סגר, מצור ומעברים - על מה נלחם חמאס?
אחת הדרישות המרכזיות של חמאס במסגרת המשא ומתן היא הסרת המצור, אך האם באמת עזה מנותקת מהעולם? כמה מעברים יש ברצועה ומתי הם נסגרו? מורה נבוכים לסוגיות הליבה
בשנים האחרונות דורש חמאס שוב ושוב "להסיר את המצור" מעל רצועת עזה. גם במשא ומתן לסיום "צוק איתן" מציג חמאס דרישה כללית מעין זו שנחשבת עבורו לראשונה במעלה. בישראל מעדיפים להשתמש במילה "סגר" לתיאור המצב, זאת למרות שהמעברים הימיים והאוויריים ברצועת עזה נתונים לשליטתה המלאה והיא מאפשרת הכנסת סחורות רק על פי קריטריונים שהיא קובעת. אז האם זה מצור? האם זה סגר? איך מצרים קשורה לזה? איך קשורה לכך אירופה, ולמה מעבר רפיח נמצא כל הזמן בכותרות? הכל בכתבה שלפניכם.
אילו מעברים קיימים ברצועת עזה?
- מעבר רפיח: משמש לתנועת אנשים שנמצא באחריות מצרים וחמאס.
- מעבר ארז: משמש לתנועת אנשים. נמצא באחריות ישראל מצד אחד וחמאס מהצד הפלסטיני שלו.
- מעבר כרם שלום: נמצא באחריות ישראל. דרכו נכנסות הסחורות לרצועת עזה.
- מעבר קרני: בעבר שימש מעבר הסחורות הראשי לרצועת עזה וממנה. הוא נסגר ופעילותו הועתקה על ידי ישראל למעבר כרם שלום בשנת 2011.
מהו מעבר רפיח?
מעבר רפיח הוא מעבר הגבול שבין רצועת עזה למצרים. הוא נמצא בעיר רפיח שבדרום רצועת עזה והוא מיועד למעבר אנשים. הוא נוהל על ידי ישראל מאז סיומה של מלחמת ששת הימים ב-1967 ועד לשנת 2005 אז התנתקה ישראל מרצועת עזה. כיום המעבר מנוהל על ידי מצרים מצדו המצרי ועל ידי אנשי חמאס (ממשלת חמאס לשעבר) מהצד הפלסטיני.
מהו הסכם המעברים?
הסכם המעברים נחתם בשנת 2005. מטרתו הייתה להסדיר את התנועה מרצועת עזה ואליה אחרי עזיבתה של ישראל את רצועת עזה בתוכנית ההתנתקות. ההסכם סיים את הנוכחות הישראלית במעבר רפיח והאחריות עליו הועברה לרשות הפלסטינית (ששלטה באותם ימים ברצועת עזה), כל זאת תחת פיקוח של כוח משקיפים מהאיחוד האירופי שנקרא EUBAMשכלל 70 אנשים. הכוח הורכב משוטרים ואנשי מכס לא חמושים.
במסגרת ההסכם ישראל פיקחה מרחוק על העוברים במעבר ובנוסף הותקנו בו מצלמות אבטחה שנשלטו על ידיה. לישראל ניתן המנדט להחליט אם ברצונה לסגור את המעבר, ולמשקיפים ניתנה הסמכות להורות על בדיקה מחדש של נוסעים ומטענים. בנוסף, הם היו הגורם שתיאם בסוגיות השונות בין ישראל, מצרים והרשות הפלסטינית. ההסכם גם הגדיר שכל המעברים ברצועת עזה יוגדרו כמעברי גבול בינלאומיים. מצרים, יצוין, לא הייתה חלק מהסכם המעברים.
האם הסכם המעברים הצליח או נכשל?
בכל הקשור למעבר רפיח ההסכם נכשל כישלון חרוץ. בשנת 2006 החל גל חטיפות של אזרחים זרים ששהו ברצועת עזה, ובמקביל החלו חמושים פלסטינים לפרוץ למעבר בכוח. הפקחים והמשקיפים הבינלאומיים החליטו מתוך חשש לחייהם לעזוב את המעבר ונטשו את עמדותיהם. ביוני 2007 הושעתה באופן סופי פעילות המשקיפים בעקבות השתלטות חמאס על רצועת עזה. בשנים לאחר מכן צומצם משמעותית מספר האנשים בכוח. הם העבירו את המטה שלהם לישראל כדי להבטיח את מוכנותו של הכוח לשוב למעבר רפיח בהתראה קצרה וכדי לשמור על קשר קבוע עם הצדדים.
מדוע החליטה ישראל להטיל סגר על עזה ומתי?
