כניסה קרקעית, בסגנון אחר
כמעט הסתיימה צבירת הכוחות לקראת מבצע קרקעי: זה לא יהיה פיקניק ולא טיול בוקר, אבל הסיכון לכוחות הנכנסים יהיה בגדר הסביר וימנע הסתבכויות מיותרות. חדר מלחמה - פרשנות מתעדכנת
לאורך מבצע "צוק איתן " יוצגו כאן הערכות המצב המעודכנות של פרשננו לענייני ביטחון.
יום שישי, 21:30
לקראת ערב שבת התגברה תנועת כלי הרכב הצבאיים בכבישי עוטף עזה. די ברור, אפילו למי שמסתובב סתם בשטח, שהסתיימה או שכמעט הסתיימה צבירת הכוחות לקראת השלב הראשון של מבצע קרקעי. יחידות אחרונות מגיעות לשטחי כינוס שמוסתרים היטב ושהמשטרה הצבאית אפילו לא מאפשרת לצפות לעברם. נלמדו הלקחים שהופקו במבצע "עמוד ענן" כשהכוחות היו צפופים וחסרי הגנה בשטחי כינוס גלויים לעין כל. שר הביטחון אז אהוד ברק וצה"ל רצו מאוד שבעזה ידעו שיש כוחות רבים וכוחות מילואים בשטח.
ברק היה אחד מחסידי האסכולה של "לוחמה מבוססת אפקטים". גם בלבנון זו הייתה שיטת הפעולה המועדפת עליו, אבל מה שקרה ב"עמוד ענן" הוא שהעזתים ראו אפילו בלי משקפת את אלפי החיילים שהיו פזורים בשטח וידעו לכוון אליהם פצצות מרגמה ורקטות, והיו נפגעים בקרב החיילים ואנשי המילואים. במצב הנוכחי - נכון לערב שבת - יש הסתברות נמוכה שהתסריט יחזור על עצמו. העזתים לא רואים את הכוחות הגדולים מאוד שממתינים רק לפקודה לזוז. זה יכול לקרות כל רגע וגם יכול להיות שזה לא יקרה.
בינתיים נמשך מאבק התשה, ובעוטף עזה - טיל שתלוי על הקיר ב-14:00 בצהריים, עתיד להיירות עד הערב. בזה נזכרנו כאשר עברנו ליד נחל עוז והוזהרנו שהאזור חשוף לירי טילי נגד טנקים. ואמנם, בערב נפגע ממש ליד אותו מקום כלי רכב צה"לי. שני חיילים נפצעו קל.
נכון לעכשיו, נראה שתהיה כניסה קרקעית, ולא עוד הרבה זמן. מובן שאי אפשר לפרט איך יתבצע התמרון הקרקעי אבל די ברור שלא תהיה חזרה על הכניסה לרצועה לצרכי הפגנת נוכחות כמו ב"עופרת יצוקה". הרמטכ"ל בני גנץ בדק את היערכות הכוחות ואת התוכניות, ולפני עשרה ימים אישר את כולן. יש כוחות, יש משימות שאישר גנץ ולחמאס יהיו הפתעות.
אסור לשגות באשליות, זה לא יהיה פיקניק וגם לא טיול בוקר. אבל המבצע הוכן היטב במשך זמן רב, ואלוף פיקוד הדרום סמי תורג'מן אישר אישית כבר לפני כמה חודשים את תכניות התקיפה לכל אחד ממפקדי צוותי הקרב שישתתפו במבצע. גם מערך איסוף המודיעין שכבר מסתתר בשטח אמור לשפר את היכולת להתמודד עם מה שיש לחמאס. כך שאפשר להניח שהסיכון לכוחות הנכנסים יהיה בגדר הסביר וימנע הסתבכויות מיותרות.
עד אז נמשכת הכתישה של חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני מהאוויר. גם תותחי 155 מ"מ מפגיזים מהקרקע נקודות תורפה כדי למנוע תנועה חופשית מלוחמי חמאס אל עמדותיהם. בחוף עזה נפגעות מטרות בירי תותחים וטילים מהים. "אנשי הדממה" גם הם אינם מובטלים בימים האחרונים. אבל חמאס ממשיך לשגר ללא הרף עשרות רקטות ופצצות מרגמה. לכן נשאלת בצדק השאלה איך זה שצה"ל תוקף אלפי יעדים בחימוש מונחה מדויק כבר ארבע יממות ועדיין אין צמצום באש. להיפך, היא גוברת.
ההסבר הוא שצה"ל, במקום להתמקד בציד משגרים סיזיפי שייקח זמן רב ולא יהיה יעיל (מה גם שהירי מבוצע פעמים רבות מאזורים אזרחיים), ממקד את התקיפות ביעדים שעתידים לגרום פגיעה ביכולות הצבאיות של חמאס, מתוך ידיעה שזה הדבר הכואב לו ביותר. המטרה היא השפעה בטווח הרחוק - הן על היכולות של חמאס לבנות מערך רקטות חדש, ובה בשעה להסתיר אותו מתחת לקרקע.
