הפיקסיז על הבמה: החוב שולם, בלי להתחנף
ארבע שנים אחרי הביטול הכואב ההוא, הפיקסיז הגיעו לכאן כדי לעבוד - ולהעניק לקהל בעיקר את השירים המוכרים והאהובים. נכון, הם לא ממש דיברו עם האלפים שגדלו עליהם וצפו בהם, אבל בסוף הצליחו בכל זאת לחייך
ארבע שנים ושבועיים חלפו מאז אותו הבוקר שבו התבשרנו בבהילות שהפיקסיז לא יקיימו את הופעתם בישראל, שתוכננה להתקיים שלושה ימים לאחר מכן. ההודעה הותירה אלפי מעריצים מאוכזבים וגרמה למפיק שוקי וייס לגנוז את שאיפתו להשיק את פיק.ניק, פסטיבל רוק אורבני בינלאומי. אמש (ג'), התקיימה ההבטחה בדחיית-מה. פיק.ניק הפך ל"רוקנרולר", והערב הראשון מבין השניים התנאה בשיאו בנוכחותה של הלהקה הבוסטונאית שקולה היה חלק מהפסקול של ישראלים רבים כל כך בשנות ה-90.
הפיקסיז באו הנה כדי לעבוד, והעבודה שלהם היא להעניק לקהל את השירים שאהב. עם משקל גבוה לשירים המוכרים והפופולריים (עם יד על הלב, מוזר לכנות אותם "להיטים" בהקשר של להקה צינית ורצינית כמו הפיקסיז) שהוגשו בזה אחר זה.
חציה הראשון של ההופעה אופיין בהגשה סטרייטית וסטטית, כשהלהקה מכונסת במרכז הבמה, ללא תעלולי תאורה ובלי מילת קישור בודדת - ניגוד גמור לפטפטנות המצחיקה והעולצת של פלה אלמקוויסט, סולן The Hives שניגנו לפניהם. בלאק פרנסיס, שלקולו התלוותה צרידות קלה, שר בעיניים עצומות ובלאות את יצירותיו, תערובות מהפנטות של פאנק ושוגייזינג על דמויות כמו אליסון ומגדלנה, קראקיטי ג'ונס ומיסטר גריבז.
לצידו, כמו אז, ג'ואי סנטיאגו הגיטריסט שסיפק ריפים מתנחשלים כמו נחשי גומי ודיוויד לאברינג המתופף, קוסם עטור שֹיבה. את מקומה של קים דיל מילאה במיומנות בלתי מתבלטת הבסיסטית פז לשונטאן, שהעניקה את קולות הרקע המתקתקים הנחוצים.
אחרי מעט יותר מחצי הופעה, העלו הפיקסיז הילוך והמופע תפס תאוצה וצבעים חדשים. "Here Comes Your Man" הפך לחגיגה צבעונית בצלילים ובתאורת הרקע והדינמיות בין חברי הלהקה גברה כשהזרקור הופנה ללאברינג, ששר בחינניות את "La La Love You", כפי שעשה באלבום "דוליטל".
הביצוע ל-"Monkey Gone To Heaven" העלה שלא במפתיע את מפלס האדרנלין בקהל, וזה קפץ וספר בדבקות עם פרנסיס מחמש (האדם) דרך שש (השטן) ועד שבע (אלוהים). מחרוזת שירי "דוליטל" המשיכה עם עיבוד דארק אייטיז ל-"Gouge Away" ו-"Debaser", בטרם נפרדה הלהקה מכלי הנגינה ובאה להשתחוות בפני הקהל כשעל פניה, שומו שמיים, חיוך רחב.
בהדרן נדמה היה שפרנסיס התחמם סוף סוף. בשיר "Vamos" הוא וסנטיאגו החליפו מקומות זה עם זה, זזים מצד אחד של הבמה לצדו השני ומתקרבים לקהל בהומור. השיר האחרון, "Where Is My Mind", בוצע בפונקציונליות וכבר שלח את הקהל אל הערב היפואי, מופתע מעט מהיעדר הסינגל הראשון מהאלבום האחרון "Bagboy" אבל מודה לאלוהים שהפיקסיז הגיעו בכל זאת. ואלוהים, כידוע, הוא שבע.
