עדותם המצמררת של הורי דניאל הקטן: "הכול קרה בשלוש שניות, הייתי לידו וכיסיתי אותו"
הוריו של דניאל טרגרמן בן הארבע, שנהרג בערב שבת מפגיעת פצמ"ר בביתו בנחל עוז, שחזרו בדמעות את רגעי האימה: "יצאתי החוצה, הייתי לידו שנייה או שתיים, כיסיתי אותו וידעתי שאין צורך שאף אחד יבוא", סיפר האב דורון. האם גילה: "בדרך כלל הוא היה רץ ראשון לממ"ד, הפעם הוא כאילו קפא"
שלושה ימים אחרי שבנם דניאל נהרג מפגיעה ישירה של פצצת מרגמה בקיבוץ נחל עוז שבעוטף עזה, שיתפו בצהריים (יום ב') הוריו גילה ודורון טרגרמן את הציבור הישראלי בטרגדיה האישית שפקדה אותם. במשך דקות ארוכות סיפרו ההורים על הרגעים האחרונים של בנם תוך כדי שהם מתייפחים. בסיום דבריהם ציינו השניים את התמיכה הגדולה שקיבלו והביעו תקווה שדניאל יהיה ההרוג האחרון. ynet העביר את הדברים בשידור חי.
"הפצמ"ר הקטלני הגיע אחרי מספר נפילות בסביבה", שחזר האב דורון. "באזור הייתה אזעקה בזמן שהיינו בבית. הילדים שיחקו בסלון, והאזעקה הבהילה את כולם. זה קרה כל כך מהר, בשלוש שניות, אתה מבין שזה לא נפל בשטח פתוח, זה ממש פה מעבר לקירות. בשניות האלה דניאל יוצא החוצה ואני מרגיש איך הוא חולף מולי".
האב סיפר עוד כי "גילה אשתי רצתה להתקשר למישהו, אמרתי לה שהיא לא צריכה לעשות שום דבר, רק שתרגיע את הילדים שנייה. ידעתי כבר שאין צורך שאף אחד יבוא. יצאתי החוצה, הייתי ליד דניאל שנייה או שתיים, כיסיתי אותו. זהו. אנחנו מנסים לצאת מהתופת הזאת ומשאירים את דניאל מאחורה".
האם גילה סיפרה על הרגעים האחרונים של בנה דניאל: "היה לו מבט קפוא בעיניים, אולי הוא נבהל. בדרך כלל כשהיה 'צבע אדום' הוא היה רץ ראשון לממ"ד והפעם הוא כאילו קפא. הוא לא הגיע, זה נתן תחושה כזאת לא טובה. הייתה תחושה רעה, גם כשה'צבע אדום' התחיל הייתה תחושה ממש רעה".
האם התייחסה לחזרה של המשפחה הביתה לאחר הפוגה - לפני הפגיעה הקטלנית. לדבריה, "כשחזרנו הביתה הוא היה עסוק במשחקים שלו ופתאום אתה מגלה עוד משחק ועוד צעצוע שהוא לא ראה הרבה בזמן, ובצהריים הוא נשכב על המיטה ואמר 'אוי, המיטה שלי, כל-כך התגעגעתי למיטה שלי'. כולנו רצינו לחזור הביתה ולחזור לשגרה".
בעקבות שיחות שערכו בני המשפחה עם שר האוצר יאיר לפיד אמר האב דורון: "קיבלנו תשובות, אני לא יכול להגיד שמספקות, זה לוקח זמן ותשובות לא". אשתו גילה הוסיפה: "אנחנו חיים במזרח התיכון מטורף. אני לא קולטת. עבר עליי, עלינו, אירוע מאוד מאוד מאוד קשה, מאוד מחריד, זה לא סתם לאבד שאנחנו איבדנו בן מתוק, מהמם, יפהפה, חכם, מוכשר, וראינו את זה קורה מול העיניים שלנו ואי-אפשר לעכל את זה. זה מפחיד. היום שנעכל את זה מפחיד אותנו וכשנבין מה קורה סביבנו".
גילה אף סיפרה על התמיכה הגדולה שהמשפחה זוכה לה, וציינה בהקשר זה כי "הגיעו לכאן המון אנשים שלא מכירים אותנו שהרגישו צורך להזדהות איתנו ולהביע תמיכה, לנחם, ואמרו שהם מרגישים שדניאל הוא הילד של כולם כי הם ראו את התמונות שלו וזה בדיוק אותן תמונות שלהם יש, של הילד רוכב באופניים או משחק בלגו ועם חולצת כדורגל, ובאותה מידה זה יכל להיות הילד שלהם".
יממה לאחר שהביאה את בנה בן הארבע לקבורה, אמרה הבוקר האם גילה כי משפחתה לא מתכוונת לחזור עם תום השבעה לקיבוץ. "אין סיכוי שנחזור", אמרה האם לתוכנית "נכון להבוקר" עם ניב רסקין בגלי צה"ל. "עכשיו זה מאוד ברור, אין כאן סימני שאלה ואני גם לא חושבת שיהיו. זה לא השקט - אלו הם הזיכרונות".
האם אמרה עוד כי "הוא היה ילד מתוק, התמונות שהתפרסמו משקפות את מי שהוא היה באמת. כל מה שהוא עשה הוא עשה הכי טוב, תמיד אמרנו שהוא יהיה המנהיג הצעיר ביותר שיביא כבר את השלום. באמת שהיו לו את היכולות האלה".
דניאל הפעוט נהרג מפגיעת פצצת מרגמה ליד בית בקיבוץ. הוא, הוריו ושני אחיו הקטנים ממנו היו בביתם, אך הוא לא הספיק להגיע לממ"ד - ופגיעת הרסיס הייתה קטלנית.
בדברי ההספד שלה בהלוויה אמרה האם גילה: "אתה אהבת חיי, ילד מושלם, חלומם של כל אבא ואימא. חכם, רגיש, מתקדם לגילך בכל שלב. יפה, כל כך יפה. אני מנסה לעכל את הדברים ולא מצליחה. לא קולטת מה קורה. נתת לנו רגעי אושר ונחת רבים בזמן כל כך קצר. כל כך רצית לגדול, להיות הכי גבוה – הכי חשוב הכי גבוה – ולהיות כבר פרח, ולהיות פרי בגן, ואז לעלות לכיתה א'. אנחנו ההורים הגאים ביותר
שיש. רגע לפני הפצמ"ר הקטלני הרכבת עם אבא את האוהל בבית כדי לשחק בו עם יוביק. אבל אפילו הצבע אדום לא הצילה אותך הפעם".
האם אמרה עוד בהלוויה: "הכול קרה כל כך מהר. כשהתחילה האזעקה לקחתי אותך ואת אורי וקראנו לכם לממ"ד. תמיד אתה היית רץ ראשון. הפעם קראת ליוביק לבוא, והיה לך מבט קפוא. הסתכלת על יוביק כשהיית בתוך האוהל ותוך שנייה זה נגמר. איבדנו אותך ונשארנו עם מראות זוועתיים שילוו אותנו כל החיים".
לפנייה לכתב/ת 
