משחקי הפייס: בין פרצופי ברווז למוות

"אני משרת בעזה. זה תורי לשמור. אני לא אמור לכתוב פוסטים כחייל, אבל אני חושב שזה חשוב" (חייל אלמוני, עוטף עזה)

שבוע לא קל בלשון המעטה לאזור. הדי הפיצוצים מגיעים גם לרשתות החברתיות, שם חווים ומדווחים את המלחמה לגמרי אחרת מבאולפן הפתוח. טוויטר של החמאס, לדוגמה, סיפק בימים האחרונים אתנחתא קומית מאירועי המלחמה הקשה בעזה.

#yolo

לא נראה שזה בכוונה, אבל בסופו של דבר עמוד שנועד לתעמולה הפך למצחיק בגלל העברית שלא מתאימה ונראה כאילו תורגמה בגוגל טרנסלייט, מתובלת בציניות ישראלית מהצד השני.

לדוגמה ציוצים כמו "נשק ההתנגדות אינו נושא לדיון כלל וכלל", שנענים בתשובות כגון "נשק אותי ותפסיק עם ההתנגדות, טיפשון!"

וכמו כן, פרסום תמונה של "מסמך סודי" שדלף מצה"ל.

בלמ"ס על הזמן

##

בינתיים, בפלטפורמה אחרת, העמוד של החמאס (אחד מהם) הוסר מכיוון ש"הפר את תנאי השימוש". ניחשתם נכון: פייסבוק. על תרומה להסרה מתגאה יועץ התקשורת אבי עובדיה שכתב "שדה הקרב התקשורתי ובכלל זה הרשתות החברתיות, לא פחות חשובים במבצע הנוכחי מהקרב המתנהל בעזה.

בימים אלו הרשתות החברתיות משמשות לקרב על התודעה, להסברה ולוחמה פסיכולוגית (כלפינו, מול העולם, וכלפי האוכלוסייה הפלסטינית בעזה) ולכן אין לי ספק שחסימת הדף מהווה פגיעה מורלית בארגון הטרור הרצחני הזה."

הוסר.

על פי עובדיה, בדף היו מסרים תעמולתיים, תמונות זוועה ודיווחים על נפילות והיו בו אלפי חברים. עבורו, הדיווח הוא עוד חלק משדה הקרב. לדבריו: "במלחמה כמו במלחמה. צריך להגיע להישגים (בכל מיני מישורים) יש קרב שמתנהל בשטח, וקרב שמתנהל בתקשורת/ רשת האינטרנט. ולכן במערכה הזאת (הורדת דף הפייסבוק שלהם) אפשר לרשום 0:1 לטובתנו. בדפים שלהם הם לא באמת מנסים להתחבר ולהכיר את הישראלים שמאחורי המקלדת, ובטח שלא להזדהות איתם. יש להם מטרה מאוד ברורה: לזרות פחד בקרב האוכלוסייה ולשבש את שגרת החיים כאן, כדי לייצור מנוף לחץ על הנהגת המדינה -להפסיק את המבצע, וכמובן לרשום לעצמם הישגים".

הוסר.

##

גם השחקנית שרית וינו אלעד במדווחים. לפייסבוק שלה העלתה פוסט בו נראה מייל שקיבלה מפייסבוק לגבי הדף "שלילת אזרחות לשמאלנים קיצוניים" שהוסר. וינו אלעד מספרת שהיא התלוננה על עוד עמודים והיא מחכה לתשובה.

לשאלה אם הדפים יכולים להיות מקום להידברות, היא עונה "הלוואי. אבל גם באיים של שפיות אין הידברות בשבועות האחרונים. כולם נהיו מירי רגב. מי שצועק יותר חזק- גבר! אתה שם תמונה של חתול לאימוץ- צועקים עליך בוגד, למה לא כלב".

##

והיו גם גניבות. לא' נפרץ חשבון הפייסבוק. לקחו. שינו את הסיסמה. עד כאן הסיפור הרגיל. מה שהיה מפתיע במיוחד הוא שהפורץ פנה לחברו של ד', יאיר קובייקו.

וזו השיחה, לא נגענו (רק תרגמנו):

פורץ: הי

יאיר: היי

פורץ: מה שלומך?

