מכסחי הכס 410: ילדים זו שמחה, אבל לא בווסטרוז
משלדים בצפון ועד מריבה משפחתית בדרום - הפרק האחרון לעונה של "משחקי הכס" העניק סיום גדוש בהתרחשויות. היו שם שלדים ודרקונים, אבל את ההפתעות הגדולות סיפקו האנשים - אז היזהרו כי ספוילרים לפניכם. בן סויסה נפרד מהעונה, ומזכיר כי הלילה אמנם אפל, אבל גם בוקר ללא פרק חדש הוא מטיל אימה. נתראה בחורף הבא
כל הגברים מתים (ספוילר: גם הנשים), וכל עונה של "משחקי הכס" צריכה לבוא אל סופה. זו הרביעית, מהטובות והמסעירות בתולדות הסדרה, הסתיימה אמש, עם פרק מורחב בן 66 דקות, ששודר ב-yes (וזמין לצפייה ב-VOD) וכלל סופי עלילות, פרידות נדרשות, דרקונים סוררים, מוות מפתיע (אם חמקתם מהטוקבקיסטים האדיבים ביותר בצד הזה של ווסטרוז), תחילת סיפורים חדשים ומתבקשים לקראת העונה החמישית – וגם לא מעט רגעי WTF.
העונה הרביעית - מדרום ועד צפון
פרק 6: חוק וסדר, וכלום לא בסדר
פרק 5: דרקונים אאוט, ריבית דרקונית אין
פרק 4: בחורף הזה תלבשו לבן מהלך
פרק 2: החתונה הסגולה - קדימה ברעל
פרק 1: ברוכים השבים לווסטרוז, הנחיתה תכאב
הפרק האחרון לעונה נפתח בהמשך ישיר לסצנת הסיום של הקודם: ג'ון הצועד בשלג כדי לאתר את מאנס ריידר במטרה לעקוף איכשהו את כל עניין מאה אלף הפראים, עם הענקים, הקניבלים והממותות, ולהרוג אותו כדי לסיים את המתקפה. וזה יותר קל משחשבנו כולנו, כי מתברר שמאנס, שלא הראה את פרצופו כל העונה, ממתין לו ממש בכניסה ליער האפל שמחוץ להוגוורטס ובידיו נשק יום הדין: פולניות.
מדוע מתעניין המלך שמעבר לחומה בחיי האהבה של ג'ון סנואו? מהי החשיבות של ייגריט על יתר 99,999 אנשיו? אנחנו לא מקבלים תשובות כמובן, אלא הצעה להסכם שלום מהסוג שברור לחלוטין שהממשלה הבאה תתנער ממנו, שמתקבלת באופן מזרח תיכוני לגמרי – ניסיון לא מוצלח לרצח הדדי. לג'ון ברור שאנשי המשמר לא ישתפו פעולה עם מאנס. הם הרי בקושי משתפים פעולה איתו. אלא שבאותו רגע ממש מתרחשת פלישה למחנה. זה מטוס? זה דרקון? זו ציפור? זה סטאניס באראת'יאון! ובלי יותר מדי מאמץ מצליח צבאו הקנוי של סטאניס להשתלט על מחנה הנהגת הפראים וללכוד את מאנס, שאינו כורע בפני איש. היי, זו הפעם הראשונה שסטאניס מצליח במשהו בסדרה, לא? הוא לגמרי הולך להעלות סלפי מהעניין הזה לווסטבוק.
אף שבשלב הזה יש בהחלט תחושת אובר דוז קלה מהצפון, הכניסה של אנשי סטאניס, שגם במצבי כפור מצליח לשמר את גחלת החשיבות העצמית הזחוחה שלו, היא סצנה מרהיבה שנראית כאילו צילמו מחדש את המוהיקני האחרון בלפלנד, עם פורמציות סוסים במיוחד לרגל אולימפיאדת החורף מגיע. מאנס נלקח בשבי, בעצת ג'ון שמחזיר לו טובה על זה שלא טבח בו כשהיתה לו ההזדמנות (פעמיים. טמבל).
זה מטוס? זה דרקון? זה סטאניס באראת'יאון!
