מונדיאל 2014: ההשפלה הגדולה בתולדות הכדורגל
קשה לקלוט שברזיל, הנבחרת הגאה מכל והמצליחה בכל הזמנים, התפרקה, התמוטטה ואיבדה את העשתונות לעיני 200 מיליון איש. ניימאר? ההיעדרות של תיאגו סילבה הייתה קריטית יותר. לגרמנים השביעייה המופלאה לא תעזור במאומה אם יפסידו בגמר
כיכר "אננגבאו" היא המקום בו נפגשים אנשי סאו פאולו באירועים מיוחדים. שם גם מתקיימת הצפייה המשותפת ההמונית ביותר במשחקי המונדיאל. התבוסה הנוראית שספגה ברזיל מגרמניה הביאה לציפייה להרס וחורבן, אבל הרחובות הדחוסים הזכירו בסיום המשחק יותר את כיכר רבין של יום העצמאות מאשר את זו של עצרות זיכרון. וזה היה מוזר.
עוד ב-ynet ספורט על המשחק ההיסטורי:
- לואיז בכה, אוהד ניסה לתקוף את פרד
- הרשת החברתית חוגגת על חשבון הברזילאים
- מאמן גרמניה: "אסור לצאת מפרופרוציות"
- קלוזה הפך למלך השערים בכל הזמנים במונדיאל
כן, היו אוהדים מתוסכלים שבכו ונזקקו לתמיכה פיזית ונפשית. היו גם אוהדים עצבניים ששברו את החצוצרות שרכשו רק שעתיים קודם לכן, או הטיחו את כוסות הבירה לרצפה. ממזרח ומדרום העיר גם הגיעו דיווחים על אוטובוס שהוצת וחנות שהושחתה, אבל המוני אוהדים המשיכו לשיר, לשתות, לרקוד סמבה ולהניף את דגלי ברזיל.
מוזר, כבר אמרנו, ורחוק מאוד ממה שהראש דמיין. אבל ככל שחשבתי על כך לעומק הדבר נראה לי יותר הגיוני - הפסד רגיל אולי היה מתקבל בתגובה קשה, אבל מהשפלה נוראית שכזו ההמון קודם כל משתדל לברוח.
יש שלבי התמודדות למכה כזו, שנוחתת עלייך בעוצמה. בהתחלה, בשערים הראשונים, זה כואב ומביא לעצבים. ואז מגיע עוד מהלך שמכאיב בעיניים והכאב מתגבר, והעצבים מתגברים,
ושני הדברים כמעט מגיעים לשיא. בסוף, כשההשפלה עצמה נוחתת, כשכל שיא כמעט נשבר, הכאב הולך ומתפוגג. הלב מדחיק. הגוף מתנער מהאירוע. המוח משדר שלא באמת כל כך אכפת מהתוצאה. הכל כדי לא להרגיש. הרבה אנשים משתמש במקרים כאלה בהומור עצמי. האוהדים רקדו סמבה. הם רקדו את ריקוד השכחה וההדחקה.
מדובר בדרך התמודדות והברזילאים חייבים להדחיק, לפחות עד שייגמר האירוע, כי באמת שאין מילים פשוטות לתאר את מה שעוללה גרמניה למארחת. צריך לומר את זה בבירור, מבלי להוסיף את המילה "אולי": זו ההשפלה הגדולה ביותר בתולדות הכדורגל הבינלאומי. נקודה. לא ההפסד של אנגליה לארה"ב במונדיאל 50' (העיתונים פרסמו שאנגליה ניצחה כי לא האמינו לדיווחים שהגיעו מעבר), לא השמינייה שהשחילה הונגריה למערב גרמניה או השישיה שהבקיעה מול אנגליה, לא ה-0:5 המפורסם של קולומביה על ארגנטינה. אם ראיתם את המשחק אתמול אז חזיתם בהיסטוריה. בהשפלה הגדולה מכולן. וגם באחד ממשחקי הספורט, לא רק הכדורגל, הגדולים ביותר שנראו.
