הלוחמים חזרו הביתה: למה חשוב להקשיב לסיפוריהם?

הורים רבים מחכים בגעגוע וציפייה לפגוש את הבנים החיילים אשר חוזרים לאחר שבועות של לחימה ושהייה באזור הלחימה. ההורים, העומדים מהצד שואלים את עצמם מה הם יכולים לעשות עבור ילדם.

עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו

החיילים עברו חוויה קיצונית ומטלטלת של סכנת חיים וחשיפה למראות כואבים ויש שחוו חשיפה למוות של חבר בקרב או חברים טובים מיחידות אחרות. בבוא החייל הביתה יש לאפשר לו להוביל את השיח, את הקצב והזמן שמתאימים לו לגעת ולשתף בחוויותיו.

החיילים זקוקים להורים כעת כגורם מקשיב, תומך ומרגיע. באופן עקבי עלינו לומר ולהיות במקום בו אנו ההורים מוכנים לשמוע, ולהיות עבור החיילים. המסר הברור הוא : אני מוכן לשמוע- אם אתה רוצה לספר.

מבצע "צוק איתן" - ההתמודדות עם הילדים:

מצב מלחמה: איך להסביר את המצב לילדים?

• להקל על הפחד: המלצות למשחקים שאפשר לקחת לממ"ד
  

ישנן חוויות שיש צורך ורצון לספר מיד, ל"הפקיד" בידי ההורים, לפרוק ולחלוק, אך יש הבוחרים בשתיקה ויש לכבד ולאפשר אותה. השתיקה נובעת לעיתים מתוך רצון לדאוג ולשמור על ההורים ולא להוסיף לחרדתם.

בעת הזו, הקרובה לאירועים החוויה צריכה "לשקוע", להתעכל, אין זה הזמן לשאלות או תחקירים, מוקדם מידי להבנות מעמיקות ולחשבון נפש. יש זמן ועת לכל חוויה והדברים עשויים להיפתח מאוחר יותר.

לעתים במרחק זמן רב מעת הלחימה כאשר תהיה פניות רגשית לגעת בחוויה ולהיות מוכן להטמיע אותה רגשית. כדאי לראות בשעות המועטות בבית מקור להקשבה והטענות בכוחות ואהבה.

כמו כן לצד המודעות וההקשבה ישנה יכולת להקל על מכאובי הנפש דרך החוויה הגופנית: עיסוי, פעילות ספורטיבית, טיפול במים או כל פעילות אשר מרפה את הגוף והשרירים מחוויית הדריכות, והמאמץ הפיזי.

קבוצת התמיכה הטבעית - החברים מהיחידה

פעמים החיילים מרגישים שההורים, המשפחה ובני הזוג לא מסוגלים להבין את החוויות שחוו ועל כן הסביבה הטבעית עבורם להבנה והתחלקות היא של החברים, החיילים מהיחידה, מי שהיה שם וחווה את מה שהם חוו.

חברויות אלו הין החיילים הן בעלות יכולות מרפאות. בקרבם מוצאים החיילים תמיכה והבנה. במחקרים נמצא כי חיילים שנפצעו בקרב ועתה הם שוהים בבית החולים או בביתם שיתפו יותר את המשפחה. העיסוק המשפחתי והחברתי בחוויית הפציעה היה מקור לתמיכה רגשית וחברתית לחיילים.

החברות לנשק, האחים לנשק דומים המידה רבה לחוויית האחים השכולים הביולוגיים. במשך שנים לא ניתנה די תשומת לב לחוויית השכול של האחים. בשנים האחרונות התפתחה ההבנה של שכול אחים ועמה החלה ההתעניינות והפתיחות לחוויה של אובדן אח ורע לנשק.

חווית החיילים אינה רק של טראומה אלא לעיתים גם של אבל וצער עמוק על אובדן החברים. ישנן חוויות של "איזה מזל שניצלתי", " קרה לי נס" וגם חוויה של אשמה על כך שדווקא הם ניצלו מהתופת וחבריהם לא חזרו משדה הקרב. יש לפנות ולתת מקום לצער ולאבל ויחד עם זאת להאמין בכוחם ובחוסנם של החיילים וביכולת שלהם להיות חברים ורעים זה לזה.

הכותבת היא מרצה במרכז ללימודים אקדמאיים באור יהודה (מל"א) וחוקרת במרכז לחקר אובדן ושכול.

סייעו בכתיבה: פרופ' שמשון רובין ראש המרכז הבינלאומי לחקר אובדן שכול וחוסן נפשי, אוניברסיטת חיפה. ד"ר אתי אבלין רכזת תחום אובדן ושכול בבית הספר לעובדים סוציאליים וחוקרת במרכז לחקר אובדן ושכול