שלושה אחים, מלחמה אחת: "שייגמר בשלום"

לא קל להתגורר בימים אלה ביישוב מבועים שבמועצה האזורית מרחבים. אזעקה רודפת אזעקה, שיגור רודף שיגור. עבור משפחת שחר הקושי גדול אף יותר. שלושת בניה נמצאים בימים אלה על מדים, כאשר הבן הקטן נבו מחטיבת גולני נלחם בתוך רצועת עזה.

"צוק איתן" - כתבות נוספות

"המבצע יילך ויתרחב עד שיושב השקט"

יירוטים בשמי גוש דן, אשדוד ואשקלון

תיעוד: חילופי אש עם מחבלים שחדרו מעזה

אלפים בלונדון בעד ישראל: "הלב שלנו בארץ"

שלחו להם תחתונים וגופיות: התורמים והאוספים

משפחת שחר מתגוררת במרחבים כבר 22 שנה. יתר בני המשפחה המורחבת מתגוררים בבאר שבע, אופקים אשדוד ומיתר. הבן הקטן נבו משרת כלוחם סדיר. אחיו הבכור משה, 28, משרת כרב סרן באחת החטיבות המרחביות.

שגיא, 27, הבן האמצעי, סרן במילואים בחטיבת חי"ר, קיבל לאחרונה צו 8, והוא מוצב כעת באזור הרצועה. "הוא אמר לי, נבו ומשה כבר לא לבד, אני מצטרף אליהם", סיפר האב על שיחת טלפון שקיים עם שגיא. "אנחנו משפחה שיש לה הרבה שלוחות בצבא. אחיינים, דודים וגם כאלה שמשרתים בצבא קבע".

מימין לשמאל: שגיא, משה ונבו(צילום: באדיבות המשפחה)

הדאגה העיקרית כעת מתרכזת בבן הצעיר. חיים סיפר כי בנו התקשר בסוף שבוע שעבר להודיע להם שבקרוב לא יהיה זמין. חנה האם הוסיפה כי השיחה האחרונה עם בנה הקטן שברה אותה. "כל הזמן שאלתי אותו 'אפשר לבוא אליך?'", שחזרה. "והוא אמר 'לא. אנחנו מתקדמים'. אמרתי לו שיתקשר מדי פעם והוא אמר: 'לא אמא, לוקחים לנו את הטלפונים, זו השיחה האחרונה שאני מתקשר. המשפט הזה לא יוצא לי מהראש".

האב חיים סיפר כי בימים האחרונים חנה פורצת בבכי לעיתים קרובות. "המשפט הזה מעורר אצלה חששות ורגשות. אני מבין", הוא אמר. "אני מכיר את המצב בעצמי, במלחמת לבנון הראשונה שירתי בחטיבת שריון, אני יודע בפני מה הם עומדים".

האב הוסיף וסיפר על השגרה המתוחה של בני המשפחה. "כל פעם שיש שיגורים לכיוון הבנים מתקשרים לשאול מה קורה איתנו ואנחנו אומרים להם שאנחנו בסדר", אמר. "לנו יש כיפת ברזל ומרחבים מוגנים וחמש עשרה שניות. להם אין. אנחנו מבקשים מהם לשמור על עצמם, הם חשופים מול הירי שמכוון אליהם ישירות".

לוחמי גולני לפני הכניסה לרצועה(צילום: דובר צה"ל)

בני הזוג מספרים על לילות ללא שינה. הם משתדלים לא לראות טלוויזיה ומתעדכנים בחדשות דרך האינטרנט. "אנחנו מחזיקים לכולם אצבעות ומתפללים שזה ייגמר בשלום", אמר האב. "זו תחושה שרק משפחה בישראל יכולה לחוות".

מבית המשפחה שומעים את הנפילות, הבומים של המטוסים, רעש הסירנות. מלחמה. "אנחנו יעד להפגזה והילדים נמצאים בחזית מספר קילומטרים מגנים על הבית", סיכם האב את המצב. כאב, הייתי רוצה שזה יסתיים עכשיו, אבל זה לא נמדד דרך העיניים של ההורים, זה נמדד בעיניים מדיניות לטווח הארוך. יכולנו להתעורר לבוקר שהם נכנסים לקיבוצים מתוך מנהרות ורוצחים ילדים ואזרחים. זה היה ממש מונח שם".  

האם חנה אמרה כי היא גאה בבנים שלה שעושים את מה שצריך לעשות. "הלוואי שזה ייגמר בצורה הכי טובה", אמרה. "אין ברירה, כדי שאנחנו נישן בשקט משלמים גם בחיי אדם. זה מעסיק אותנו כל הזמן. אני חושבת על הבן בגולני - מה הוא חושב? אם הוא פוחד? הוא בסך הכל ילד. אני דואגת לו, האם אכל? האם שתה? מה עבור עליו? מחשבות ודאגות של אמא".

בתוך כל המתח, מביעים בני הזוג אמון בהנהגה. "אנחנו צריכים לסמוך את ידנו על הרמטכ"ל וראש הממשלה", אמרו. "הם האנשים שאמורים לספק את הביטחון לאזרחים. אנחנו יודעים שזה תפקידו של הצבא להגן על האזרחים. כשמו כן הוא - צבא הגנה לישראל ובית ישראל זקוק להגנה. עוד לא הגענו למצב שבו הצבא ישמש אותנו רק למצעדים וטקסים ואנחנו בימים של לחימה והקרבה כדי להמשיך ולחיות כאן".