מדובר בהפסד כל כך קשה כי הוא התרחש על אדמת ברזיל, שם הסלסאו לא הפסידו במשחק רשמי 38 שנים. צריך להרגיש את באזז הרחוב הברזילאי במהלך החודש האחרון כדי להבין באמת מה זה אומר עבורם לארח מונדיאל.
אנחנו מדברים על ברזיל, הנבחרת הגאה מכל, אצלה בבית, מול עשרות אלפים צהובים באצטדיון בבלו הוריזונטה ומדינה של 200 מיליון איש שרחובותיה הפכו יתומים לשעתיים לכבוד האירוע. 200 מיליון איש שחזו בהפסד הגדול ביותר של נבחרת מארחת אי-פעם. לא דרום אפריקה מחזיקה בנתון השלילי הזה, גם לא דרום קוריאה. אנחנו מדברים על ברזיל. ברזיל!
למי שעדיין לא שמע אז מדובר בתבוסה הגדולה ביותר בהיסטוריה של ברזיל. ושוב נגיד - זה קרה בבית שלה. ברזיל התפרקה, התמוטטה, איבדה את העשתונות, ספגה שלושה שערים תוך 179 שניות. קשה לקלוט שברזיל הגדולה, הנבחרת המצליחה בכל הזמנים, הפסידה 7:1 בחצי גמר מונדיאל.
יש שמזכירים הבוקר שוב את פציעתו של ניימאר, אבל אין ספק שההיעדרות של תיאגו סילבה הייתה קריטית יותר. אני לא אומר שאיתו ברזיל נראית אחרת לחלוטין,
אבל היום ברור שהצהוב שקיבל בגלל שהפריע לשוער קולומביה להוציא כדור, צהוב שמנע ממנו לשחק בחצי הגמר, הוא אולי הצהוב המטופש והמעצבן ביותר שמישהו קיבל מזה הרבה זמן.
ללא תיאגו סילבה - ואחרי המשחק הזה מעמדו כבלם הטוב בעולם התחזק - ההגנה הברזילאית נראתה כמגדל בבל, ללא קשר בין שחקן אחד לשני. מרסלו, כהרגלו, השאיר חורים, דאנטה לא ידע איפה הוא נמצא ואפילו דויד לואיז, אחד השחקנים המצטיינים במונדיאל, עשה טעויות קריטיות הקשורות ליציאה קדימה והשארת שטח חשוף מאחור.
את השטח הזה ניצלו בקלות השחקנים הגרמנים, ובראשם טוני קרוס, שהפך במהלך העונה, ומראה זאת עכשיו, לאחד השחקנים הטובים בעולם. זו הייתה ההופעה ה-50 של קרוס בנבחרת גרמניה והוא חגג עם הצמד המהיר בהיסטוריה של הגביע העולמי (תוך 69 שניות) והוסיף בישול.
מי ששיחק לידו, ונתן גם הוא משחק גדול, היה סמי חדירה. קשר ריאל מדריד הגיע למונדיאל אחרי פציעה קשה, לא פתח טוב את הטורניר, אבל אתמול יואכים לב השתמש בו בצורה מרשימה. חדירה שיחק בתפקיד שמכונה בשנים האחרונות "סופוקו" – קשר עם יכולות הגנתיות שעובר לעמדה קדמית במטרה ללחוץ על היריב. הלחץ של חדירה היה אחד הגורמים העיקריים לבלבול הברזילאי ולאיבודי הכדור הרבים.
מדובר בניצחון מרשים של גרמניה, אבל הוא לא מבטיח לה דבר במשחק הגמר ביום ראשון, ולא משנה מי תהיה היריבה. ואם היא תפסיד במרקאנה השביעייה המופלאה הזו לא תעזור לה במאומה, אבל לפחות היא תמשיך לקבל מקום של כבוד בספר דברי הימים של הכדורגל העולמי.
אוהבים כדורגל? עקבו אחרי הטוויטר של אורי קופר והצטרפו לעמוד הפייסבוק של "הכל מקצועי" .
לפנייה לכתב/ת 
