צייץ את תמונת החגיגות בשדרות: "לא מייצג את עם ישראל"
אחרי 177 הרוגים ואינספור בניינים הרוסים, כתבים זרים בעזה מתארים בשיחות עם ynet את ההרס העצום ואובדן התקווה: "התושבים אומרים - מחכים לתורנו למות, אין מה להפסיד". ויש גם רשמים מהצד שלנו - ותמונה אחת שהרגיזה במיוחד
תושבי עזה חיים בחוסר תקווה, סבל וייאוש והפציעות מזעזעות מדי מכדי לתאר: כך מספרים כתבים זרים שמסקרים את מבצע "צוק איתן" מתוך עזה על מצבם של הפלסטינים - רגע לפני הפסקת האש המסתמנת.
"צוק איתן" - כותרות אחרונות:
"להתחבא עם שמיכה": נכה ללא הגנה בב"ש
המשטרה תחקור את אירועי הפגנת השמאל
2 ילדות נפצעו בנגב; רקטות לגוש דן ולגולן
קים סנגופטה, שליח העיתון הבריטי "אינדיפנדנט", נמצא בעיירה בית להיא שבצפון רצועת עזה. "הישראלים הציבו אתמול (יום א') דד-ליין לתושבים לעזוב עד השעה 12:00", סיפר סנגופטה בשיחה עם ynet. "אמרו להם שאם לא יעזבו, בתיהם ייהרסו והם יותקפו. חזרתי היום לבית להיה וראיתי מעט תושבים שנשארו". הוא ציין כי חלק מתושבי בית להיא שברחו לעיר עזה שבו בסוף לבתיהם, אך התמונה הכללית היא של מקום שכמעט ריק מאדם. "הם מרגישים שזה הבית שלהם ושהם לא רוצים לוותר עליו. לאחר פקיעת הדד-ליין לא הייתה בסוף תקיפה. חלק מהתושבים חושבים שמדובר בלוחמה פסיכולוגית של הישראלים".
אז איך נראית רצועת עזה מבעד לעיניו של כתב זר? לדברי סנגופטה, "המצב בבית להיא בכי רע ומקומות רבים נהרסו. לאחר הפסקת באש במבצע 'עמוד ענן' ב-2012, אנשים כאן חשבו שהמצב הולך להשתפר. עכשיו יש תחושה של חוסר תקווה. מדי שנתיים הם נקלעים לתוך משבר ומרגישים שהמצב לא ישתפר לעולם".
"תושבי עזה כלואים בבתים ונואשים"
כתב העיתון הבריטי מספר שהפלסטינים בבית להיה זועמים מאוד על ישראל, וחושבים שהיא יצאה למבצע הצבאי כדי לוודא שלא תקום מדינה פלסטינית. "הם גם מציינים את העובדה שאף אזרח ישראלי לא נהרג עד כה בהתקפות הטילים של חמאס, בעוד שמספר ההרוגים הפלסטינים ברצועת עזה עובר את ה-170", מספר סנגופטה ומוסיף: "תושבי בית להיה גאים במה שהחמאס עושה".
נח בראונינג, כתב סוכנות הידיעות רויטרס לענייני פלסטינים, שוהה בעיר עזה. בשיחה עם ynet הוא גם מספר על מצב קשה ביותר שעמו נאלצים התושבים להתמודד. "המצב נוראי. אנשים מרגישים שהם כלואים בבתיהם. הם חשים שכל רגע יכולה להגיע תקיפה אווירית שתהרוג אותם ואת כל משפחתם", מספר בראונינג. "אנשים כאן מאוד נואשים. חלק מהם אמרו לי: 'אנחנו מחכים לתורנו למות, אין לנו כבר מה להפסיד. החיים שלנו כל כך גרועים בנקודת זמן זו, שהמוות הוא רק החמרה קטנה לסבלנו'. זה נורא לשמוע אנשים במצב קשה כל כך".