יתרה מזאת, מאחר שהמנהרות שחפר חמאס במטרה להעביר באמצעותן לוחמים וטונות של חומרי נפץ לשטח היישובים הישראליים בעוטף עזה, התקיפות ממוקדות בהריסת היכולות לחפור מנהרות כאלו, לדפן אותן בבטון וגם לייצר את הרקטות ארוכות הטווח שחמאס והג'יהאד האיסלאמי כל-כך מתגאים בהן.
הקבינט הביטחוני וצה"ל יודעים עובדה אחת אסטרטגית שפועלת לטובתנו: בניגוד למה שהיה בעבר אחרי המבצעים הקודמים - הפעם אין לחמאס "ספונסר" מדיני (כמו איראן, מצרים, קטאר או טורקיה) שישקם את יכולות השיגור והמנהור שצה"ל יהרוס במבצע. בין אם זה ייעשה רק מהאוויר או גם מהקרקע.
כשהערב ירד על עוטף עזה שוגרו עוד כמה מטחי תזכורת כמתאבן לסעודת שבירת צום הרמדאן. נסענו צפונה וממה שראו עינינו יכולנו להסיק די בבירור שנכון יותר כעת לשאול מתי יתחיל המהלך הקרקעי ולא האם תהיה כניסה. ההתפתחויות בשטח בשעות ובימים הקרובים יקבעו מתי תיפול ההחלטה.
יום שישי, 8:00
הירי לחיפה נכשל, אבל חמאס ממשיך לנסות בתקווה שבסוף אחת הרקטות, אם מייצור עצמי או רקטה מדגם M-302 שקיבל מהאיראנים, בסוף תגיע לשם. האירוע המשמעותי יותר היה הירי לאצבע הגליל מאזור חצביה שבלבנון.
את ההתפתחות הזאת צפו בצה"ל לפני יותר משנה: שבעת התלקחות בזירת עזה הפלסטינים במחנות הפליטים בלבנון יירו לעבר אצבע הגליל לאות הזדהות. ממש כך זה נוסח בהערכות המצב. ההערכות גם אומרות שלא יהיה הרבה מעבר לזה, ומה שחשוב יותר - שחיזבאללה לא ישתתף בחגיגה אלא אם יקרה משהו מאוד חריג ברצועה. לכן במערכת הביטחון מטפלים באירוע הזה כבשגרה. יורים כמה פגזי תותח 155 מ"מ לעבר הכיוון הכללי שממנו הגיעו הקטיושות ומסתפקים בכך. למותר לציין שמשגרי הקטיושות שנמנים על ארגוני המחבלים הפלסטיניים הוותיקים במחנות הפליטים באזור צור וצידון כבר מזמן עזבו את השטח ונעלמו. ייתכן שיהיו עוד מעשי ירי מהסוג הזה ולכן גם באצבע הגליל אסור להישאר שאננים.
זירה נוספת שעלולה להתלקח שוב היא ירושלים ויהודה ושומרון, במיוחד היום בתפילות יום שישי השני של הרמדאן. תופעה אחרת שראויה לציון מהלילה היא הרגישות של כוחות הביטחון שמוקפצים לכל סימן חשוד. כך היה בליל רביעי בזיקים וכך היה בליל חמישי באילת. בשני המקרים החשד לחדירה התברר כשגוי, אבל עדיף שהכוחות יהיו בערנות ויוודאו ששום דבר לא חודר מאשר ההיפך.
כפי שפרסם כאן אליאור לוי לפני שבוע בדיוק, החשש הגדול בקבינט הוא מפני מנהרות תקיפה רבות שחמאס חפר כדי לעבור באמצעותן מתחת לגדר המערכת המקיפה את הרצועה. המנהרות האלה הן הסיבה העיקרית לכך שבצה"ל לוחצים לצאת למבצע קרקעי שיאפשר לחשוף ולהשמיד אותן. בחמאס הקימו כוח מיוחד לפריצה מהמנהרות, ואין סיכוי להתגבר לגמרי על האיום בלי פעילות בשטח. מצד שני, המנהרות האלו גם מהוות סכנה לכוחות הפועלים קרקעית כיוון שמוטמנות בהן כמויות גדולות של חומרי נפץ.
יום שישי, 00:00
ביום השלישי למערכת "צוק איתן" הייתה התפתחות משמעותית בלחימה. גם צה"ל וגם חמאס והג'יהאד האיסלאמי שינו טקטיקה בעקבות לקחים שהפיקו.
"עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן" לימדו את צה"ל שהפצצות כבדות מהאוויר שגורמות הרס, וציד מהאוויר אחרי חוליות שיגור, לא מניבים את הפירות הרצויים. להיפך, במקרה הנוכחי חמאס התכונן היטב להיות מותקף מהאוויר ולכן חפר רשת מנהרות מסועפת והטמין כמעט את כל המשגרים ואת מערך השיגור מתחת לקרקע - לכן אנחנו גם רואים שאין לו בעיה להמשיך ולירות כמויות גדולות של רקטות מכל הסוגים, אף שחיל האוויר תוקף וחוזר ותוקף על סמך מודיעין מצוין את מערך השיגור ואת בתי הפעילים.
