שתף קטע נבחר

 

"הטיהור 2": העם דורש הדק חברתי

נקודת המוצא של "הטיהור 2: לשרוד את הלילה" מזמנת אימה, זוועות וגם ביקורת חברתית נוקבת. אלא שהבמאי-תסריטאי ג'יימס דימונקו מצליח להחמיץ כל הזדמנות לאמירה משמעותית יותר ממקבץ סיפורי הישרדות אישיים

מותחן האימה "הטיהור 2: לשרוד את הלילה" ("The Purge: Anarchy") מפתח את הרעיון שעמד בבסיס החלק הראשון (2013), ובו החברה זוכה ללילה אחד בשנה של התרת רסן חוקית ומוסרית. הרחבה זו מאפשרת לבמאי-תסריטאי ג'יימס דימונקו להתיימר לעסוק באופן משמעותי יותר בהשלכות החברתיות והפוליטיות של התפרקות הריבון מאחריותו לאזרחיו. לרעיונות אלו יש פוטנציאל חתרני משמעותי, אך דימונאקו הוא תסריטאי ובמאי בינוני ביותר, והפוטנציאל לסאטירה חדה ואלימה אינו ממומש. 

 

ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:

 

הטריילר של "הטיהור 2: לשרוד את הלילה"

הטריילר של "הטיהור 2: לשרוד את הלילה"

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

יש לא מעט סיבות שמצדיקות ויתור על הצפייה ב"הטיהור 2", אך הפספוס של הסרט הראשון אינה אחת מהן. למעט דמות משנית אחת כל הדמויות הוחלפו, והאפיון הייחודי של החברה מוסבר באופן ברור כבר בהתחלה.

 

ארה"ב של שנת 2023 נשלטת מזה תשע שנים על ידי "האבות המייסדים החדשים", התארגנות פוליטית שקל להבין כי היא משתייכת לימין הקיצוני ביותר. כל שנה, בלילה שבין ה-21 למרץ לבוקר ה-22 יש 12 שעות שבהן מנגנוני החוק והסדר מושבתים. במהלך פרק זמן זה אין פעולה שיכולה להיחשב בגדר עבירה - כולל שוד, אונס ורצח. זהו לילה של דרוויניזם חברתי בצורתו הישירה והברוטאלית ביותר: החזקים והאלימים צדים קורבנות ועושים בהם כחפצם.

 

"הטיהור" היה דל תקציב (שלושה מליון דולר) והתמקד באירועים המתרחשים בבית אחד שבו משפחה מאוימת על ידי הברברים המנסים לפלוש פנימה. "הטיהור 2" נעשה בתקציב גדול יותר ומרבית עלילתו מתרחשת ברחובות העיר, במרחב ציבורי שבו יש לא רק קורבנות חסרי מזל, אלא גם כוחות אלימים שונים. הבדל זה מאפשר לדימונקו לאפיין ולשרטט בבואה מוקצנת של החברה האמריקאית העכשווית.

 

עם הסתלקותו של הריבון כל המסכות מוסרות. לדחפים האלימים של האיד החברתי שהוצגו בסרט הראשון מתווספות שלוש קבוצות נוספות: העשירים הצדים להנאתם את בני המעמדות הנמוכים, הנציגים הרצחניים של הממסד, וכוחות ההתנגדות הפוליטית הנלחמים ב"מטהרים" הפושים ברחובות.

 

  

הדמות הניצבת במרכז הסרט היא של אדם ששמו אינו ידוע, אך בהמשך מתגלה כי הוא היה סמל במשטרה (פרנק גרילו). אירוע קשה אך לא ידוע בעבר הלא רחוק מוציא אותו לרחובות המסוכנים על מנת להשיג נקמה. מוטיבציה מעורפלת זו אמורה להיות בסיס למאבק המוסרי בין ניצול ההזדמנות לנקמה אותה מקנה ליל הטיהור והריסון המוסרי. תוכנית הנקמה של הגיבור משתבשת כאשר הוא מוצא עצמו בראש קבוצה של אנשים המנסים לשרוד את הלילה.

 

המלצרית אווה סאנצ'ז (כרמן אג'וגו) ובתה קאלי (זואי סול) מאבדות בתחילת הלילה את האבא/סבא פאפא ריקו (ג'ון ביזלי). האב, החולה במחלה ממארת, נוזף באווה שקנתה בכספה הדל תרופות יקרות. הוא יודע שמכר את עצמו לבני המעמד הגבוה כדי שיהרגו אותו בליל הטיהור בעבור כסף שישולם למשפחתו. כששכן מנסה לאנוס ולרצוח את האם והבת, הן מחולצות על ידי כוח מסוכן לא פחות של לובשי שחורים המבצעים רצח שיטתי ברחובות. למזלן יהיה להן סיכוי מזערי לשרוד את הלילה באמצעות הגיבור נטול השם.

 

 

שיין (זאק גילפורד) וליז (קיילי סאנצ'ז) הם זוג נשוי בסוף דרכו. רגע לפני שהם עושים את הצעד הרשמי והבלתי הפיך (להודיע לאחותו שהם נפרדים) יורד הלילה. מכוניתם נתקעת לאחר שהיא עברה חבלה מכוונת, והם מוצאים עצמם במרכז העיר, המקום המסוכן ביותר, ללא כלי נשק או מיומנויות שיאפשרו להם לחיות עד הבוקר.

 

מרבית העלילה היא ניסיון לנוע ולשרוד ברחובות הריקים, כאשר האמא והבת משמשות כמקור לעידוד המצפון המעורער של הגבר המציל אותן, והזוג הנשוי נע בהדרגה לעבר פיוס. מהלכים צפויים אלו, הכתובים באופן שטחי ומשוחקים במידה דומה של כישרון, מאפשרים לקהל מידת אמפתיה מוגבלת כלפי הדמויות הראשיות ועניין מועט בגורלן.

 

המרכיב השני הוא הביקורת החברתית-פוליטית המוצגת בסרט. למעשה כוונת הסרט אינה להציג "אנרכיה" (למרות שהיא מופיעה בשמו הלועזי של הסרט) אלא צורה מוקצנת של ההתנהלות החברתית המוכרת.

איבוד כל מרכיב של סולידריות חברתית, חיי אדם שניתנים לקנייה, שעשוע ממותם של אחרים, ואלימות ממסדית המכוונת כלפי האזרחים. המשותף למסרים אלו הוא לא רק היותם שחוקים עד דק אלא הגסות שטחית, נטולת גרם של הומור אבסורדי, שמאפיינת אותם. ניתן לדמיין את הרעיון הבסיסי של הסדרה בידיו של במאי כמו פול ורהובן עם תוצאות מוצלחות בהרבה.

 

"הטיהור 2" תופס את מקומו בתוך קבוצה מאוד נרחבת של סרטים עכשוויים העוסקים בהתפרקות המערכת החברתית הקפיטליסטית. מפרקי "האביר האפל" של כריסטופר נולאן, "אליסיום" של ניל בלומקאפ, סדרת "משחקי הרעב" ועוד רבים אחרים. הוא, ללא ספק, שייך לזמן ולמקום התרבותי. אך בהיותו פחות מקורי ומבוים במיומנות מוגבלת אין סיבה ממשית לטרוח לצפות בו.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים