ירדן על כוונת האיסלאמיסטים?
לוחמי "הממשלה האיסלאמית בעיראק ובסוריה רבתי" משתלטים במהירות על עיראק. בישראל חוששים שהממלכה האשמית תהיה היעד הבא. באופן אירוני, דווקא הפלסטינים בירדן מתנגדים לאיסלאמיסטים, בגלל סיבות כלכליות וגם דתיות
ההשתלטות המהירה של ה"ממשלה האיסלאמית בעיראק ובסוריה רבתי" על ערים מרכזיות בעיראק, הפנתה את הזרקור במערכת הביטחון בישראל אל ירדן. בקרב חוגים מסוימים במערכת הביטחון רווח חשש שאחרי סוריה ועיראק, ירדן - השוכנת ממזרח לישראל ובצמוד לה - היא היעד הבא של ארגון דאעש. הדבר עלול להפוך לכאב ראש ביטחוני רציני למדינת ישראל, שמנסה לחזק ולתחזק ככל יכולתה את הסכם השלום והתיאום הביטחוני עם הממלכה ההאשמית. שיתוף הפעולה עם הירדנים הוא חיוני גם לשימור מצב ביטחוני סביר בגדה המערבית ולשרידותה של הרשות הפלסטינית בראשותו של אבו מאזן.
- סיפורים נוספים – בפייסבוק שלנו
שלטון איסלאמי קיצוני בירדן הוא אכן סיוט של ממש עבור הקברניטים המדיניים והפוליטיים בישראל. האפשרות שירדן תיפול בידי איסלאמיסטים קיצוניים אינה דבר חדש עבור מעצבי המדיניות בירושלים, והיא הסיבה - צריך לומר המוצדקת - שבגללה ישראל דורשת להשאיר בידה את השליטה בעמק הירדן ובגדה המערבית של נהר הירדן, כדי למנוע הסתננות של גורמים טרוריסטים ואיסלאם קיצוני מיליטנטי לגדה המערבית ואולי גם לשטח ישראל.
עם זאת, חייבים להכיר בכך שיש הבדל גדול בין הממלכה ההאשמית בירדן לבין סוריה ועיראק, בכל מה שנוגע להתפשטות הג'יהאד העולמי. ראשית, בעיראק ובסוריה יש משטרים שיעים ועלאווים הנחשבים לכופרים, שמצווה לכלותם על פי התאולוגיה והאידיאולוגיה של הארגונים המסונפים לאל-קאעידה ופועלים בהשראתה, כמו דאעש. בירדן, המשטר ורוב האוכלוסייה הם סונים, שדאעש במוצהר אינה נלחמת בהם.
מה שחשוב יותר הוא שהמשטר בירדן נהנה מתמיכה בלתי מסויגת של הצבא ושל זרועות הביטחון, שהם עצם מעצמו ובשר מבשרו של בית המלוכה ההאשמי. הצבא, שהקצונה שלו מגיעה מהשבטים הבדואים הסונים של דרום מזרח ירדן, הוכיח בתקופה האחרונה שהוא יודע לבלום את הסתננות אנשי דאעש לתוך הממלכה, כאשר אלה ניסו להפוך את צפון ירדן למקום מקלט ובסיס יציאה למלחמה בסוריה.
בית המלוכה ההאשמי נהנה מעוד סוג של לגיטימציה: המלך עבדאללה, בנו של חוסיין ונכדו של עבדאללה, מצאצאי השליט ממכה, נמנה לפי המסורת על צאצאי הנביא מוחמד ולכן יש לו גם לגיטימציה דתית לשלטונו, לגיטימציה שאפילו הפלסטינים, שמהווים כ-60 אחוז מאוכלוסיית ירדן כיום, מכבדים אותה. בעיראק לעומת זאת, דאעש הצליח להשתלט משום שהצבא אינו נאמן למשטר. בניגוד לצבא ירדן, שמתבסס כמעט אך ורק על בני השבטים הבדואים, הצבא העיראקי הוא הטרוגני ויש בו חיילים שיעים הנאמנים לממשלת עיראק הנשלטת בידי שיעים, בראשות נורי אל-מאליכי. יש בצבא הזה גם סונים, בעיקר ממערב עיראק, שאותה ממשלה של מאליכי מפלה לרעה ומתעמרת בהם. לא פלא שבני השבטים הסונים ערקו מהצבא והיו במידה רבה הסיבה לכך שהצבא הזה אפילו לא גילה התנגדות מינימלית בשבוע האחרון לכוחות המסתערים של הג'יהאדיסטים מדאעש.
הצבא ומנגנוני הביטחון של המלך עבדאללה, ואפילו האופוזיציה של האחים המוסלמים בירדן, חוששים מהשתלטות המוסלמים הקיצונים מאסכולת אל-קאעידה, ולכן הם נחושים להגן על המשטר ועל שלמותה וריבונותה של ירדן, כך זה לפחות היום.
