סוגרים שבוע: ספרד צריכה פרגוסון - לא דל בוסקה
לאלופת העולם פג התוקף, הדרום אמריקאיות מרגשות, האפריקאיות מזייפות וביונייטד - יש למה לחכות. אמיר אפרת מסכם שבוע מטורף של מונדיאל. וגם: צפו בקליפ עם כל הרגעים הגדולים מהשבוע האחרון
זה כבר סוף השבוע, אז הנה כמה הגיגים והתפלספויות (בפ' דגושה). אלכס פרגוסון, מומחה עולמי בבנייה מחדש של קבוצות, אמר שתוחלת החיים של קבוצה היא 4 שנים. אחרי זה פג התוקף. צריך לפרק ולהתחיל מחדש.
מונדיאל 2014 - רוצים עוד אמיר אפרת? קחו:
נבחרת ספרד סיימה את 4 השנים הגדולות שלה, ואלה היו שנים מרהיבות שהביאו לשינוי בכדורגל העולמי - ב-1 ביולי 2012 בקייב. ה-0:4 בגמר היורו על איטליה היה רגע השיא. הרגע שבו הנבחרת הייתה באמת בלתי מנוצחת. אם פרגוסון היה מאמן נבחרת ספרד, זה בדיוק השלב שבו הוא היה עושה את המהפך.
בניגוד לקבוצה, שבה אתה צריך לתת תוצאות בכל שנה, שלא לומר בכל שבת, בנבחרת הפירוק וההרכבה הרבה יותר קלים. יש לך שנתיים שלמות לעשות את זה. לא חשוב עד כמה חד ויסנטה דל בוסקה היה חותך, ספרד הרי הייתה עולה למונדיאל, והיא הייתה מגיעה אליו הרבה יותר חדה ומסוכנת.
אבל דל בוסקה הוא לא פרגוסון. הנאמנות העיוורת שלו לשחקנים שהביאו אותו עד הלום הייתה מרגשת, אבל שגויה. המכה שספרד קיבלה הייתה חדה, כואבת ומהממת, אבל לא בלתי צפויה לחלוטין. יחסית לסטנדרטים הגבוהים שהיא הציבה, הנבחרת הזו מזייפת מאז קייב.
עכשיו זה נגמר. אני מאמין שהשחקנים האלה יזכו לקבלת פנים מרגשת בשיבה הביתה. מגיע להם. מצידם הם היו ממריאים לספרד עכשיו ומוותרים על המשחק מול אוסטרליה. אבל יש עוד משחק אחד, שבו כבר נראה את רוב הדור החדש.
אני לא מחדש לכם הרבה בקביעה שאין מה לדאוג לנבחרת ספרד. שחקנים טובים תמיד ייצאו מפס הייצור האיברי המדהים, והדור שעוזב עשה דבר אחד בעל חשיבות עצומה. הוא נתן לבאים אחריו את האמונה והידיעה שספרד היא אחת הפייבוריטיות הגדולות בכל טורניר גדול, נבחרת שיודעת לנצח משחקים על כל הקופה. החשיבות של הידיעה הזו היא עצומה. תשאלו את הגרמנים.
הערוצים הפתוחים של דרום אמריקה
היה צפוי שהנבחרות מדרום אמריקה יצליחו יותר בטורניר הזה. נכון, עברו הזמנים שבהם אפשר היה לומר שלנבחרת אירופאית אין צ'אנס לזכות במונדיאל בהיספנו-אמריקה. זה היה נכון כשהיה צריך להפליג לשם באוניות, או לטוס במטוסים עתיקים, כשבתי המלון והתנאים היו אחרים, כשהכדורגלנים הדרום אמריקאים לא שיחקו באירופה.
לדרום אמריקאים יש עדיין יתרון בפמיליאריות עם אורח החיים (כמו שאתם מרגישים יותר בבית באירופה מאשר בדרא"מ), ובכמות האוהדים העצומה ביציעים. לרוב התושבים אין כסף לטוס לאירופה, אבל יש להם מספיק בשביל לעלות על המכונית או אוטובוסים, לנסוע 15, 16, 24 שעות, לראות משחק, ולחזור. רובם גם יסתדרו עם הטיסות הפנימיות שעולות 600-500 דולר פחות מטיסה לאירופה, שלא לדבר על המלונות. לכן כל משחק של נבחרת דרום אמריקאית הוא משחק ביתי.
אבל יש לדרום אמריקאים עוד יתרון ברור אחד. הם פשוט שחקנים יותר טובים מהאירופאים. מדהים לראות איך אחרי כל כך הרבה שנים, הם עדיין שומרים על היתרון הברור ביכולת האישית, בטכניקה, בפנטזיה. בינתיים, הם ניצחו כל נבחרת אירופית ששיחקה מולם, והפסידו רק פעם אחת (אורוגוואי לקוסטה ריקה, שכנה של דרא"מ).
אומרים על הכדורגל שהוא דת בכל העולם, אבל הוא הרבה-הרבה יותר דת בדרום אמריקה הענייה (יחסית), מאשר באירופה הדשנה. התוצאות נראות היטב בשטח. זה לא רק ברזיל וארגנטינה. נבחרות שהן לכאורה הדרג השני. גם צ'ילה, קולומביה (ברוכים הבאים לאלה שעושים רק עכשיו היכרות עם חמס רודריגס) ומקסיקו (גיאוגרפית בצפון, אבל דרומית בנשמה), נראות פתאום כמו מועמדות להגיע רחוק, אולי אפילו לקחת את התואר.
