אוצר יהודי של אחדות החליף את שנאת החינם

לקראת הלילה, כשהילדים כבר ישנים במיטותיהם והשקט מתפשט בבית, אני שוכבת במיטה, מתקשה להירדם. חודש תשיעי, מוצפת הורמונים, אני צופה בטלויזיה ודמעות בלתי נשלטות זולגות מעיניי.

בטלוויזיה, קליפ של תמונות מהמציאות הישראלית - אמהות נפרדות מבניהם היוצאים למלחמה, אנשים אורזים חבילות שי לחיילים, ציורי ילדים מודבקים על טנקים, תפילה משותפת של חיילים וחרדים שהדרימו לגבול לחזק את ידיי החיילים שעה לפני שהם יוצאים לקרב, דגלי ישראל מתנוססים בגאון, מפקדים מתדרכים בחורים צעירים שעד לפני יום עוד היו ילדים חסרי דאגות, אלפי ישראל בלווית חייל בודד, בת גלים שאער מחלקת בצמתים דגלי ישראל...

ואני בוכה. אני בוכה מהתרגשות על האוצר האנושי היהודי שנתגלה במלוא תפארתו בימים אלו, בוכה מהאחדות העוטפת אותנו חרף כל אותם קולות המחרחרים לבקע אותה. בוכה מאושר כי הטור שכתבתי לא מזמן, לקראת תשעה באב, הפך ללא רלוונטי ונגנז בשמחה לתוך ארכיון המחשב שלי.

לפני חודש תפס את מבטי שלט בלוח המודעות בבניין שלי. שלט מטעם בית הכנסת השכונתי, המפציר בתושבי השכונה להתקומם נגד בקשה של העירייה לשינוי סטטוס בהקצאת הקרקע. רשעות ובורות דלפו מאותו מסמך הנתלה בכל קומה ובכל בניין בשכונה, בעילום שם כמובן. וידעתי. זה יהיה הטור שאכתוב על תשעת הימים. שהרי השנאה הזו וכדוגמתה, היא שהביאה לחורבן בתי המקדש. השנאה הטהורה בין אחים, שנאת החינם, היא שמחוררת חורי ענק בינינו, חורים שעוד רגע ניבלע לתוכם מבלי יכולת לשוב. והינה, היום, אני בתקווה שהטור אינו שייך לעמינו עוד.

כשהתחילה המלחמה, אמרו שאין זמן גרוע מזה בשביל עם ישראל לצאת למלחמה, כאילו שיש זמן טוב לחטוף טילים ולשלוח אבות ובנים למערבים ומנהרות. אבל חודש אב הוא חודש קשה במיוחד לעם ישראל, חודש שבמשך דורות מסמל שנאת חינם, חורבן ודינים. יתכן שגם בחמאס ידעו זאת, ואף בנו על כך. כמו המן, שחשב שחודש אדר הוא חודש טוב להטיל בו גזרות על העם היהודי, כי אין בו חגים וכי משה רבנו נפטר בחודש זה, כנראה גם החמאס חשבו שידם תהיה על העליונה בחודש אב, חודש בו מתעוררים דינים שגזרנו על עמנו בגלל עוונותינו.

בשבוע האחרון, בין נסיונות כושלים להפסקת אש בין הילדים, כל עיסוקי, כאלפי ישראלים כמוני, היה איסוף משלוחי חבילות לחיילים. מכל מקום שיכולתי, שנוררתי כסף לקניית מגבות, תחתונים, גופיות, ציציות וספרי תהילים. כל מפעל שאליו פניתי ענה בתשובה לבבית חיובית, הכל למען הלוחמים. הבית הפך לחמ"ל משלוחים, והאוזן קיבלה צורת טלפון וכמות קרינה מדאיגה. עשרות פניות לעזרה קיבלתי מחד גיסא, ועשרות תמונות של משלוחים היוצאים מכל קצוות הארץ דרומה, קיבלתי מאידך גיסא. הירתמות בלתי נתפסת של אלפי אנשים שהפכו בין לילה, או נכון יותר לומר, בין טיל, לגוף אחד ומאוחד של נתינה, תרומות וחסדים.

יש האומרים שפלא האחדות המתרחש בקרבנו קורה כי לכולנו נפל האסימון איך תושבי אשקלון אשדוד ועוטף עזה חיים כבר שנים ארוכות. יש הטוענים שזה מכיוון שכבר אין עורף בישראל, שכולנו הפכנו לעורף, ועם קשה עורף אנחנו, כנראה גם על דרך החיוב. ויש האומרים שזה בזכות התפילות ההמוניות על שלושת הילדים החטופים והצער המשותף שחשנו כשגופותיהם נמצאו, גם כי לרגע חשנו שהתפילות שלנו חזרו ריקם.

בין אם כל התשובות נכונות או שגויות, אין זה משנה כלל. מה שמשנה הוא התיקון ההיסטורי שהעם שלנו עובר בשידור ישיר. הנהפוכו של חודש אב תשע"ד הוא נהפוכו רוחני, רגשי וערכי. מתקופה שסימלה לאורך דורות את שנאת החינם, בגינה נחרבו בתי המקדש, התקופה השנה מפארת ומרוממת את הנתינה ואת אהבת החינם, שכנראה נחבאו שנים רבות מתחת לעורנו, ורק חיכו לשעת רצון על מנת לפרוץ החוצה.

וממש כשם שהמן טעה, והתהפכות הפור שהפיל נחגג עד היום בתופים, בסעודות שמחה ומשלוחי מנות, כך נתפלל שגם החמאס טעה, ונצרף את מלחמת צוק איתן בעז"ה לתפילת 'על הניסים', שתיזכר לדורות קדימה כחגיגת ניסי השם הגלויים, איחוי הקרעים, והאיחוד שלנו מחדש כעם האוהב חינם איש את רעהו.