אחרי העזיבה של רצועת עזה, ישראל המשיכה לשלוט על המרחב הימי והאווירי שלה. בעקבות השתלטות חמאס על הרצועה, הכריזה עליה ישראל כעל שטח עוין, והתוצאה הישירה הייתה הקשחת הנהלים בנוגע למעבר סחורות ואנשים במעברי הגבול שבשליטת ישראל. ההחלטה אפשרה מעבר של מוצרים בסיסיים בלבד לתוך הרצועה כדי למנוע משבר הומניטארי. בנוסף, אושרה העברת דלק, אספקת חשמל וכסף לבנקים. מנגד נטען על ידי ארגונים בינלאומיים שונים שישראל היא עדיין הכוח הכובש בעזה (בשל הסגר) ולכן היא אחראית עליה. עוד נטען כי סנקציות קולקטיביות על ציבור שלהם נוגדות את אמנת ז'נבה.
כיצד ממשלת חמאס התמודדה עם הסגר שהוטל עליה?
מאז הוטל הסגר על רצועת עזה שיפרה ממשלת חמאס בצורה משמעותית את מערך המנהרות שבין רפיח הפלסטינית לרפיח המצרית. המנהרות נחפרו כבר בתחילת שנות התשעים מתחת לציר פילדלפי, שחצץ בין גבול רצועת עזה לגבול מצרים. בתחילה שימשו המנהרות להברחת אמצעי לחימה. ובמרוצת השנים, בעיקר מאז שחמאס השתלט על הרצועה, הפכו המנהרות לתעשייה שמניעה את כלכלת הרצועה. חמאס הבריחו באמצעותן סחורות, דלק, כסף ואמצעי לחימה, והמנהרות מופו והופרדו למנהרות מסחריות ומנהרות צבאיות.
חמאס פיתח שיטת גביית מסים על כל סחורה שהוכנסה לרצועה, וענף המנהרות הכניס לממשלת חמאס ולבכירי הארגון סכומי כסף אדירים. בתקופת שלטון האחים המוסלמים במצרים, גדל היקף ההברחות במנהרות, אולם אחרי פיגועי הטרור במצרים שבהם היה חמאס מעורב, ובראשם הפיגוע במעבר כרם שלום, החל צבא מצרים במבצע ענק להריסת המנהרות. מרביתן הושמדו (בעיקר הגדולות והחשובות שבהן שגם סיפרו דלק לרצועה) והדבר פגע בצורה אנושה בכלכלה של רצועת עזה. האכיפה המצרית רק התגברה מאז שעלה לשלטון במדינה עבד אל-פתאח א-סיסי.
האם ישראל הגמישה את הסגר על רצועת עזה במרוצת השנים?
כן. ישראל הקלה כמה פעמים על הסגר ואפשרה כניסה של סחורות שבעבר היו אסורות לכניסה. ההקלות הגיעו בעיקר אחרי שני המבצעים הקודמים ברצועה "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן", שלאחריו ישראל אפשרה הכנסה של חומרי בנייה לרצועה תחת פיקוח, אולם עצרה זאת בעקבות חשיפת המנהרה ההתקפית ליד קיבוץ עין השלושה. בישראל חששו מלכתחילה כי חמאס יעשה שימוש בחלק מחומרי הבנייה לצרכים צבאיים ולא אזרחיים.
מה הייתה תנועת הסחורות במעברים לפני הטלת הסגר ואחריו?
על פי נתונים של ארגון "גישה", בשנת 2007 עד לתחילת הסגר על עזה נכנסו לרצועה קרוב ל-11,000 משאיות שהובילו סחורות. בשנים הבאות ירד הממוצע לכ-4,500 משאיות בחודש בלבד. בשנת 2007 יצאו
מרצועת עזה בממוצע 1000 משאיות עם סחורה לייצוא (בעיקר לגדה המערבית). בשלוש השנים האחרונות צנחה יציאת המשאיות ל-20 בלבד בממוצע לחודש והן הובילו ייצוא לחו"ל בלבד, בעקבות האיסור לייצא לגדה המערבית.
מה הייתה תנועת האנשים במעברים לפני הסגר ואחריו?
על פי נתונים של ארגון "גישה", עד לפרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 נרשמו בממוצע חצי מיליון כניסות בחודש מרצועת עזה לישראל. בארבע השנים האחרונות עומד ממוצע הכניסות לישראל מהרצועה על 4,400 בלבד. מרבית הכניסות לישראל הם של חולים ומלווים שלהם וכן של אנשי עסקים. גם במעבר רפיח ישנה ירידה משמעותית במספר העוברים מהרצועה למצרים. בשנים 2011-2013 עברו במעבר בממוצע 13,500 אלף איש בכל חודש. בשנת 2014 צנח הממוצע ל-3100 נוסעים בלבד.
לפנייה לכתב/ת 