מקסיקו מרתקת אותי יותר מהשתיים האחרות. מדינה יחסית עשירה עם 120 מיליון איש חולי כדורגל - היא מאגר בלתי נדלה לשחקנים סופר מוכשרים. מקסיקו אמורה להגיע לשלבים האחרונים בכל טורניר, אבל היא לא. הגיע הזמן לעשות את הצעד הבא. לעלות לחצי הגמר, אולי אפילו לזכות. איזה מונדיאל כיף זה יהיה אם בסוף צ'ילה, מקסיקו או קולומביה ייקחו אותו. חד-פעמי.
ואן חאל נותן הצגה, בקרוב גם ביונייטד
למשחקים של הולנד יש צפייה כפולה מהרגיל. את המשחקים רואים ההולנדים, ובמקביל עוקבים אחריהם באדיקות ועניין אוהדי מנצ'סטר יונייטד. זו ההזדמנות הראשונה שלהם לראות את המאמן הבא.
ובינתיים, ואן חאל נותן הצגה: ה-1:5 על ספרד, "הכניעה" לכוכבים שביקשו להמשיך לשחק 2-5-3 גם למשחק מול אוסטרליה כדי לא לפגוע להם בביטחון, והמעבר המהיר במחצית ל-3-3-4. הולנד שלטה לחלוטין במחצית השנייה, יכלה להבקיע עוד 3-2 שערים וספגה שער רק בגלל פנדל שלא היה.
אני חושב שהולנד הגיעה לשיא. צ'ילה טובה ממנה, וככל הנראה תנצח אותה במשחק על המקום הראשון. זה אומר ברזיל בשמינית, ונכון שמדובר בנוק-אאוט ושיש את ואן פרסי ורובן, אבל ההולנד הזו לא מספיק טובה בהגנה כדי להמשיך הלאה. ההיגיון אומר שבסוף החודש ואן חאל מתחיל לעבוד על יונייטד. יש הרבה עבודה. נדבר עליה בהזדמנות.
7 מ-7
בינתיים, אין לנו אף פנדל מוחמץ. 7 פנדלים, 7 שערים, כולם ברגל ימין. 6 מהם נבעטו לצד הטבעי של הבועט (שמאלה במקרה שלנו). אני חושב ששוער לא צריך לקחת פינה. אין לי את הסטטיסטיקה, אבל ההרגשה היא שיש יותר בעיטות לא טובות שהשוערים יכולים לקחת אם יגיבו אחרי שהן יוצאות לדרך, מאשר בעיטות שהם עוצרים בגלל ניחוש נכון.
בכל מקרה, תהיו בטוחים שהנבחרות יודעות את הסטטיסטיקה הזו. הרבה יותר שוערים יזנקו ימינה, ויותר בועטים ילכו הפוך.
מי אמר שהריגוש נמצא רק במשחק עצמו?
הרגע הכי מרגש בכל משחק קורה לפני שהוא בכלל יוצא לדרך. כל מי שהיה באצטדיון ביתי בזמן השמעת ההימנון, יודע איזו זריקה של אדרנלין זו לשיר אותו עם 50-40 אלף אנשים אחרים.
זה גם מדהים בטלוויזיה, בעיקר כשמדובר במשחק של נבחרת דרום אמריקאית. הכי מרגשים בינתיים - ההימנונים של ברזיל וצ'ילה, בגלל העובדה שהאוהדים של שתיהן ממשיכים לשיר עוד בית גם כשהמוזיקה נפסקת. העוצמה בלתי נתפסת. אם ראיתם את ניימאר אחרי ההימנון במשחק מול מקסיקו, ברורה לכם גם ההשפעה על השחקנים. אם אתם לא מקשיבים, אתם מפספסים.
לא הפעם אפריקה
ההרגשה אחרי המונדיאל בדרום אפריקה הייתה שהצטרפה עוד יבשת משמעותית לשתיים הגדולות. שום דבר. המאזן של הנבחרות האפריקאיות בינתיים: 6 משחקים, 4 הפסדים, תיקו (ניגריה החלשה מול איראן החלשה עוד יותר) וניצחון (חוף השנהב עם הקאמבק מול יפן).
חלש מאוד. אפריקה כרגע יותר קרובה לאסיה (היבשת הכי חלשה, ללא תחרות), מאשר לדרום אמריקה, אירופה, ואפילו צפון ומרכז אמריקה.
ועד כמה שאלות קצרות:
- אתם חושבים שפלורנטינו פרס ואוהדי ריאל ישנים טוב בלילה? אני בטוח שאם זה היה אפשרי, נשיא ריאל היה עולה על מטוס וחוטף את רונאלדו. זה מה שחסר לו, שנבחרת שלא ממש איכפת לה מהבריאות של הכוכב שלו, תגמור לריאל את העונה הבאה.
- אתם חושבים שדשאן שמח שריברי נפצע? אין ספק שמדובר בשחקן גדול, אבל אם הוא היה, ואלבואנה לא היה פורח ורוב הכדורים היו הולכים אליו ותוקעים את המשחק.
- למה אניימה מתייחס רק לאוהדי מכבי ת"א? גם הוא מבין שלהורסי הפועל ת"א אסור להתייחס?
עוד ב- ynet ספורט:
לפנייה לכתב/ת 
