרתי את הדלת ובכל זאת המחשבה מציקה לי"), הן עדיין קובעות את מהלך החיים ואת אופיים.

השלב הראשון: לפנות לטיפול

אחת הבעיות היא שלמרות הסבל הרב, רבים מגיעים לטיפול מאוחר. אף שהם קמים מוקדם בבוקר לנקות את הבית, צועקים על הילדים על כל אי סדר ולכלוך או משגעים את בן הזוג שלהם, הם עדיין יחשבו וירגישו שלא מדובר בבעיה. לפני שנים סיפר לי חבר שהתארח אצלו בן משפחה רחוק, שיצא מהאמבטיה עם שקיות על הרגליים כדי לא להתלכלך מהרצפה שנוקתה שעה קודם לכן. אני בטוח שבין הקוראים יש כאלה שיחשבו שהתנהגות כזו היא "נורמלית לגמרי". יכול להיות, אבל לא כשהאובססיות והקומפולסיות הופכות את החיים לשעבוד מתמשך.

גם חרדה חברתית, פחד משתק מביקורת של האחר שמונע מאיתנו לדבר בפני קהל או להכיר אנשים חדשים, עלולה להפוך לשעבוד. אנשים עם חרדה חברתית גבוהה יחששו להכיר אנשים חדשים, לאכול או לדבר בטלפון ליד אדם שהם אינם מכירים. הם בדרך כלל ישתתקו ליד אנשים חדשים, יתקשו מאוד להציג בכיתה או באוניברסיטה אפילו להצביע ולדבר בשיעור.

בראש ובראשונה חשוב לציין שיש טיפול, וככל שהוא מתחיל מוקדם יותר - טוב יותר. הטיפול יכול להיות תרופתי, קוגניטיבי התנהגותי (טיפול המלמד איך להתמודד טוב יותר עם המחשבות המציפות הללו) וכל זאת לצד מגוון טיפולים רגשיים משלימים (בייחוד כשיש קשיים משפחתיים נלווים או בעיות של ביטחון עצמי).

מומלץ ביותר לא לסבול ולא לפחד, כיוון שאפשר להתמודד. יש בעיה? כדאי להגיע לטיפול, וכמו אריאל להתעקש כמה שיותר על תפקוד בעבודה, עם חברים ועם המשפחה. בלי להתבייש.

בהזדמנות זו אני מבקש להודות לאריאל באופן מיוחד. אני יודע שלא היה לו קל, והוא הסכים לדבר למרות הקושי ולמרות הבושה והנטייה להסתרה.

בפרק זה מסתיימת עונה נוספת של "יד על הלב". אבקש להודות לכל האנשים הסובלים מבעיות נפשיות והנאבקים מדי יום על איכות חיים טובה יותר. זוגות בטיפול זוגי, הורים בהדרכת הורים, אנשים הסבלים מחרדה או מדיכאון, אנשים שגדלו במשפחות עם היסטוריה קשה, אנשים המתמודדים עם טראומה נפשית ועוד - לכל הנאבקים על זכותם להרגיש טוב יותר, מגיע כל הכבוד.

תודה מיוחדת לצוות יד על הלב - לעמותת אנוש שעושה לילות כימים בסיוע לאנשים עם בעיות נפשיות ונלחמת על שיקומם. לחברים הרגישים מ-ynet על כפפות המשי שבהן טיפלו בפרויקט ובמשתתפים בו ועל ההזדמנות להביא את הבעיות הנפשיות לשיח הציבורי. תודה לצוות הקליניקה המדהים על מסירותם לאנשים הנמצאים במצוקה ומבקשים את עזרתם.

תודה נוספת לכם הצופים על שצפיתם ותמכתם, בתקווה שמשהו טוב יישאר בלב ובזיכרון וילך אתכם בדרככם.

כל המשתתפים בסדרה אינם מטופלים של ד"ר אילן טל. רובם קשורים לעמותת אנוש, אשר בחרו לדבר במטרה לטפל בסטיגמה שיש למטופלי הנפש בישראל, כחלק מפרויקט "יד על הלב". קראו עוד על פעילות העמותה באתר הפרויקט "יד על הלב " ובאתר אנוש.