א' אֶמִיר, ח' זה חַ'לִיף. המילון של דאעש
הארגון הסוני הקיצוני שמשרטט מחדש את גבולות המזרח התיכון וגאה בהשמדת "כופרים" יצר לעצמו טרמינולוגיה מיוחדת בניסיון להמשיך את הח'ליפות הערבית של 1258 שבאה לקצה בעקבות הפלישה המונגולית
מוסלמים סונים ברחבי העולם חלמו על השבת מוסד הח'ליפות לתפארתו ולא דמיינו תסריט בלהות בדמות הח'ליפות של דאעש, "המדינה האיסלאמית".
השוחט מבגדד: זה שליט "המדינה האיסלאמית"
שר התקשורת לשעבר של כוויית כתב בשבוע שעבר מאמר בפורטל "אל-שרק" שכותרתו "כולנו דאעש" שבו טען כי הארגון הרצחני "הוא פרי של פאטה מורגנה שמשווקים לצעירים, אידיאליזציה של היסטוריה (המוסלמית) ללא שום ביקורת עצמית, אי כיבוד הגבולות הקיימים וזלזול בעיקרון המדינה האזרחית הריבונית". הוא הוסיף: "דאעש לא נחת מכוכב אחר. אנשיו גם לא צמחו במערב. הם למדו בבתי ספרינו, התפללו במסגדינו, האזינו לתקשורת שלנו, קראו את ספרינו והושפעו מפתוות (פסקי הלכה) של השייח'ים שלנו". הוא סיכם באומרו: "דאעש הוא פשיטת הרגל שלנו כאומה תרבותית, כאנשי דת וכאנשי חינוך. אנו יצרנו את דאעש וכולנו דאעש!".
רק בתום מלחמת העולם הראשונה, עם תבוסת האימפריה העות'מנית, הכריז מנהיג טורקיה מוסטפא כמאל אתאטורק רשמית על ביטול המוסד ההיסטורי בשנת 1924. צעד זה היכה מוסלמים רבים בתדהמה. מאז חלמו מנהיגי תנועות איסלאמיות רבות על הקמתו מחדש של המוסד.
עם זאת, הכרזת דאעש לפני כחודש על הקמת ח'ליפות איסלאמית ועל מנהיגו אבו בכר אל-בגדדי כח'ליף, עוררה תגובות שליליות ברחבי העולם המוסלמי. הביקורות נעות בין לעג לחבורת הרוצחים המכנה עצמה "המדינה האיסלאמית" ומתיימרת לייצג את האיסלאם, לבין איסלאמיסטים ואנשי דת שמתייחסים ברצינות לצעד של דאעש וקובעים כי אינו חוקי לפי השריעה. בניגוד לדעת הפוסקים המוסלמים, ה"ח'ליף" החדש לא קיבל את הסכמת ה"שורא", מועצת מנהיגים נבחרים, לא זכה ל"אג'מאע", הסכמתם של אנשי הדת בעולם המוסלמי ואינו נמנה עם שבט "קוריש", שבטו של הנביא מוחמד, לו שמורה ההנהגה.
אמיר אל-מאמנין: תוארם של הח'ליפים משבט קוריש עד הפלישה המונגולית. ה"ח'ליף" אבו בכר אל-בגדדי המציא לעצמו ייחוס פיקטיבי לשבט קוריש ושינה את שמו באתרי דאעש ל"ח'ליף עבדאללה בן איבראהים בן עואד אל-בדרי אלקורשי אלהאשמי אלחוסייני", כלומר הייחוס שלו מגיע כביכול להאשמים ממשפחת הנביא מוחמד.
אמירות איסלאמית: במקביל ל"ח'ליפות" המשתרעת כעת על פני מערב עיראק ומזרח סוריה, נוצרו ישויות איסלאמיות קטנות יותר. אותן אמירויות (לא לבלבל עם איחוד האמירויות במפרץ הפרסי) הוכרזו בעבר על ידי הטליבאן באפגניסטן בשנות ה-90 וב-2009 ע"י "אנצאר אללה" בעזה. לאחרונה הוכרז על אמירות איסלאמית על ידי "ג'בהת א-נוסרה" בסוריה וע"י "אנסאר א-שריעה" בבנגזי שבלוב. ישויות אלה קשורות לאל-קאעידה ותוכניתן להתרחב ובסופו של דבר להתאחד וליצור רצף טריטוריאלי רחב.
בייעה: שבועת אמונים, הכרזת נאמנות לח'ליף וקבלת מרותו. אמנם הבייעה לאל-בגדדי הוכרזה על ידי מפקדי האזורים בדאעש, אולם מעט ארגונים ג'יהאדיסטים מחוץ לתחום שליטתם העניקו אותה ל"ח'ליף" החדש. מלחמתו של דאעש בכל יתר הארגונים האיסלאמיים היא שמכשילה את סיכויי "הח'ליפות" לקבל תמיכה בעולם הסוני. אפילו מנהיגי חמאס בעזה דאגו לחסל ב-2009 את המטיף הסלפי עבד אל-לטיף מוסא "אבו א-נור אל-מקדסי", אחרי שהכריז על אמירות איסלאמית במסגד אבן תימיה ברפיח.
ח'לאפה (ח'ליפות): שטח בשליטת הארגון שבו הוא מחיל את השריעה בצורה חמורה. כעת, מרכזי השליטה של "המדינה האיסלאמית" הם מוסול בעיראק ואל-רקה בסוריה. המטרה להתרחב ולהגיע לשטחי הח'ליפות של ימי הביניים, כלומר מספרד ועד הודו.
מהאג'רון: מתנדבים מוסלמים מכל העולם העושים "הג'רה", כלומר מהגרים לאזורי הג'יהאד (מלחמת הקודש) ומצטרפים ללוחמה ב"כופרים". המתנדבים הזרים המהווים את רוב הלוחמים מוצאם ממגוון אזורים כגון צ'צ'ניה, אפגניסטן, תוניסיה ולוב, צברו ניסיון בארצות המוצא שלהם בלחימה בתנאים שונים ובשימוש במגוון כלי נשק. הם מונעים על ידי אידיאולוגיה ומוכנים להקריב את חייהם, על כן יש להם תרומה משמעותית למאבק.
תכפיר: הכרזה על מוסלמי אחר כי הוא כופר. מכיוון שדאעש צמח מתוך אל-קאעידה, הוא קרוב יותר לאסכולה החנבלית, הקיצונית ביותר באיסלאם הסוני והרווחת בעיקר בחצי האי ערב. דאעש הולכים בעקבות חכם הדת תקי א-דין אבן תימיה מהמאה ה-14, שהכריז על כל המיעוטים והכתות באיסלאם, כגון השיעים, העלווים והדרוזים, ככופרים שדינם מוות.
דאעש רוצח גם מוסלמים סונים שאינם מקבלים את מרותם ו"כופרים" מונותאיסטים, כגון ערבים נוצרים, ויזידים כורדים.
גורמים שונים בישראל טוענים כי עדיף להשאיר את חמאס בעזה משום שהאלטרנטיבה קיצונית יותר. למרות ההבדלים האידיאולוגיים הגדולים בין הסלפים לבין פלגי "האחים המוסלמים" בענייני פנים, בנוגע לסוגיית "האויב הציוני" אין הבדל רב בין דאעש לבין חמאס.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון ובמכללת הגליל ומורה לערבית בטכניון ובחוג להיסטוריה של המזרח התיכון בחיפה. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
