סופרים לאחור: דירוג 32 הנבחרות במונדיאל

• מונדיאל 2014 - כל החגיגה הברזילאית בעמוד המיוחד של ynet ספורט
  

ברור שזה סובייקטיבי ומעורר ויכוחים, אבל זה כל העניין. אבל קודם כל קצת מספרים, והם מאוד ברורים. 5 מ-6 הנבחרות של קונמבול (התאחדות הכדורגל הדרום אמריקאית) עלו לשמינית הגמר. 3 מ-4 הנבחרות של קונקאקאף (מרכז וצפון אמריקה) בפנים! בסך הכל עלו 8 נבחרות מהאמריקות, מ-10 שהשתתפו במונדיאל. מדהים.

לאפריקה נותרו שתי נציגות מהחמש שלה, לאסיה אפס מארבע. ואירופה הגדולה? היא החזירה הביתה כבר 7 מ-13 הנבחרות שלה. הנפילה של היבשת הישנה בטורניר הזה דורשת ניתוח מעמיק יותר. איך בדיוק נפתח כזה פער בינה לבין האמריקות - בעיקר דרום אמריקה. כדאי לשים לב שזה המונדיאל השני ברציפות שרק 6 אירופאיות מגיעות לשמינית הגמר, אחרי 9-10 בחמשת המונדיאלים שלפניהם. מצד שני, 3 מהן הגיעו לחצי הגמר ושתיים לגמר.

עוד ב-ynet ספורט:

צפו: סרינה וויליאמס מתרסקת לתוך הקהל בווימבלדון

ועכשיו לדירוג (בסוגרים הפרש השערים ומספר הנקודות שכל נבחרת השיגה בשלושת המשחקים).

את יכולה לחייך, אבל הנבחרת שלך במקום האחרון(צילום: רויטרס)

32. הונדורס (יחס שערים 8-1, 0 נק')

31. דרום קוריאה (6-3, 1)

30. יפן (6-2, 1)

29. איראן (4-1, 1)

לפחות הראתה שאיכפת לה, בניגוד לכל האסייאתיות. נבחרת אוסטרליה(צילום: AFP)

פיפ"א מזניחה את אסיה, וזה פשע שעולה לה הרבה כסף. שתיים מהמעצמות הכלכליות הגדולות בעולם, עם למעלה מ-2 מיליארד תושבים, חייבות להיות חלק משמעותי יותר בספורט. הפוטנציאל שטמון בסין ובהודו הוא כמעט חסר גבולות, והקבוצות הגדולות של אירופה כבר מזמן משקיעות שם חלק ניכר מהמאמצים הכלכליים שלהן. פיפ"א משקיעה בלקחת שוחד כדי שכשהמונדיאל יגיע לאסיה, הוא יתקע בקאטר.

באתר האוהדים Kick כבר ביקרתם?

• הסוד נחשף: הכיוון אליו הולך הכדורגל העולמי
  
• הגאונות מול ההתלהבות: ההבדלים בין מסי לניימאר
  
• עניין של הרגל: למה אנגליה נכשלת בכל פעם?
  

מעניין להרחיב למה סין לא מצליחה בכדורגל, אבל זה נושא לכתבה נפרדת, והיא תבוא. בינתיים, מאכזב מאוד לראות את שתי הנבחרות המובילות של אסיה, דרום קוריאה ויפן, מסיימות את הטורניר עם 2 נקודות ומאזן שערים של 12-5. אוסטרליה מדורגת הכי גבוה בין האסייתיות, כי היא לפחות הראתה שאכפת לה.

נזכור אותה בעיקר בגלל המריבות הפנימיות. גאנה(צילום: gettyimges)

27. קמרון (9-1, 0)

26. גאנה (6-4, 1)

אתה אף פעם לא יודע מה תקבל מנבחרת אפריקאית, ומה שמאכזב הוא שאנחנו אומרים את זה לפני כל מונדיאל, ואין שום שינוי. לגאנה הייתה אפשרות להתחיל איזה שינוי כיוון אחרי המונדיאל המצוין בדרום אפריקה. למה שארה"ב תעלה ולא היא?