יאיר: אני מעולה ואתה?

פורץ: תודה לאל. אני מראמללה. ואתה?

יאיר: ת"א. למה שלא תהיה בחור טוב ותחזיר לחבר שלי את הפרופיל שלו? תן לי את הססמה החדשה ואני אעביר לו

פורץ: אוקיי

יאיר: תודה :)

פורץ: מה ייצא לי מזה?

יאיר: לדעת שעשית את הדבר הנכון. השלום מתחיל בנו.

פורץ: אני לא רוצה שלום עם אנשים שהורגים את האנשים שלנו.

יאיר: יש הרוגים בשני הצדדים. בוא נעשה שינוי, בוא נעשה טוב.

אז ההאקר שלח תמונת זוועה של הרוגים מעזה.

יאיר: כן, זה מסריח בנאדם. אני שונא את המלחמה הזו. אני בדיוק כמוך שונא שאנשים מתים במלחמות.

האקר: טוב, נדבר מחר, לילה טוב.

זהו, מאז הוא נעלם. כבר 4 ימים. יאיר מבטיח לעדכן בבלוג שלו על התפתחויות.

הוא לא היחיד שגנבו לו את העמוד. ויש שניסו להשיג אותו מחדש. יעל אילני למשל, תקשרה כבר עם חוטף וכעת היא מעדכנת לגבי שיחת טלפון מבעל הדף החטוף.

שיחה מוזרה.

הסיפורים האלו הם רק מקבץ מאוד קטן ממה שקורה ברשת על רקע "צוק איתן". יחד עם צבא הטוקבקיסטים ועוד מדווחים לרוב ופוסטים אודות נוער ישראלי שקורא לטיהור אתני של ישראל מערבים הם מהווים מבחינה תקשורתית, זה הסיפור של המלחמה הזו, ושל אלו שעוד יגיעו: ערימה ענקית של מידע, בלתי נשלט, מלא בסתירות, מפרופילים אנונימיים יותר או פחות. 

צוויץ.

הערוץ הזה עולה ומתפתח לצד הכלים המסורתיים (רדיו, טלוויזיה - עיתונות) שסיפרו מלחמות אחרות: יומני הקולנוע לפני הסרט במלחמת העולם השנייה, מלחמת וויאטנם בדיווחים מצולמים בצבע, מלחמת המפרץ של 91 עם השידורים הישירים. כעת בתנועה קדימה תיווך המלחמה לציבור עובר יותר ויותר לאינטרנט עם דגש לרשתות החברתיות.

##

הדבר הבולט ביותר כדי לתאר את הערוץ הזה זה שהוא שוויוני. כלומר, דובר צה"ל ברשת  הוא זרוע של דובר צה"ל הכללי, גוף ממומן לעילא אמנם, אבל כל אוחז מקלדת יכול בעצם להגיע לאותו מספר אנשים. כלומר, היררכית הרמה זהה; דו"צ אולי כפוף לרמטכ"ל, אבל ברשת, בדיוק כמוכם, הוא כפוף לצוקרברג.

#

המסר הוא המסר.

#

ברור שאף גוף צבאי לא שמח מקריסת ההיררכיות. מסיבות תעמולתיות וביטחון שדה תמיד עדיף לו שהציבור יקבל רק מידע מתווך. מסונן ונשלט.

##

לציבור, לעומת זאת, ישנם יתרונות פוטנציאליים גדולים ברשת. לדוגמה, חוסר היכולת הממסדית להסתיר מידע שעשוי להיות רלוונטי.

##

עוד יתרון הוא שפרטים יכולים לתקשר עם אחרים מהצד השני, להכיר אותם להבין שמאחורי כל פרופיל יש מקלדת מאחוריה ייצור אנושי. בדיוק כמוהם. טוב נו, ובדיוק כמוהם, רובם בכל מקרה יעדיפו לקלל אחד את השני, לדווח לגננת של פייסבוק, לסגור עמודים ולריב ממש כמו שלימדו אותם עד עכשיו.

##

אבל בכל זאת, עם כל היצרים צריך לזכור: אנשים מתים במלחמות ולא ברשת. בפייסבוק אתה מנצח, או מפסיד, או שפשוט מכבה את המחשב.  

 התמונה של עמיר שיבי