האם סטאניס הגיע בעקבות חזון מליסנדרה, שבוהה בג'ון בעיני פורנו רוטטות מבעד לאש כאילו זיהתה קורבן פוטנציאלי לאל שקר-כלשהו? איך זה מקרב אותו לכס הברזל בעצם, ומה יגידו אנשי הבנק אחרי שלקח הלוואה לארמון במעלה מלך, ובסוף בזבז אותה על חופשה באלסקה? בקומזיץ פרטי שורף ג'ון את גופתה של ייגריט בלב יער, בסמוך לעץ הלב הגדול והקדוש. כאילו אין קק"ל בעולם.
דוקטור ג'קיל ומיסטר פרנקנשטיין
והנה, סופסוף, מישהו מתייחס למותו של אוברין. אולם הספט הגדול הומה אדם ומוזיקה דורנית חרישית ("קייצי סאנספיר"?), מתנגנת. אה, רגע, לא. סתם מנסים להציל את העוג הארור שמחץ את כל תקוותינו, עינינו וגולגולותינו לשברי חיפושיות לפני פורטנייט. לפחות אוברין מת בידיעה שנקמתו אכן הושלמה. סרסיי מגרשת את פייסל הבלתי שאפתן שמכריז על ההר כעל טוטאל לוס ממעבדתו, ומאפשרת לד"ר ג'קיל לערוך ניסויים בקלגיין המעולף והמורעל, שעשוי לחזור קצת יותר פרנקנשטייני, אבל לא פחות חזק.
זה לא מדאיג את סרסיי כי יש לה צרות גדולות יותר כרגע: ההתעקשות של טייווין להשיא אותה ללוראס טיירל, בולע החרבות הידוע ביותר בווסטרוז, שפניו לא נראו מאז החתונה הסגולה. פעם נוספת העונה שומע טייווין לאניסטר "לא" מאחד מילדיו, כשסרסיי מבהירה לו שהיא לא עוברת לרמת גן עם לוראס טיירל ללדת טיירלים קטנים (וכמובן, להמשיך מבלי דעת את השושלת שאחראית לרצח בנה. חבל, זה היה יכול להיות נחמד), וחושפת בפניו את הפיל שבחדר הכס – גילוי העריות שלה ושל ג'יימי, שיתפרסם במדיה החברתית אם ינסה לכפות עליה את רצונו.
אפשר לשער שסרסיי מרגישה חזקה יותר מאי פעם, אחרי שהצליחה לתסרט את המשפט, וכשזה חמק ממנה - לנצח על שדה הקרב, באמצעות ההר כמובן. הפאוור טריפ שלה מאפשר לה לערער לחלוטין את טייווין, שנותר ללא מילים בפעם הראשונה בתולדותיו. האם מתקפת הנשיקות והצהרות האהבה המחודשת – כולל נישוק יד הזהב שממנה נרתעה כל העונה – היא דרך מחושבת ונטולת רגש לחזק את עצמה לקראת עימות אפשרי מול טייווין וכל הממלכה? קשה להאמין אבל ג'יימי לאניסטר, כפי שהיתה אומרת מירי פסקל, הוא גם סוטה וגם נכה, וגם באמת מאוהב בסרסיי (למרות האונס ההזוי מוקדם יותר העונה) והוא לכל הפחות משתכנע.
ובמירין, ממשיכה דאינריז בלית ברירה לקבל את פני הקהל, ועבד לשעבר, ששימש קודם לכן כמורה לילדיו של סוכן הביטוח המקומי מיגדל, מבהיר לה שלא חשבה על תוצאות השחרור החברתי שלה מראש. בתגובה דאני טובעת את היסודות לזכויות התעסוקה העתידיות של אסוס, והסדרה רומזת בכבדות גם לכך שכולנו עבדים, כאן עם החוזים שלנו לשנה, כאן במציאות שבה הורגים אנשים באמצעות חובות, ולא צריך בכלל חרבות.