לכן עבר צה"ל למתקפת סיכולים ממוקדים. מאירועי העבר הבנו שחיסול פעילי השטח ומפקדי השטח של הארגון משיג שני יעדים: מלבד צמצום מספר הפעילים שיודעים לתפעל את המשגרים ולחמשם מחדש, יש אפקט פסיכולוגי ומוראלי על האוכלוסייה ובני משפחות ההרוגים - ובאמצעותם לחץ על חמאס.
לצה"ל ושב"כ יש מידע שמאפשר "הפללה" - היכולת לדעת איפה הם נמצאים בזמן אמיתי, לוודא שאינם בקרבת ילדים, נשים ולא מעורבים אחרים, ואז לפגוע בהם באמצעות טיל מהאוויר או מהקרקע. אתמול בוצעו חמישה סיכולים ממוקדים כאלו. ארבעה מתוכם השיגו את התוצאה הרצויה. אחד היה יירוט שגוי של בכיר מערך הרקטות של חמאס. זו מכה קשה, לא רק בגלל פעילים חשובים שהלכו לעולמם, אלא בגלל היוקרה של הארגונים שנפגעת כתוצאה מחיסולים לאור היום בלב לבה של האוכלוסייה האזרחית מבלי לפגוע בחפים מפשע.
גם חמאס הפיק בינתיים לקחים והבין שכיפת ברזל והמרחבים המוגנים הם שאחראים לכישלונו לפגוע בעורף הישראלי פגיעה משמעותית; אין ברצועה יותר מכמה מאות רקטות ארוכות טווח שמסוגלות להגיע לגוש דן ואפילו לזיכרון יעקב או לדימונה או לירושלים. הם כבר השתמשו בשליש מהכמות, וכמות נוספת הושמדה בתוך המשגרים ובאתרי האחסנה על הקרקע. לייצר חדשים עכשיו אי אפשר, ולכן כשהם זקוקים למטחים של מספר רב של רקטות הם חוזרים לגראד - שהטווח המקסימלי שלו הוא 40 ק"מ - ויורים עשרות ממנו בעת ובעונה אחת, כמו לבאר שבע ולאשדוד.
אמש קיבלנו תזכורת נוספת לכך שגם ליכולות כיפת ברזל יש מגבלות וכי צריך להסתמך על הממ"דים ולציית להוראות מצילות החיים של פיקוד העורף.
אפשר לסכם ולומר שהכתישה ההדדית נמשכת כששני הצדדים מפיקים את הלקחים ומגבירים את השימוש בטקטיקות ובאמצעים שבהם יש להם יתרון יחסי. הכתישה תימשך עוד ימים אחדים עד שתושלם צבירת הכוחות לקראת מהלך קרקעי ועד שיוחלט מה עושים בשלב הבא.
זה היה בדיוק הנושא שבו דן הקבינט המדיני ביטחוני שבע שעות אתמול. אפשר לשער שדנו באופציות השונות, כולל הפעולה הקרקעית, ובהקשר זה חשוב מאוד לא רק אם להיכנס, אלא לאיזה סוג של פעולה - למשל אם מדורגת או במהלך אחד - וגם מתי. ובעיקר - מה רוצים להשיג. צריך לשבח את ראש הממשלה,
את שר הביטחון ואת שרי הקבינט ולציין שהפעם הקבינט יודע מה הוא רוצה להשיג וצה"ל יחד עם המטה לביטחון לאומי הציעו להם "תוכנית יציאה" שכמובן מצביעה על הישג מדיני מינימלי והדרכים להשיג אותו.
"תוכנית יציאה" כזו לפני מהלך קרקעי אפשרית כמובן, אבל אחריו זה ייראה אחרת. יש גם חשש שהמהלך הקרקעי או הכתישה שלפניו ישתבשו כתוצאה מטעות קטלנית של צה"ל או של הפלסטינים. אנחנו כרגע עדיין בשלב הכתישה, צה"ל לא השלים את צבירת הכוחות לקראת מבצע קרקעי אך יכול כבר לצאת אליו, אם יוחלט על מהלך קרקעי מוגבל.
מכאן שלפנינו עוד ימים אחדים עד שתהיה תפנית גדולה כלשהי במהלך "צוק איתן". בימים האלה העורף הישראלי נדרש להרבה מאוד משמעת עצמית ויכולת הסתגלות לערעור שגרת החיים, במיוחד כשזה נוגע לילדים בגיל הרך. צה"ל והשב"כ ימשיכו ככל הנראה במתקפת החיסולים שמלחיצה מאוד את העזתים ומכשירה את הקרקע לכניסה קרקעית חלקה יותר אם אכן יוחלט על כך.
לפרשנות מהיום השלישי למבצע
לפרשנות מהיום השני למבצעלפרשנות מהיום הראשון למבצע
לפנייה לכתב/ת 