בסופו של דבר התשובה היא כנראה האירופאים הקולוניאליסטים. הם ייצרו מדינות מאוסף של, לפעמים, מאות שבטים או עדות, שהקשר ביניהן במקרה הטוב רופף ובמקרה הרע לוחמני. יש מדינות עם משהו כמו 200 שבטים שונים, נוצרים בצפון, מוסלמים בדרום, דוברי אנגלית במערב וצרפתית במזרח. אין שום פלא שבכל מונדיאל יש מריבות פנימיות והאשמות בשחיתות ובמשוא פנים. הפלא הוא אולי שהן מצליחות להעמיד נבחרות תחרותיות מדי פעם.

פשוט "גאון". קאפלו(צילום: AFP)

25. רוסיה (3-2, 2)

24. אנגליה (4-2, 1)

פאביו קאפלו גאון. הוא לקח הביתה בשני הג'ובים האחרונים שלו, בנבחרות אנגליה ורוסיה, 76 מיליון שקלים. המאזן של השתיים תחתיו בשני המונדיאלים האחרונים: שבעה משחקים, ניצחון אחד.

הרוסים הם כנראה סתם חסרי אופי. כאלה שמובילים במשחק הקובע מול אלג'יריה 0:1, עד לאמצע המחצית השנייה, ואז סופגים את השיוויון ועפים. על אנגליה כתבתי יותר בהרחבה אחרי ההפסד לאורוגוואי. יש ויכוח אם לנבחרת הזו יש כישרון, אין ויכוח שהיא הייתה כישלון מהדהד.

נבחרת בהידרדרות, למרות רונאלדו. פורטוגל(צילום: MCT)

23. פורטוגל (7-4, 4)

אני אוהב את רונאלדו, קשה לי לראות אותו הולך הביתה. גם אם הוא לא היה טוב, האוהד אובייקטיבי יכול היה לראות כמה הוא השקיע גם כשהכל כבר היה אבוד.

פורטוגל היא נבחרת בהידרדרות, בדיוק כמו עוד שתיים מארבע הנבחרות שהיו בגמר היורו האחרון (ספרד ואיטליה), שלא הצעירו את הסגל בזמן ועפו הביתה. אבל בעוד שהשתיים האלה ימצאו שחקנים חדשים ויחזרו לשלבים הגבוהים, פורטוגל עם ה-10 מיליון תושבים שלה כנראה אף פעם לא תצליח לבנות סגל מספיק חזק כדי שרונאלדו יהיה ההבדל בין כן גביע ללא גביע.

דור הזהב סיים את חלקו עם כלום. חוף השנהב(צילום: gettyimages)

22. חוף השנהב (5-4, 3)

דור הזהב של דרוגבה, יאיא וקולו טורה, קאלו, טיוטה וג'רביניו סיים את חלקו עם כלום. היה לו כל-כך הרבה פוטנציאל, אבל הוא לא מימש ממנו דבר. שלושה מונדיאלים, שבשלושתם חוף השנהב עפה בשלב הבתים, ואפילו לא אליפות אפריקה אחת. איזה בזבוז.

21. אקוודור (3-3, 4)

20. ניגריה (3-3, 4)

19. בוסניה (4-4, 3)

נכון, אם לא היו פוסלים לה שער חוקי מול ניגריה, היא הייתה עולה שלב. חלק מהבוסנים היו שמחים, אחרים היו עצובים, כי ככה זה במדינה שמפולגת על רקע דתי ועדתי. והיא גם לא שיחקה כדורגל טוב, בטח לא ברמה שהיית מצפה מהסגל שלה.

תארו לכם מה היה קורה אם השער החוקי מול ניגריה לא היה נפסל(צילום: EPA)

18. יוון (4-2, 4)

זה מדהים איזה ווינרים היוונים. הם לקחו חלק ב-5 מ-6 הטורנירים הגדולים (כולל הזכייה ב-2004), וכמו במשחק בארץ בסיום הקדנציה של פרננדז, הם כמעט תמיד משיגים במשחקים המכריעים את ה-0:1 או ה-1:2 שהם צריכים כדי לעלות. אי-אפשר שלא להסיר בפני היוונים את הכובע.

17. איטליה (3-2, 4)

16. ספרד (7-4, 3)

ספרד תתאושש, אבל העתיד של איטליה קצת פחות ברור. אני מודה שאני פחות שוחה בליגה האיטלקית ואולי יש כוכבים צעירים בדרך, אבל גם הטאלנטים שראינו כאן ביורו הצעירות, למרות ההגעה לגמר, לא היו מדהימים.

