רכז הביטחון וחברו נהרגו בנירים: "השכול מלווה את הקיבוץ"
זאב עציון, דמות מוכרת ואהובה בקיבוץ, נהרג מפגיעת הפצמ"ר הקטלני כשעה לפני הפסקת האש: "הם חיפשו מחסה אבל ההתראה הייתה קצרה מדי. יום קשה לקיבוץ". מהירי נהרג גם חברו: שחר מלמד, בן 43
אמש (ג') הותרו לפרסום שמותיהם של ההרוגים מפגיעת הפצמ"ר בקיבוץ נירים במועצה האזורית אשכול, שעה לפני כניסתה לתוקף של הפסקת האש: רכז הביטחון של היישוב, זאב (זאביק) עציון, בן 55 במותו, וחברו שחר מלמד בן ה-43. בעת הפגיעה הם ליוו צוות שהיה בעיצומו של תיקון תשתית חשמל שניזוקה בירי קודם. מלמד ואדם נוסף נפצעו באורח קשה מפגיעת הפצמ"ר, אך בבית החולים סורוקה בבאר שבע נאלצו בהמשך לקבוע את מותו.
סיכום היום ה-50 למבצע "צוק איתן ":
הרוג ושני פצועים קשה במועצת אשכול
פצועים קל והרס רב מפגיעה בלב אשקלון
הותקף בית הספר ממנו נורה הפצמ"ר שהרג את דניאל
תושב הקיבוץ ארנון אבני סיפר כי הם לא הצליחו לברוח מהמקום לאחר האזעקה. "זאביק ושחר היו הידיים של הקיבוץ, מהאנשים האלה שיודעים לעשות הכול. זאביק היה הרבש"צ ושחר היה בעבר המחליף שלו". לפי העדויות, שלושת הנפגעים לא הספיקו לתפוס מחסה בזמן.
"הם רצו למקום מסתור שהיה בסמוך, כנראה ההתראה הייתה קצרה מדי, כפי שקורה לנו לא אחת. הפצמ"ר נפל, וזה מה שקרה", סיפר תושב נירים, דדי רובינשטיין. "זהו יום קשה מאוד בקיבוץ נירים. אנחנו רק מתחילים להתמודד עם המצב. ידענו כבר אבידה של חבר קיבוץ שנהרג במפעל מפצמ"ר".
"השכול מלווה את הקיבוץ. אין נוסחה להתמודדות עם המצב. הקהילה תומכת במשפחות, ואני מקווה שכך נדע לעבור את היום הקשה. יש שחיקה של התושבים. הקיבוץ שלנו עם קהילה חזקה, ועדיין אנחנו תקופה ארוכה תחת מטחי ירי בלתי פוסקים. אנחנו מבקשים מהממשלה לעשות כל מה שצריך כדי שתסיר את האי-ודאות שאופפת אותנו".
"זה היה ממש יום קרב", סיפר אבני. "בכל אירוע אם הם לא היו שם, אתה היית בבעיה. הבוקר הספקתי עוד לרוץ יחד עם שניהם מפיצוץ לפיצוץ. רצנו ממקום למקום כדי להיות בטוחים שאף אחד לא נפגע מהירי ודווקא הם נפגעו. הם היו הורים נפלאים. שניהם לא עזבו את הקיבוץ. זאביק תמיד דאג שכולם יהיו בבית בטוחים ושחר עשה כמעט כל דבר כאן, אינסטלטור, פרמדיק שהציל חיים בעבר וגם נהג אמבולנס. כל דבר בקיבוץ, שחר וזאביק עמדו מאחוריו. זאביק היה יוצא עם האוטו ומחפש מה קרה. זה היה החיים שלו".
בשבילי הקיבוץ נראתה משוטטת בשעות האחרונות הכלבה של עציון מחפשת אחר בעליה. היא מצאה נחמה בקרבת הלוחמים, שאימצו אותה אל חיקם. רק כעבור כמה שעות הגיעו בני משפחתו של עציון ולקחו אליהם את הכלבה. חבר הקיבוץ עדי חמאוי, שהיה בצוות הכוננות שריכז עציון, סיפר כי היה דמות מובילה בנירים. "הייתי איתו בכל התרגילים מקרוב, בחור שאהב לצחוק על הכרס שלו", אמר חמאוי, ונזכר כי "רק לפני שעתיים הסתמסתי איתו, והוא אמר שיש הפסקת חשמל ושזה ייכנס לתוך הלילה. אמרתי לו שזה בדיוק מה שחסר לנו. היה לו הומור שחור. הוא דמות מאוד מוכרת, גם בקרב הצבא. אי-אפשר היה לפספס אותו".
התחושות בקיבוץ קשות. "תמיד יש את ההרוג האחרון, תמיד בדקה האחרונה", אמר חמאוי, בהתייחסו להפסקת האש שנכנסה לתוקפה רק שעות לאחר מותו של חבר קיבוצו. "העצוב ביותר הוא שמדינת ישראל יוצאת להפסקת אש במתווה של שקט תמורת שקט. עם זה אנחנו אמורים לחיות בחודש הקרוב. אנשים עם תחושה קשה מאוד. הם בשוק גם מכל הסיפור. חזרנו לנקודת ההתחלה כאילו לא קרה שום דבר".
אחד הרבש"צים ביישובי העוטף סיפר על זאביק. "הוא היה אדם חביב עם חוש הומור. אדם מאוד חי, אהוב על חבריו. לפני שלושה חודשים היינו יחד במסע בפולין. הוא לקח אותנו לסיור והגענו לבית של ההורים שלו, שעזבו אחרי ליל הבדולח. הוא התרגש מאוד להיות שם. עברנו יום קשה מאוד". רבש"צ אחר אמר: "כל אחד מבין מה המשמעויות של התפקיד והסכנות שכרוכות בו".
לפנייה לכתב/ת 
