"הרודן": הומלנד של המזרח התיכון
אז איך הסדרה החדשה של גידי רף ושותפו ליצירת "הומלנד"? אמנם יש בה קלישאות ודמויות שטחיות, אבל היא גם מהנה ומצליחה לעורר עניין. הבעיה העיקרית: לא בטוח שהקהל האמריקני יקבל אותה בזרועות פתוחות
בסך הכל, הפרק הראשון ב"רודן", הסדרה החדשה של גידי רף והווארד גורדון, עובד. הוא מלא בקלישאות, בדעות קדומות, בדמויות ערביות שמדברות זו עם זו באנגלית עם מבטא זר, בדמויות אמריקניות עם עומק רגשי של פיתה עיראקית ובניחוח כללי של חוסר אותנטיות שמרחף מעל הכל, כאילו מדובר באופרת סבון שניהלה רומן עם סרט מצרי, ולא בדרמת כבלים פוליטית וטעונה. ובכל זאת, הפיילוט של הסדרה מהנה לצפייה. ובדקות האחרונות שלו אפילו קצת מצליח להפתיע. גם ככה לרובנו כבר נמאס מ"הומלנד", הסדרה הקודמת של רף וגורדון (שמבוססת כמובן על "חטופים" הישראלית), אז אפשר להתחיל לחפש לה תחליף, גם אם המחיר הוא להמיר את קלייר דיינס הנוירוטית במורן אטיאס.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"מי נתן לך רישיון": אואזיס קטן בלב ערוץ 1
"דם אמיתי": הערפדים איבדו את חוש ההומור
השאלה המעניינת, אם כך, היא מדוע אחרי פרק פתיחה לא רע ומסקרן, האמריקנים בכל זאת לא ממהרים להתלהב מ"הרודן" ("Tyrant", במקור, שעלתה השבוע ברשת FX ואצלנו ב-yes). יש את עניין רף הציפיות ש"הומלנד" הציבה, אבל מעבר למשחק מילים משעשע על שם היוצר שהבטחתי לעצמי להימנע ממנו (שיט), לא נראה שזו הסיבה העיקרית לתגובות הפושרות של מרבית המבקרים בארצות הברית. יש כאן בעיה מורכבת יותר, שעשויה לגרום לסדרה הזו למצוא את עצמה בתא הנידונים למוות.
הגיבור של "הרודן" הוא באסם "בארי" אל פאייד (אדם ריינר הבריטי), בנו של מנהיג מדינה איסלאמית פיקטיבית, שברח ממולדתו בגיל צעיר לטובת קריירה של רופא ומשפחה בלונדינית למהדרין בלוס אנג'לס. אחרי שהתכחש למקורותיו משך שנים ארוכות, הוא מחליט לחזור יחד עם משפחתו לארץ שממנה ברח, כדי להשתתף בחתונת בנו של אחיו הגדול ג'מאל (אשרף אל ברהום), שהוא כמובן ההפך הגמור מבאסם - אלים, תוקפני ונהנתן. ויש בפרק הפתיחה לא מעט סצנות מוגזמות וסטריאוטיפיות - הגרועה והמיותרת שבהן כוללת את כלתו הטרייה של בנו - שמוודאות שנבין שג'מאל הזה, וואלה, עדיף לשמור ממנו מרחק.
אבל העניינים כמובן מורכבים הרבה יותר, ונראה שהסדרה כולה תתמקד ביחסים הטעונים בין האחים, כיוון שבאסם ייאלץ להיעדר מלוס אנג'לס יותר זמן מכפי שקיווה. וכאן בדיוק נמצא היתרון והחיסרון של "הרודן", כי נשאלת שאלה חשובה - האם הקהל האמריקני מסוגל בכלל להתמודד עם סדרה ששתי הדמויות שעומדות במרכזה, אלה שהצופים אמורים להזדהות איתן ולדאוג לגורלן, הם שני בניו של רודן ערבי שלא בדיוק כתוב להן "ווי לאב אובמה" על המצח?
עם ברודי הטרוריסט של "הומלנד" זה דווקא עבד, אבל זו היתה סדרה על אמריקנים שהתרחשה באמריקה, ועדיין הציבה ערכים של פטריוטיות והגנה על המולדת מפני אויביה מעל לכל. וכאן? כאן האמריקנים נדרשים להיכנס לנקודת מבטם של אותם אויבים, בטריטוריה שלהם (שצולמה בכפר סבא ונראית מציאותית בערך כמו העיר בסרט "אלדין" של דיסני, אבל מילא). הניחוש שלי – זה לא יהיה קל.
יש גם דמויות אמריקניות כמובן – ג'סטין קירק ("העשב של השכן") שמבליח לרגע בתפקיד שגריר, ובעיקר אשתו וילדיו של באסם שבדיוק כמו הצופים, נקלעו
למדינה שזרה להם, אבל לפחות לפי הפרק הראשון, נראה שנעשתה פה אותה טעות תסריטאית שנעשתה ב"הומלנד" – בואו נכתוב דמות גיבור מיוסר ורב רבדים שמוסריותו נתונה בספק, אבל המשפחה שלו? היא יכולה להיות אוסף של דמויות גנריות, לא מעניינות ומעצבנות. גם כאן לוהקו אמא, בן ובת שטרם הפגינו תכונות ייחודיות כלשהן, והמחשבה על הסצנות העתידיות שיתמקדו בהם נשמעת כיפית כמו חופשה משפחתית בגואנטאנמו.
אולי דווקא לנו, דיירי המזרח התיכון, יהיה קל יותר להתחבר לדמויות הראשיות, לדילמות שלהן, לנופים ולפרצופים המוכרים, ולהעריך את הפוטנציאל שיש לסדרה הזאת. רק בואו נשלח את המשפחה המעיקה בחזרה לאל.איי - סליחה, אבל דיינה ברודי צילקה אותנו לנצח.