כשהסיכויים שלך צונחים בגלל שהכוכב הגדול שלך נפצע, זה הגיוני. אם לכוכב הגדול קוראים מונטוליבו, זה מטריד.

בכל מקרה, המאמן הבא יצטרך להתמודד עם כאב ראש אחד גדול מיד בהתחלה. להזמין את באלוטלי או לא. מה עדיף? מה שהוא עשה ביורו-2012, או ההופעות הזוועתיות בברזיל? קל לומר זרוק אותו, אבל מאמנים בנויים אחרת. הם צריכים ניצחונות, ואם אין חלופות (כמו למשל מקרה צרפת וסמיר נאסרי), הם תמיד בטוחים שהם אלה שיוציאו מהכוכב הבעייתי את כל הפוטנציאל שלו. בדרך כלל הם טועים ומאבדים את הג'וב.

15. ארה"ב (4-4, 4)

האמריקאים הם הגרמנים הישנים. מעט מאוד כדורגל, הרבה לחימה, נחישות וכאסח. הסוקר בארה"ב פורח, כמות הצופים - במגרש אבל בעיקר בבית - הולכה וגדלה מיום ליום, עד שהם לא יגדלו שחקנים יותר מוכשרים, זה מה שיהיה – נבחרת שתעלה קבוע למונדיאל, אבל שום דבר מלהיב.

14. קרואטיה (6-6, 3)

קרואטיה? במקום ה-14? כן. שימו אותה בבית של יוון או ניגריה, או אפילו בבית של אלג'יריה והיא עולה. יש מעט נבחרות שיש להן קישור אחורי טוב ממודריץ' וראקיטיץ', אבל כשאתה משחק איתם, אתה צריך גם לתת קצת יותר הגנה להגנה, ואת זה ניקו קובאץ' לא עשה. לכן 6 שערי זכות ו-6 שערי חובה, ורק 3 נקודות.

לא עזר מספיק להגנה. ניקו קובאץ'(צילום: גטי אימג'ס)

13. אורוגוואי (4-4, 6)

מדהים איך עם שלם נכנס למנטאליות של מצור ונעמד מאחורי שחקן, שאם היה שייך למדינה אחרת ועושה את מה שעשה, הם היו חושבים מה שכל העולם חושב עליו.

האמת, זה די מובן. מדינה פיצפונת וענייה מוקפת ענקים, מה יש לה כדי להרגיש טוב עם עצמה? נבחרת הכדורגל. האורוגוואים אנשים מאוד-מאוד נחמדים, אבל יש להם הפרעה כשזה מגיע לסלסטה. הפרעה הרבה יותר קטנה ממה שיש ללואיס סוארס.

אורוגוואי תומכת בסוארס. האוהדים בברזיל(צילום: EPA)

12. אלג'יריה (5-6, 4)

מדובר פחות או יותר בצרפת ב', אולי אפילו ג'. לא מעט מהשחקנים בהרכב – ביניהם הכוכבים פגולי, בנטאלב, מדג'אני וברהימי – נולדו בצרפת ושיחקו בהצלחה לא מבוטלת בנבחרות הצעירות שלה. כשהם הבינו שלבוגרת הם כבר לא יגיעו, חזרו לשורשים. משהו כמו היהודים האמריקאים בכדורסל הישראלי. התוצאה היא נבחרת מוכשרת עם מאמן טוב שהוציא ממנה את המקסימום. עכשיו יש לה אפשרות לנקום בגרמניה על 82'.

11. שווייץ (6-7, 6)

כמו אחיהם ממערב, לא מעט שוויצרים שונאים את המהגרים שלהם. המפלגות שמבוססות על שנאת הזרים מקבלות לא מעט קולות בבחירות. כמו האחים ממערב, איפה הם היו בלעדיהם? צפו לבונקר מול ארגנטינה עם 3 שחקנים סביב מסי.

צרפת ב'. פגולי ושחקני אלג'יריה(צילום: AFP)

10. קוסטה ריקה (1-4, 7)

אלה בדיוק הסיפורים שעושים את המונדיאל הזה כל-כך מיוחד. נכון, זו לא הפעם הראשונה שקוסטה ריקה עושה שלב מוקדם כל-כך מוצלח ועולה לשמינית הגמר. זה קרה לה באיטליה '90. ביחד עם קמרון, הן היו פחות או יותר שני הדברים הטובים היחידים באותו גביע עולמי זוועתי. מדינה כיפית, כדורגל כיפי, הלוואי שזה יימשך גם מול יוון.

