אלכס אברבוך מתגעגע לאליפות אירופה
מי שעמד פעמיים בראש הפודיום באליפות האתלטיקה היבשתית צופה בתחרות בציריך ומחכה כבר ליום שיגיע לשם שוב, הפעם כמאמן. אבינעם פורת שוחח עם גדול האתלטים הישראלים על זכרונות מהעבר ומחשבות על העתיד
אלכס אברבוך, גדול אתלטי ישראל, קצת עצוב בימים האלו. לכאורה אליפות אירופה הנערכת כעת בציריך אמורה לעורר אצלו זכרונות יפים מהישגיו הנדירים. אלא שאברבוך, מסתבר מעדיף את עשיית ההווה על פני זכרונות העבר, ומה לעשות בגיל 40, מספר שנים לאחר הפרישה, הוא לא ממש מעורב באליפות הזו.
אתמול: דונלד סנפורד זכה במדליית ארד
הזירה בקפיצה במוט שייכת כולה כיום לרנו לאבילני הצרפתי, כמו אברבוך גם שיאן העולם זכה פעמיים ברציפות בתואר וכעת מנסה לזכות בו בפעם השלישית. התוצאה שהספיקה לאברבוך לזהב במינכן 2002 הייתה מעניקה לו הפעם ככל הנראה רק את מדליית הכסף.
אלכס, מה הזיכרון הכי חזק שלך מהזכייה הראשונה באליפות אירופה?
"דגל ישראל וההמנון, זה מה שאני זוכר מהתחרויות. הצד המקצועי היה טוב, אבל הדגל וההמנון היו הגאווה והאושר שלי. לא יכול להיות מרגש מזה. ברור שהעיתוי במינכן,
30 שנה לרצח הי"א, והעובדה שהתחרות נערכה במרחק קילומטר מהכפר האולימפי שבו התחילה מתקפת הטרוריסטים, העצימה את הזכייה"
מה יותר גדול, לזכות במדליית כסף באליפות עולם או בזהב באליפות אירופה?
"לזוכה ממדינה אחרת, רגילה, אין ספק שכסף באליפות העולם זה יותר חזק. במקרה שלי, בגלל העובדה שעליתי לארץ ב-1999, וישר התחלתי להביא הישגים שגרמו להתרגשות אז זה אותו דבר. ההתרגשות התחילה כבר כשזכיתי בזהב באליפות אירופה באולמות ב-2000 בגנט, והיא לא עזבה אותי מאז".
אלכס אברבוך לא יענה כמובן, על השאלה מי האתלט (הגבר, האשה היא אסתר רוט) הישראלי הטוב בכל הזמנים. ישנם גם הטוענים כי קונסטנטין מאטוסביץ' זכאי לא פחות ממנו לתואר בזכות המקום החמישי שהשיג בקפיצה לגובה באולימפיאדת סידני 2000. אלא שהרוב בסופו של דבר נותנים את הכבוד הראוי למאטוסביץ' אך בוחרים באברבוך, האיש שהעמיד את האתלטיקה כחול-לבן על הפודיומים בתחרויות הכי נחשבות, אליפויות עולם .
עכשיו, בגיל 40, אלכס רוצה להישאר בזירה כמאמן. יש לו את לב סקוריש, שאותו הביא לפני שנתיים מעיר הולדתם המשותפת, אירקוצק שבסיביר. אשתקד הוביל אברבוך את סקוריש למדלית הארד באליפות העולם לקדטים בדונייצק, והשנה לגמר אליפות העולם לנוער (מקום אחרון, 13) באורגון.
התאכזבנו מהעובדה שבניגוד ל-9 קופצים שהצליחו לשפר את שיאיהם האישיים בגמר באוראגון, לב סקוריש שלך קבע תוצאה מתחת לשיא שלו. מה קרה?
"בקפיצה במוט השינויים מתחרות לתחרות יכולים היות גדולים. לב היה מוכן, אבל לא נהנה מיום טוב. זה קורה. ברור שחשבנו שיקפוץ יותר מ-5.10 מ'. כעת אנחנו כבר חושבים על העונה הבאה".
בתחילת השנה נקבע יעד של 5.30 מ' שלא הושג. מה צפוי בעונה הבאה?
"נכון ש-5.22 מ', שיא הנוער של לב, היתה מתחת לציפיות שלנו. בעונה הבאה זה צריך להסתיים בלא פחות מ-5.40. אם לא, נבדוק טוב את הסיבות".
תן סיבה לבינוניות היחסית של לב בעונה הזו?
"כשספורטאי צריך לבזבז כל יום שעות על נסיעות כדי להגיע לאיצטדיון שיש בו מזרן, ההפסד כולו שלו. לדעתי, אם יהיה או לא יהיה מזרן ברמה לסקוריש במכון וינגייט שם אנחנו מתאמנים, זה יהיה אחד הגורמים לשאלה אם נצליח. יותר נכון, אם הוא יצליח".
קשה לך לראות את אליפות אירופה בלעדיך?
"כן, אבל אני מקווה לחזור אליה כבר בעוד שנתיים עם סקוריש. הוא יצטרך להתמודד אז עם מינימום של 5.52 ואני מאמין שיעמוד בו".
לפנייה לכתב/ת 