ועוד תלונת רועה צאן, אלא שהפעם לא מדובר בכבשים שנתקלו באחד מדרקוניה כשהוא במצב רוח אש, אלא ילדה קטנה ואומללה, בת שלוש, שאת גופתה החרוכה מביא אל חדר המלוכה אביה. למדנו מוקדם יותר העונה שדאני מאבדת לאט לאט את השליטה בדרקוניה, אובדן שליטה שהתחיל עם הגדול והמפותח שבשלושה – דרוגון, שנכנס למצב טינאייג'ר וכבר כמה ימים לא חזר בכלל הביתה. אחיו נכלאים על לא עוול בכנפם בקטקומבות מתחת לאדמה, בלי מקום למתוח את הכנפיים.
הדרקונים היו אמורים להיות נשק יום הדין של דאני, והיא אמורה לשחרר משלשלאות ולא לכבול בהן, לא? מצד שני, היא גם היתה אמורה רק לעצור להצטיידות באסוס, והחליטה להקים אוהל מועד. העונה הזו עמדה בסימן מתיחת זמן בכל הנוגע למתרחש עם דאינריז, וניתן רק לקוות שהעונות הבאות יקרבו אותה קצת יותר, פיזית אם אפשר, להתרחשויות ווסטרוז, ויפה עונה אחת קודם.
בצפון הרחוק, בראן, ג'וג'ן, מירה והודור ממשיכים להשתרך בשלג ומצליחים למצוא את עמק החלומות. אלא שהם מותקפים על ידי קבוצת שלדים שנלקחו מטירת הנקרומנסר בהירוז אוף מייט אנד מג'יק, וכמעט שלא מצליחים לעמוד במתקפה, שגובה את חייו של ג'וג'ן וכמעט את אלו של בראן. ילדה קטנה, שנראית כמו הקיסרית מ"הסיפור שאינו נגמר", יורה זיקוקים ומסייעת להם לעבור את השלב הזה של המשחק, אל מקום משכנו של העורב בעל שלוש העיניים, שמופיע כאן בדמות גבר לבן ישיש בעל זקן שמברך את בואם, "אם כי מאוחרת השעה". יש לכם את זה ביותר שילוב של גנדאלף וסארומן? המעבר החד מהטון הריאליסטי הנוקשה של הסדרה לסצנת הפנטזיה הזו קצת צורם משום מה.
העורב בעל שלוש העיניים הוא לא הקוסם מארץ עוץ והוא לא יכול לתת לבראן רגליים חדשות, אבל הוא מבטיח לו שהוא מאמין שהוא יוכל לעוף. האם יש מעוף עם דרקונים בעתידו של בראן, או סתם עוד עורבים?
ובמרחק 16 קילומטרים מקן הנשרים פוגשת בריאן את אריה, מה שמתפתח לקרב פיזי במיוחד בינה ובין הכלב. במה שהסתמן לא מעט כפרק של נשים לוחמות (מירה נגד השלדים קודם לכן הייתה היעילה שבחבורה), זה היה מפגן מתוזמר היטב של אלימות מרשימה, בעיקר מצד בריאן. האם הכלב מסורס? כי נראה שמכה הגונה בביצים לא מזיזה לו מדי, לעומת אותו רגע מייקטייסוני. בריאן מנצחת ועוזבת אבל בלי אריה, שהתחבאה באופן מושלם: מאחורי סלע גדול שם למעלה.
והנה פרידה נוספת שמזמן לנו הפרק: אריה והכלב. הכלב שירת בעיקר את קו העלילה המשעמם להחריד של אריה העונה, והגיע הזמן להיפטר ממנו - אחרי שהפך לדמות אהובה, מלאה, מורכבת ואנושית. הייתם מצפים שאריה תנצל את ההזדמנות להרוג שתי ציפורים במכה אחת: גם להעניק לו מוות אנושי וחסר ייסורים, כפי שאולי מגיע לו, וגם למחוק את שמו מהרשימה שלה. אבל הניסיון שלו לשכנע אותה לעשות זאת על ידי הזכרת עוולותיו כלפיה (כשהוא מזכיר את סאנסה הוא כמובן לא מציין שהציל אותה מאונס), משיג את התוצאה ההפוכה. אריה מבינה שהוא אכן ראוי לנקמה למרות הקשר שנוצר ביניהם, ולראשונה אולי מצליחה להבין שישנו גורל גרוע יותר ממוות מיידי. כשהיא לוקחת ממנו את שק הכסף שגנב בעצמו מאדם גוסס, עוזבת אותו לבד ומתעלמת מקריאותיו, היא כאילו מעבירה את "מחט" דרך הגרון שלו בעצמה. היה שלום קלגיין. מי יתן ובקרוב יצטרף אליך אחיך למדורה הגדולה שבוערת בכוכבים.