9. בלגיה (1-4, 9)

הטבלה כן משקרת. 9 נקודות, אבל רק 4 שערי זכות. בלגיה היא נבחרת אנגלית. חלק גדול מהשחקנים שלה משחק בפרמייר-ליג וככה היא נראית, רק מעט יותר מוכשרת. השאלה היא האם הכישרון הזה יתחבר ליותר ממה שראינו עד עכשיו, או במילים אחרות, האם אדן הזאר יפסיק להיות טיזר וייקח את הנבחרת על כתפיו. ההיסטוריה שלו אומרת שהתשובה היא לא.

ייקח את בלגיה על הכתפיים? הזאר(צילום: AFP)

8. צ'ילה (3-5, 6)

מי שבנה את הנבחרת הזו, בוודאי את הדרך שבה היא משחקת, היה המאמן הגאון מרסלו ביילסה (תשאלו את גווארדיולה מה הוא חושב עליו). צ'ילה סטתה מעט מהדרך שלו אחרי שהוא עזב, אבל חזרה כשהבינה את הטעות. חורחה סמפאולי הוא תלמיד/מעריץ של ביילסה.

ההפסד להולנד היה מאכזב בדרך שהוא קרה. הייתה כאן הזדמנות לאמירה ברורה, וצ'ילה לא הצליחה לומר אותה. קשה לראות אותה מצליחה לעשות את זה דווקא מול ברזיל.

החזיר את צ'ילה למסלול. סמפאולי(צילום: gettyimages)

7. ארגנטינה (3-6, 9)

בארגנטינה קוראים לזה מסידיפנדנסיה - תלות מוחלטת במסי. הם חוששים ממנה. למה? בינתיים הוא עומד בכל הציפיות ואפילו למעלה מזה. נכון שבשני המשחקים הראשונים מסי נראה רע, אבל השער שלו מול בוסניה היה בסופו של דבר שער הניצחון, והשער מול איראן שיחרר את כל הלחץ, הוריד משא של 100 טון מהגב שלו.

לא, הוא עדיין לא מראדונה, אבל הדרך של ארגנטינה לגמר קלה יותר משל כל היריבות שלה, כך שאנחנו מדברים על הזדמנות פז, ומסי נראה כרגע מוכן לקחת אותה בשתי ידיים.

עומד בכל הציפיות. מסי(צילום: gettyimages)

הערת שוליים על השער מול איראן: אני לא מבין למה שוערים לא מרמים קצת ולוקחים שניים-שלושה צעדים לכיוון הפינה שאליה ברור לגמרי שהכדור הולך להיבעט. הרי אם מסי מגיע מימין הוא יבעט ברוב המוחלט של המקרים לקורה הרחוקה (גם כי זה יותר טבעי, וגם כי בדרך כלל, שחקן ההגנה שהוא בדיוק עבר סוגר את האופציה לבעוט לקרובה). אם שוער איראן לוקח את השני צעדים האלה, הוא לוקח את הכדור (אני מניח שיש שוערים שנוהגים ככה, אבל לא מספיק).

6. ברזיל (2-7, 7)

אם כבר מדברים על תלות. במונדיאל הזה אין כרגע כוכב אחד שבולט מעל לכולם. לטעמי, יש 6 כוכבים פחות או יותר באותה רמה, ולא במקרה הם משחקים ב-6 מ-7 הנבחרות שמדורגות ראשונות (מסי, ניימאר, רובן, מולר, בנזמה וחאמס רודריגס).

ברזיל מדורגת רק שישית, אבל היא עדיין בעייני המועמדת הברורה לזכות בתואר. היא לא מפסידה בבית, יודעת לבעוט פנדלים, ויש לה את ניימאר.

פייבוריטים. דני אלבס, לואיז גוסטבו וניימאר(צילום: AFP)

5. הולנד (3-10, 9)

הרבה מאמנים עושים עבודה נהדרת במונדיאל הזה, אבל כרגע לואיס ואן חאל מספר 1. למרות זאת, הולנד יכולה לעוף כבר בשמינית, משתי סיבות: היריבה והשתן. על היריבה תקראו מיד, השתן הוא הנטייה של הראש ההולנדי להתנפח מעבר למימדים הראויים לו בכל פעם שהוא מצליח. קוראים לזה סימפטום מסיבת הבריכה (תקראו בעצמכם על מה שקרה במונדיאל 1974).

