"שודדי הפיצוחים": אגוזים מבוזבזים
דמויות חסרות מעוף, עלילה מלאה בקלישאות צפויות ובדיחות צעקניות: סרט האנימציה "שודדי הפיצוחים" הוא לא הבילוי שאתם מחפשים לחופש הגדול
סרטים באנימציה ממוחשבת נוצרים על ידי שניים-שלושה אולפנים מצוינים (פיקסאר-דיסני ודרימוורקס), כמה בינוניים (בלו סקיי, סוני, אילומיניישן ואולפני ארדמן) והרבה אולפנים שאין כל סיבה מתקבלת על הדעת לראות את סרטיהם. "שודדי הפיצוחים" ("The Nut Job"), תוצר של שלושה אולפנים זניחים, שייך באופן מובהק לקבוצה שלישית זו.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
העלילה, העוסקת בקבוצת מכרסמים המנסה לבצע שוד של חנות פיצוחים, כוללת אלמנטים שכבר הופיעו באופן מוצלח יותר ב"מעבר ליער" (2006) של אולפני דרימוורקס. אחת הדמויות הראשיות, עכברוש כחול ואילם בשם באדי, נראית כהעתקה בוטה למדי של רמי מ"רטטוי" (2007). וגם כאשר אין העתקות ישירות, העלילה היא אוסף קלישאות שבהן כל רגע צפוי.
סרלי (וויל ארנט) הוא סנאי אנוכי שעושה כל מה שנדרש כדי להצטייד במזון לחורף. לצידו העוזר האילם, הצייתני ולא חכם במיוחד באדי. בתחילת הסרט הם מנסים לשדוד עגלה לממכר אגוזים. עגלה זו משמשת כמסווה לתצפית על בנק אותה מבצעת חבורת שודדים. המתכונת הכפולה שבה מכרסמים מנסים לשדוד בני האדם המנסים בעצמם לשדוד תימתח על פני כל 85 דקותיו של הסרט.
ניסיון השוד הראשון משתבש כאשר מגיעה למקום הסנאית אנדי (קתרין היגל) בליווי סנאי מהודר אך טיפש בשם גרייסון (ברנדן פרייז'ר). שניהם נשלחו למשימת חיפוש המזון מטעם דביבון (ליאם ניסן), השליט של קהילת המכרסמים בפארק העירוני. הסתבכות השוד (של הסנאים) מובילה להרס מאגר המזון שאמור לפרנס את חיות הפארק למשך תקופת החורף. סרלי נשפט על ידי הקהילה ונידון לגלות בעיר, ובאדי הנאמן מצטרף אליו.
המהלך הראשון מוביל אל ניסיון השוד העיקרי של הסרט. על סף ייאוש מחוסר ידידותה של העיר כלפי מכרסמם קטנים, סרלי ובאדי מגלים חנות לממכר אגוזים. חנות זו, הנמצאת בסמיכות לבנק, אמורה לשמש את חבורת השודדים מתחילת הסרט כנקודה שממנה תיחפר מנהרה לתוך כספת הבנק. המזימה כוללת, מסיבה לא ברורה, החלפה של שקי הכסף בשקים מלאים באגוזים.
הכנופיה מובלת על ידי בוס הפשע פרסי "קינג" דימפלוויד (סטיבן לאנג) שגם לו, כמו לסורלי, יש סיידקיק שתקן - פושע מרושע בשם נאקלס. מלבד פושעים זוטרים נוספים יש לכנופיה גם כלבת פאג בשם פרשס (מאיה רודולף) שבמהלך הסרט תחצה את הקווים ותעבור לעבוד עם המכרסמים.
אנדי וגרייסון נשלחים על ידי הדביבון לחפש מזון לתקופת החורף, ונתקלים בסורלי ובאדי. לצורך ביצוע השוד נדרשים כוחות עזר נוספים מטעם המכרסמים בפארק, אך ישנה גם השאלה כיצד יתחלק השלל. שאלה זו אמורה להיות הממד הערכי המשמעותי המתפתח במהלך הסרט. זה המניע את סורלי מהעמדה האנוכית של תחילתו לעבר קלישאת ההקרבה שנדמה היה לתסריטאי ולבמאי פיטר לפניסוטיס שהוא צריך לפתח. מהצד השני דמותו של הדביבון תגלה, גם כאן באופן צפוי למדי, את הצדדים האפלים יותר של מנהיג הקולקטיב.
האלמנט ה"פוליטי" הזה היה יכול להיות מפותח לסרט טוב יותר אם הוא היה נבנה באופן מתוחכם יותר, עם דמויות שאינן רק מקבץ תכונות צעקניות בעיצוב חסר מעוף. הסרט כולל אינסוף רגעים של "הומור פיזי" שבו החיות נמעכות, נזרקות, נחבטות - תמיד בליווי האלמנט המוזיקלי המוודא את הבנת האופי הקומי של ההתרחשויות. אותו סוג של גודש צעקני המותח קו בין בידור איכותי לכל המשפחה לסרט (שאריות) לילדים.
הבמאי לפניסוטיס שימש כאנימטור באולפני פיקסאר ודיסני. ב-2005 הוא כתב הפיק וביים את הסרט הקצר והחביב "Surly Squirrel" המהווה את הבסיס לעלילת "שודדי הפיצוחים". אותה דמות ראשית של סנאי עם עכברוש כסיידקיק, ראקון כיריב, והקבלה מתמשכת בין שוד אוכל לשודדי בנק.
למרות האמצעים המוגבלים, הסרט הקצר מהנה יותר מהסרט הארוך. לא רק בגלל שהוא לא מותח את הרעיון מעבר לנקודת המיצוי שלו, אלא בעיקר בגלל שבסרט קצר לפניסוטיס הרשה לעצמו להשתמש בהומור מרושע יותר, לחסוך מהצופים קלישאות של הציניקן שהופך לגיבור וקשר מתפתח עם סנאית הלומדת לזהות את ערכו. אפשר ומומלץ לוותר.