חוזרים לביה"ס: איך להחזיר את הילדים לשיגרה

אחרי חודשיים של חופש גדול, שהמילה "חופש" קצת גדולה עליו, הילדים שלנו צריכים לחזור ללימודים. התקופה שהייתה אמורה להיות עבורם חופשה - זמן מנוחה ורגיעה, בילויים חסרי דאגות, שינה עד שעות מאוחרות בלי הפרעות, ים, בריכה ומסיבות - הייתה כמעט הכול חוץ ממנה.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>

חוזרים לבית הספר בערוץ הורים :

הסקר הגדול: איזה ילקוט הכי כדאי לקנות לילדים

הסקר הגדול: איזה ילקוט הכי כדאי לקנות לנוער

בדקנו: איזו קופסת אוכל כדאי לקחת לבי"ס ולגן?

אזעקות בשעות לא צפויות, ריצות בהולות למרחבים המוגנים, הגבלות שבהן אינם מורגלים, איסור בילוי במקומות הומים ובכאלה שאין בהם מרחבים מוגנים, ביטולים של חופשות והעברת שעות רבות בין ארבעה קירות, שלא לדבר על משפחות שנאלצו לנדוד לבתי קרובים וחברים; ולא פחות מכך - הצפה של תחושות קשות, כגון פחד וחרדה, תסכול ואכזבה, עצב ואף דיכאון. חופש בטוח לא היה פה.

בעקבות החופש האבוד התארגנה עצומה של בני נוער הקוראת לממשלה להאריך את החופש הגדול, לפחות לילדי הדרום; יוזמה אחרת דורשת לאוורר את שעות הלימודים בפעילויות מהנות שיפצו מעט על ימי החופש האבודים. כך או כך, כפי שזה נראה עכשיו, ב-1 בספטמבר ילבשו לפחות חלק מילדינו את התלבושת האחידה, ואנחנו נצטרך לעזור להם לחזור לשגרה. איך עושים את זה למרות הכול? הסוד הוא בהתקרבות, ורק אחר כך בהנעה לפעולה.

1. מתאמים, בלי להנחית

כדי ליצור שיחה נינוחה ונעימה עם הילדים, צריכה קודם כל להיות פניות של שני הצדדים, ולא הנחתה של צד אחד. אפשר לעשות שיחה משפחתית שבה כולם משתפים בתחושות, ואפשר לדבר הורה וילד; שיחה בארבע עיניים מביאה בדרך כלל לפתיחות גבוהה יותר. חשוב לבדוק עם הילדים מתי המועד הנוח להם, והיכן - אם בחדר שלהם, בחדר השינה שלכם או דווקא בבית קפה. עדיף בלי הסחות דעת של מכשירים סלולריים ברקע.

2. שואלים, בלי לנאום

העיקרון הוא להרבות בשאלות - בעיקר שאלות פתוחות, ולהימנע מנאומים, כמו גם לפתוח את המקום לבקשות. שאלות כגון: מה אתה חושב על החופש שהיה? מה אתה מרגיש בעקבות המלחמה? איך אני יכול לעזור לך להתמודד עם החזרה ללימודים? יכולות לעזור לנו להבין את המקום של הילד ולהושיט לו יד.

3. מצטיידים באפתיה, בלי ביקורת

להימנע ממשפטים שנשבענו לא להגיד לילדים שלנו כשהיינו ילדים בעצמנו, בסגנון "תגמור את האוכל מהצלחת, יש ילדים רעבים באפריקה"; את הילד שלנו לא מעניין שיש מי שסובל יותר בעולם, זו לא תחרות סבל. וכשאנחנו מתרכזים בילד שלנו, זה גם לא אמור לעניין אותנו. כרגע אנחנו מגייסים את מלוא האמפתיה, עומדים בגובה העיניים שלו ומנסים לראות את העולם מהזווית שלו: היה אמור להיות לו חופש גדול - והוא נהרס. הוא מתוסכל, ויש לו מבחינתו את הסיבה הכי טובה.