שירותי החירום ברצועת עזה טוענים כי בשבעת הימים האחרונים נהרגו 177 בני אדם ו-1,280 נפצעו מתקיפות חיל האוויר הישראלי. על פי גורם באו"ם, רבע מההרוגים הם ילדים. כתב סוכנות הידיעות רויטרס ביקר בכמה בתי חולים בעיר עזה ושב עם רשמים קשים. "הפציעות שמהן סובלים חלק מהפצועים איומות ובלתי אפשריות לתיאור. רואים כאן גופות מרוטשות ומושחתות. תושבים רבים חיים בפחד וסובלים מפאניקה, רובם אזרחים".
מי שמצפה למצוא טיפת אהדה לישראל ברצועת עזה, ימצא עצמו מאוכזב. לדברי בראונינג, ישראל זוכה לבוז מוחלט ולשנאה, "לא שמעתי מאף פלסטיני מילה טובה אחת או צידוק למעשיה של ישראל", מספר כתב רויטרס. "במצבים מסוג זה, הפלסטינים מביעים הנאה מכל סוג של כאב או אי נוחות שהם יכולים לגרום לישראל כי הם רואים את העימות הזה ככזה שנוטה לצד אחד. ישראל פועלת באופן לא פרופורציונלי, והפלסטינים לא רוחשים לה אהדה רבה אם בכלל".
קולנוע שדרות
בתוך כך, אלן סורנסן, כתב העיתון הדני Kristelight Dagblad בישראל, צייץ בטוויטר בשבוע שעבר תמונה שתחתיה כתב: "קולנוע שדרות. ישראלים מביאים כיסאות לגבעה בשדרות כדי לצפות בהתרחשויות האחרונות בעזה ומוחאים כפיים כשנשמעים פיצוצים".
בשיחה עם ynet סיפר סורנסן שצילם בעצמו את התמונה ותיאר: "זה היה בגבעה דרומית-מערבית לשדרות. מה שמעניין הוא שזו לא תופעה חדשה ומדובר באתר ידוע. צופים משם על המתרחש בעזה ואפשר לראות משם את שיגורי הרקטות בלילות. היו שם 50 אנשים, חלקם ישבו על כיסאות, אכלו חטיפים, למשל פופקורן, חלקם שתו קפה וחלקם עישנו נרגילות. היו שם בני נוער ומבוגרים עד גיל 50-55. תחילה דיברנו ולא הייתה התרחשות, עד שמטוסים והליקופטרים חגו בשמים, וכששמענו פיצוץ עז בתוך עזה, כ-10-15 מהם התחילו להריע ולמחוא כפיים".
לדבריו, על התמונה שצייץ, שהפכה ויראלית והתפרסמה בכלי תקשורת בכל העולם, קיבל "תגובות איומות משני הצדדים. מטבע הדברים, הפלסטינים והערבים בכל האזור רואים זאת כסימן ברור של סימפתיה כלפיהם והישראלים חשים שנעשה כאן משהו רע לישראל ושכביכול מדובר בתמונה חד-צדדית. אבל מי שעוקב אחרי הסיקור שלי יודע שהוא מאוזן. אני מודע לכך שהתמונה הזו יכולה לייצג בצורה לא מדויקת את העבודה שלי, אבל אני גם מצלם שמשפחות פלסטיניות עומדות על גגות הבתים ומריעות כשטילים נורים על ישראל וכשמחלקים שם סוכריות אחרי פיגועים שמבוצעים בישראל".
סורנסן מוסיף כי "בעיניי, התמונה הזו לא מייצגת את עם ישראל, מדובר בקבוצה קטנה מאוד, וצריך להדגיש שאני מבין את תושבי שדרות, שהם אלה שסובלים הכי הרבה כבר 14 שנה מהפגזות כבדות של רקטות. אני מבין את כעסם, אבל אני גם מתייחס לתמונה הזו כדוגמה לכמה קל לאבד את האמפתיה לצד השני בעת מלחמה. זה קורה גם בצד השני על בסיס יומי".
לפנייה לכתב/ת 