והנה הגענו לטיריון, בפעם האחרונה בתא המוכר שלו לפני ההוצאה להורג. או שמא? ג'יימי ממלט אותו, בעזרתו האדיבה של ואריס. הערתי לפני כמה טורים על האופן בו מכר ואריס את טיריון במשפט שלו, שנראה לי מפתיע אחרי שנראה שבאמת הכיר לו תודה על הצלת העיר כשאמר "ההיסטוריה לא תזכיר אותך, אבל אנחנו לא נשכח". והוא אכן לא שכח. אז יש נאמנות וחברות אמיתית בווסטרוז בכל זאת? בחיבוק אחים מרגש ונשיקה על העורף נפרדים ג'יימי וטיריון, שאמור לעזוב בסירה אל הערים החופשיות אבל בוחר במקום זאת לחמוק לחדריו. של טייווין. WTF?
במיטתו של טייווין מגלה טיריון לא את אביו, אלא את המאהבת שלו לשעבר, שיי, שלצערי מוכיחה שהיא אכן זונה. בעוד רגע של אלימות תוקפת שיי את טיריון עם סכין פירות והוא נאלץ לחנוק אותה למוות עם שרשראות הזהב הלאניסטריות הסמליות. סופסוף, שקט משיי. הריסוק שהחל בנפשו של טיריון כשהעידה שיי במשפט, הגיע לשיא ברגע הזה, ושוב – בגלל טייווין. אותו טייווין שהרג זונה שבה היה מאוהב טיריון בצעירותו, הביא אותו עכשיו לרצוח במו ידיו את מי שאהב. היה שלום וולטר ווייט, ברוך הבא הייזנברג.
בסצנה שנערכת כולה בשירותים, כי טייווין לא רגיל לנעול את הדלת בשביל פרטיות, מתנהלת השיחה האחרונה בין טיריון ואביו. טייווין שוב לא רואה מה עובר על ילדיו ומתרחש ממש מול נגד עיניו, בדיוק כמו שהסבירה לו סרסיי מוקדם יותר בשיחתם, והוא לא מבין כמה רציני המצב, עד שטיריון משחיל בו חץ ראשון. המוטיבציה היא כמובן כל ההיסטוריה המשותפת ביניהם והעובדה הקטנה שטייווין דן אותו למוות, אבל האצבע שלוחצת על ההדק – מוקדשת כולה לרצח של שיי שנכפה עליו, להשפלה הקטנה האחרונה הזו.
טיריון נארז ונשלח אחר כבוד בארגז אל מעבר לים. לפעמים יש יתרונות בלהיות גמד. נעימת הפתיחה, שכבר הפכה אייקונית, זוכה לביצוע קולי ברוח האנס זימר, ואריה מוצאת את עצמה על ספינה, שהיא רוצה שתיקח אותה צפונה אבל בעצם נוסעת לבראבוס. בראבוס? יש לה חבר בבראבוס. אריה סבלה כל כך הרבה מאז שהופרדה ממשפחתה, ומרגש לראות אותה זוכה להתחלה חדשה, כשהיא מנצלת את מטבע הברזל שקיבלה פעם מאיש שיכול ללמד אותה איך באמת לרקוד על מים. והיא יוצאת לדרך. ואלאר מורגוליס, אריה.
העונה הרביעית של "משחקי הכס" היתה לרגעים עמוסה, לרגעים נמתחת, אבל הצליחה לנפק לנו שלל רגעים מופלאים, מחרידים, משעשעים ומרגשים, מהחתונה הסגולה עד הקרב בין אוברין וההר, הקרב הראשון על החומה והמוות של טייווין לאניסטר בכבודו ובעצמו, למדנו כולנו שוב שהלילה אולי אפל ומלא אימה, אבל בינינו, בלי פרק חדש של "משחקי הכס" לחכות לו – גם הבוקר לא משהו. נתראה בעונה הבאה.