4. משתפים, בלי להתנשא

נכון שגם עלינו כמבוגרים עברה תקופה קשה - בין אם ירידה בהכנסות/ הקושי בהתארחות או באירוח/ גיוס לצבא של בן זוג/ חבר או קרוב שנפגע בלחימה, ובכלל, מצב רגשי של מתח, לחץ וחרדה; אחרי שהקשבנו לילד אפשר לשתף אותו גם בקשיים שלנו, אך ממקום של שיוויון ולא של התנשאות - כולנו באותה סירה, על רוב האנשים במדינה עברה תקופה קשה. אבל אין לבטל את הסבל שלו. מבחינתו, משימת החיים הנוכחית שלו הייתה חודשיים של מנוחה, והיא הופרעה. אפשר להיזכר בתקופת בית הספר שלנו וכמה שיווענו לחופש הגדול כדי למצוא את המקום הזה בתוכנו.

5. מעודדים, בלי להזדהות

אנחנו מבינים את הקושי שלו, אבל לא נהפוך אותו למסכן ואומלל. כשאנחנו רואים את הילד שלנו כמסכן, אנחנו מתחילים (ולא גומרים) לפצות אותו על המסכנות שלו; והכי גרוע - כשאנחנו רואים את הילד שלנו כמסכן, הוא רואה כך את עצמו וימשיך לראות כך את עצמו - כאדם שהחיים התאכזרו אליו ושהכול מגיע לו.

בכך שהוא הצליח לעבור את התקופה הזו על כל קשייה - מגיעים לו עידוד ותמיכה. עידוד משמעו הדגשת הפעולות הספיצפיות שהילד עשה, שאנחנו רואים בהן ערך חשוב ורוצים להגביר את תדירותן (למשל: אני מאוד גאה בך ששמרת על אחיך כשהייתי בעבודה; זה נפלא שעזרת להכין חבילות לחיילים, זה מאוד שימח אותם; ריגש אותי מאוד שפינית את החדר שלך לאורחים שלנו, זה עזר להם להרגיש בבית).

6. מסתכלים קדימה, ולא לאחור

החופש הגדול לקראת סיומו, שנת הלימודים לפנינו ועלינו להתכונן אליה. באותו הלך רוח של תקשורת פתוחה ושיתוף פעולה עם הילדים, אפשר לשבת יחד ולהכין רשימת משימות; קודם כל לשאול את הילדים מה לדעתם יש לעשות כדי להתכונן לשנת הלימודים, ובהמשך להוסיף את שלנו. למשל: לרכוש ציוד לשנת הלימודים, לרענן את חומר הלימוד (במידת הצורך לקחת קורס הכנה/ שיעורים פרטיים), בהדרגה לחזור לשעות השינה השגרתיות, בחירת חוגים וכן הלאה. שיחה פתוחה במקום הנחתה ישיגו את התוצאה הרצויה מתוך ערכים של שיתוף פעולה, כבוד ושיוויון.

7. מטפלים בפן הרגשי, גם בעצמנו

חלק מהילדים סבל ממצבים רגשיים לא פשוטים של פחדים, חרדה ואף דיכאון; רבים מהם הם ילדים להורים שסבלו בעצמם מתופעות דומות. כדי לטפל בילדים בצורה מיטבית ולהחזיר אותם למסלול, עלינו לטפל בראש ובראשונה בעצמנו על מנת שיהיו לנו כוחות עבורם. ללכת לשוחח ולהתייעץ עם גורם טיפולי מקצועי, לפני שאנחנו שולחים לשם את הילד, יאפשר לנו פניות וגם יעניק לנו כלים להתמודדות עם מצבים רגשיים שונים, שלנו ושל בני המשפחה.

8. מחזירים את החיוך, וגם את הכיף

מדי שנה אנחנו נוהגים לקטר על כך שמיד כשנגמר החופש הגדול - מתחילות חופשות החגים. השנה אמנם יש מרווח מסויים ביניהם שנותן לנו קצת זמן להתרגל לשגרה, אבל גם לעשות תכניות לחופשה הבאה. ברגע כתיבת שורות אלה אמנם המצב עוד ממש לא מאפשר לחזור לשיגרה, אבל כולנו תקווה שעד החגים הכול יהיה כבר כתוב בדפי ההיסטוריה. אז נוכל לחדש את תוכניות החופש שלנו ולתת לילדינו טעימה מהחופש הגדול שלא היה להם - ים, בריכה, בילויים, הופעות, אטרקציות, נופש ועוד ועוד. הכנת רשימה חדשה של תוכניות לבילוי חופשת החגים תפיח בכל בני המשפחה התרגשות ושמחה.