כובעים, סוסים וכדורגל
מונדיאל 2014: הממלכה הבריטית עסוקה במסלול המרוצים, אבל הערב (22:00) העיניים של כולם יהיו נשואות אל המסכים בברים. החולצות של מלך השערים בליברפול פונו מהחנויות. האנגלים מוכנים לקרב מול אורוגוואי
עם כל הכבוד למשחק הערב (22:00) בסאו פאולו של נבחרת אנגליה מול אורוגוואי, שעשוי לקבוע את גורל המונדיאל של הממלכה כולה, מה שבאמת העסיק את האנגלים ביממה האחרונה היה בכלל מרוץ הסוסים המסורתי, רויאל אסקוט.
ההדחה של ספרד:
"הנבחרת הספרדית טבעה כמו הטיטאניק"
אם להיות כנים, גם הסוסים לא ממש עניינו. השידורים הישירים לא פסקו - ולא מברזיל, אלא מתחרות הכוכעים המרתקת. המסורת מהמאה ה-17 של פורום המלוכה היא תצוגת כובעים מדהימה, וגם המלכה אליזבת' השנייה נכחה אחרי שיצאה מהטירה שלה בווינדזור הסמוכה עם כובע שמרני יחסית.
אליזבת, שקיבלה את המלוכה בשנות החמישים, היא הקישור הישיר למה שיקרה הערב בברזיל, אחרי שהייתה זו שהעניקה את הגביע העולמי לנבחרת אנגליה באצטדיון וומבלי אי שם ב-1966, השמרנות הבריטית השתלטה גם על הכדורגל המקומי. משמע: רצף כשלונות.
הלילה, הכובעים יירדו מהפרק, ועיני 53 מיליון האנגלים יהיו נשואות לעבר משחק החיים או המוות נגד אורוגוואי והכוכב שלה, לואיס סוארס. מי שחיפש אתמול חולצה של מלך השערים של ליברפול, ייאלץ לחכות עד למחר בבוקר. היום הוא אויב המדינה. אפילו ברחובות ליברפול, רק החולצה של ג'רארד נותרה בחנויות. זו של החלוץ מאורוגוואי הוכנסה להקפאה במחסנים.
אם סוארס הוא אויב האומה הלילה, אז וויין רוני
אמור להיות האביר שיציל אותה. פול גאסקוין בשנות התשעים ודייויד בקהאם במילניום הנוכחי כבר חוו את מה שעובר על רוני בימים האחרונים. שניהם לא עמדו בציפיות הלא ריאליות מנבחרות אנגליות בינוניות שלא מספקות את הסחורה כבר כמעט חמישים שנה.
הלילה, במשחק מול אורוגוואי, כל התקוות האנגליות יהיו תלויות בו. העומס הזה בלתי נתפס, של 53 מיליוני אנגלים שסוחב על הכתפיים שחקן אחד שמעולם לא הבקיע שער במונדיאל. שחקן שעוד יש ממנו ציפיות אחרי עונה בינונית מאוד במנצ'סטר יונייטד, ונמצא עתה במרכז לוח הקליעה למטרה.
אווירה אחרת
האווירה בלונדון שונה מהקרנבל של מסלולי הסוסים. דגלי הסנט ג'ורג' מתנופפים מכל עבר, וגם ההפסד במשחק הפתיחה לאיטליה עוד לא הוריד אותם לחצי התורן. יש עוד תקווה. למרות המרחק הרב מברזיל, שאינטואיטיבית היא המתחרה הגדולה ביותר במסורת ובאווירה, ההגעה לבירה האנגלית בימים כאלו מרגשת.
מה שמתרחש פה פעם בשנתיים די דומה לבלון האשליה בישראל, רק שהפרופורציות משתנות. הרי אנגליה לא זכתה בטורניר גדול מאז 1966, אבל רגע לפני שריקת הפתיחה, האשליה בממלכה אופפת את כולם, רוצים תואר. סדר היום בממלכה עלול להשתנות כבר בחצות, בדיוק כפי שקורה כאן כבר כמעט חמישים שנה ברציפות. מעידה נוספת, הפעם מול אורוגוואי, עלולה לעשות סוויץ' שיהפוך, לפחות בעיני האנגלים, את המונדיאל הזה לכמעט לא רלוונטי.
פתאום טורניר ווימבלדון, שייפתח פה בעוד ארבעה ימים בלבד, יהפוך לאירוע הספורט החשוב ביותר, ומה שקורה בברזיל? סתם אירוע ספורטיבי משעמם שלא מעניין את האנגלים, פתאום, נאדאל, ג'וקוביץ', פדרר וסרינה יהיו חשובים להם יותר מאשר איזה 11 על 11 שרצים בחום ובלחות הברזילאית.את מי באמת מעניין יהיה לראות משחק עם ניימאר, מסי, רובן או מולר? מרכז העולם יהיה במועדון האול-אינגלנד, זה הרי האירוע היוקרתי בעולם. אבל ניצחון על אורוגוואי יעלה את מפלס הרוח הלאומי באנגליה כולה.
אולי לא רבים יודעים, אבל הנאמנות של אוהדי הכדורגל באנגליה שמורה למועדון האהוב עליהם יותר מאשר לנבחרת. זה נכון בעיקר לגבי אוהדי הקבוצות הגדולות, הלונדוניות, מנצ'סטריות וליברפוליות. יותר חשוב עבורם שאף אחד מהשחקנים שלהם לא ייפצע.
אוהדי הקבוצות הקטנות באי הבריטי, כאלו שהשמות שלהן ארוכים ולא מוכרים, מלווים פעמים רבות את הנבחרת למשחקי חוץ, וכותבים על הדגל הבריטי את שם הקבוצה שלהם, זו הבמה היחידה להציג את שם קבוצתם ולהתחכך באבק הכוכבים האנגלים לפני החזרה למציאות של הליגות הנמוכות והקשוחות באי.
הפאבים במרכז לונדון כבר ערוכים עם הדגלים המתאימים. תגבורת הבירות הותירה שדות חיטה רבים ריקים לחלוטין. בסוהו, פיקדילי ולסטר כבר הוכנו מקרני הענק עם הקנטינות מסביב. אבל מי שבעיקר נמצא בכוננות הם השוטרים המקומיים.
כבר אחרי המשחק מול איטליה, משחק שבו האנגלים נראו טוב והפסידו, נרשמו התפרעויות רבות בערים שונות. הפסד נוסף - והרתיחה תגיע לשיאה בקרבות בין שיכורים. החוליגניזם הבריטי יהיה במיטבו. זו גם הסיבה שחנויות רבות הציבו שמירה מיוחדת על חלונות ראווה מחשש לניפוצם. אז רוני יהיה האביר הלילה או סוארס ימשיך בתפקיד אויב הממלכה? את התשובה נדע בחצות.
עוד ב- ynet ספורט:
לפנייה לכתב/ת 