הסכנה האמיתית - פליטים מעיראק
מבחינה גיאוגרפית, המקום הקרוב ביותר לגבול הירדני שאליו הגיע דאעש הוא העיר דרעא בסוריה. הצבא הסורי בסיוע חיזבאללה, איראנים ויועצים רוסיים, נלחם כעת בעוז על העיר דרעא המרוחקת קילומטרים ספורים מהגבול עם ירדן ועל האזור כולו, ולכן דאעש באותו אזור אינו פנוי כרגע להרפתקה בירדן. כוחות דאעש בעיראק נמצאים במרחק של כמעט 1,000 קילומטרים מהגבול עם ירדן, ולכן גם משם לא נשקף חשש לירדן.
הסכנה המוחשית המיידית שנשקפת לירדן כעת היא לא כל כך מהשתלטות ישירה של דאעש עליה, אלא מגל הפליטים שמתחיל לנהור אליה מעיראק. ירדן נאלצה לקלוט יותר מ-600 אלף פליטים עיראקים בתחילת העשור שעבר, והעובדה הזו שיבשה בצורה קשה את כלכלתה והפילה עומס כמעט בלתי נסבל על השירותים האזרחיים בממלכה ההאשמית. מחירי הדירות בעמאן עלו ואפילו הפלסטינים התלוננו שהעיראקים, רבים מהם אמידים, נישלו אותם מעסקיהם וממקורות פרנסתם.
לפני שלוש שנים הגיע גל נוסף של פליטים לירדן מסוריה והוסיף עוד כמעט מיליון פיות להאכיל על הכתפיים הרזות כלכלית של הממלכה ההאשמית. כעת, גל פליטים נוסף מעיראק שעלול לשבש עוד יותר את הכלכלה הירדנית מאיים לשנות בצורה מסוכנת את המאזן הדמוגרפי ולסכן בעקיפין את שרידות המשטר. הבדואים הירדנים חוששים שהפליטים מעיראק ומסוריה יקחו להם בסופו של דבר את השליטה בממלכה, שהייתה בידיהם מאז הוקמה ירדן אחרי מלחמת העולם הראשונה.
זה איום רציני שיש לו משמעויות ברורות ומסוכנות גם מבחינתה של ישראל, ויש בו גם אירוניה. מי שחושש היום משיבוש המאזן הדמוגרפי בירדן ומהנטל הכלכלי שיגרמו הפליטים, הם הפלסטינים שברחו לירדן והפכו בה לרוב משפיע, חברתית וכלכלית, אחרי מלחמת השחרור וביתר שאת אחרי מלחמת ששת הימים. וגם זו אירוניה של הגורל: לפלסטינים בירדן יש עניין ברור במניעת ההשתלטות של דאעש על הממלכה, בין השאר מפני שרוב הפלסטינים, כמו רוב הירדנים, תומכים באיסלאם מתון יחסית שאינו שואף להקים חליפות עולמית, אלא לכל היותר מדינת שריעה בגבולות הממלכה ההאשמית.
לבסוף, בין הגורמים המגוננים על המלך עבדאללה בירדן צריך להזכיר את בית המלוכה הסעודי ואת ארה"ב. נפילת ירדן עלולה לסכן את בית המלוכה הסעודי, החולש על מאגרי האנרגיה
הבינלאומי הגדולים שחיוניים לכלכלת העולם המערבי. למעשה, כבר עכשיו נשקפת סכנה למשטר הסעודי מקיצוניים איסלאמיים סונים מבית מדרשה של אל-קאעידה. לכן המשטר הכריז על גורמים אלה כעל ארגוני טרור ונלחם בהם. הנפט הסעודי מוגדר על ידי וושינגטון כאינטרס לאומי של ארה"ב ולכן כל מה שמסכן אותו, כולל השתלטות דאעש על ירדן, מהווה סכנה ישירה לאינטרסים הלאומיים האמריקנים. לכן סביר להניח שהאמריקנים, במקרה שתישקף סכנה לירדן, יתערבו צבאית.
הוא הדין לגבי סעודיה, שכבר הוכיחה שכאשר נשקפה סכנה למשטר בבחריין שכנתה, היא שלחה את צבאה לסייע לו. סעודיה לא תשלח חיילים לסייע לממשלה השיעית של נורי אל-מאליכי בעיראק, אבל היא תשלח צבא וכוחות ביטחון לסייע לירדן. האמריקנים אומנם לא ישלחו כוחות יבשה לירדן, אבל הם יסייעו למשטר להדוף את הסכנה בצורה הרבה יותר אקטיבית ונחושה מאשר הם מסייעים למורדים בסוריה, או לממשלה השיעית של נורי אל-מאליכי.
לסיכום אפשר לומר שהחששות בישראל לגורלה של הממלכה ההאשמית, לאור השתלטות דאעש על חלקים מעיראק, מוצדקים בחלקם. אבל כשבוחנים את הסוגיה לפרטיה נראה שירדן אינה בסכנת פירוק באותה מידה כמו עיראק, סוריה, תימן, לוב ומדינות אחרות. בין השאר בגלל שהמלך עבדאללה ואנשי משטרו מוכיחים כישרון ניכר בניהול המשבר, מאז שפרץ מה שמכונה "האביב הערבי".
לפנייה לכתב/ת 