4. מקסיקו (1-4, 7)

אני עם הולנד, אבל אם לא היא, אז הלוואי שמהצד הזה של ההגרלה תגיע לגמר מקסיקו. אין שום סיבה שהיא לא תיקח את הגביע. מדינה של 120 מיליון עם כל כך הרבה כישרונות וגם לא מעט כסף, הייתה כבר מזמן צריכה לקחת אותו.

יצליח איפה שקודמיו נכשלו? ואן חאל(צילום: AP)

3. גרמניה (2-7, 7)

בינתיים גרמניה פוסעת לפי התסריט הידוע והמוכר. רביעייה במשחק הראשון, תוצאה פחות טובה בשני ועלייה קלילה לשלב הבא. ההמשך הוא הפסד בחצי הגמר (מול ברזיל ככל הנראה, אם היא תעבור את צרפת ברבע). כדי שזה לא יקרה, תומאס מולר יצטרך להמשיך בכושר הנוכחי. הגול מול ארה"ב היה מבריק. לתת פס חזק ומדויק בלי לעצור מ-16 מטר לקורה הרחוקה? יש מעט שחקנים בעולם שמסוגלים לעשות את זה. אולי 5-6.

אחד מהסיפורים הצדדיים במונדיאל הזה הוא האם מירוסלב קלוזה יצליח לשבור את שיא ההבקעות במונדיאלים (15). הוא צריך עוד שער אחד. אבל בקצב הזה של מולר, גם אם קלוזה ישבור את השיא, הוא לא יחזיק בו יותר מדי זמן. למולר יש כבר 9, והוא רק בן 24.

נושף בעורפו של קלוזה. מולר(צילום: gettyimages)

עוד הערת שוליים: השיא כרגע שייך לקלוזה ולרונאלדו. לא כריסטיאנו, רונאלדו 9 – הברזילאי. אני מניח שיש לא מעט מכם שלא ראו אותו משחק. אתם לא יודעים מה הפסדתם. פוטנציאלית, הוא היה יותר טוב ממסי וכריסטיאנו. הוא היה לוקח כדור באמצע המגרש, עובר 5-6 שחקנים כאילו היו קונוסים ומבקיע. וזה היה קורה לפעמים שבת אחרי שבת. התואר העולמי החמישי של ברזיל רשום עליו. הוא כן לקח נבחרת והביא גביע.

הבעיה הייתה שלא הייתה לו את המוטיבציה להיות הגדול מכולם. הפציעות שלו היו בעיקר פציעות ברצועות בברך, ואלה פציעות שיש להן בעיקר שני מקורות: אימונים לא טובים וכושר אישי נמוך. כשאתה בלי כושר, התגובות איטיות יותר ופציעה שגוף חד מונע, גוף פגום לא מונע. קצת עצוב איך שהקריירה שלו נגמרה.

פוטנציאלית, היה יותר טוב ממסי וכריסטיאנו. רונאלדו המקורי(צילום: gettyimages)

2. צרפת (2-8, 7)

אי אפשר לכבוש מול צרפת (השניים שהיא ספגה הגיעו אחרי שהובילה 0:5 על שווייץ והפסיקה לשחק). ההגנה טובה, אבל הקישור האחורי הוא פשוט בריח ומנעול. מטווידי-קבאיי-פוגבה. איך בכלל עוברים את המכשולים האלה בדרך ללוריס? התשובה כרגע היא - לא עוברים. נו-פסאראן. לא פלא שהצרפתים בטוחים שהם המועמדים הבכירים לתואר.

1. קולומביה (2-9, 9)

קולומביה מתחיל להזכיר את קולומביה של 1994, את הנבחרת של קרלוס ואלדרמה. זו ששמה לארגנטינה 0:5 במוקדמות. רק שזה לא ייגמר כמו אותה נבחרת – שער עצמי של אנדרס אסקובר, הדחה ורצח. האמת, הפעם זה מרגיש שונה. גמר קולומביה – מקסיקו? הלוואי.

קולומביה מזכירה את הנבחרת של ואלדרמה. חאמס רודריגס חוגג(צילום: AP)