אלי טביב, זה בגללך / טור

אבל שלשום, כשצפיתי במסיבת העיתונאים הרשמית שהוציאה לדרך את בית"ר נורדיה, ניסיתי למצוא שם לרגש המוזר הזה. כי איך קוראים לתחושה של אוהד, שברגע אחד מבין שאין ברירה אלא להתנתק מאהבת נעוריו ומבקש מהלב לחשב מסלול מחדש?

אלי טביב. המעסיק הכי גרוע בכדורגל הישראלי(צילום: אורן אהרוני)

הלב שגדל על אוחנה וחרזי, העריץ את גרשנייב, שאלוי ופישונט ועודד את קורנפיין ואמסלם. הלב שיודע שבאף מועדון אחר בעולם לא תמצא אפילו אברהם לוי אחד שקופץ משמחה משער ניצחון, דופק את הראש בגג הספסל ומאבד הכרה למספר שניות.

נו, אז איך נקרא לו? לרגש המוזר הזה? אולי "טביב, זה בגללך?". לא? צודקים. לא מגיע לו - למעסיק הכי גרוע בכדורגל הישראלי, לבעלים שלא משלם בזמן כמדיניות, לאדם שהפר התחייבויות למאמנים ושחקנים, לעבריין שהורשע בהכאת קטין ושיבוש מהלכי משפט, לדמות שמתיימרת להוות מודל לחיקוי אבל עוצמת עין מול ההשתלטות הגזענית של לה פמיליה, למי שלא הייתם קונים ממנו אפילו קורקינט חשמלי יד שלישית - ששירבב את שמו לפרויקט שנקרא בית"ר נורדיה.

ובכל זאת, מר טביב, הכל בגללך. למקרה שתהית. והנה, אני מנצל את הבמה כדי להכות על חטא. גם אני רציתי להאמין שאולי הפעם. אולי בבית"ר ירושלים טביב יתבגר,

ובכלל, אוהדי הפועל ת"א המתנשאים האלה. סתם כפויי טובה. ואולי לא היו הדברים מעולם? אז בבקשה - טעיתי. בגדול.

ועכשיו נמשיך הלאה. בית"ר נורדיה, שתחל את דרכה בליגה ג', איננה קבוצת כדורגל סטנדרטית. היא אמירה. אמירה חשובה מאין כמותה, הבוקעת מפיותיהם של אוהדי בית"ר ירושלים האמיתיים. הערכיים. כאלה שפשוט נמאס להם.

ויש להם גם מסר לאלי טביב. מסר אופטימי - אותו מצאתי בחלקו העליון של עמוד הבית באתר הקבוצה החדש - "אין בכוחו של אדם לעקור מליבו את התקווה לעתיד טוב יותר" (זאב ז'בוטינסקי). והרקע? צהוב-שחור. כמובן.