תושבי נחל עוז קיבלו השבת הרחק מהבית: "אנו פליטים בארצנו אבל חוששים לחזור"
התושבים שמצאו מקלט בקיבוץ אורים קיבלו שם את השבת וביום שני יישלחו משם את ילדיהם לבית הספר. רק ביום חמישי הם יחזרו, אולי. ומה יהיה אחרי זה? "הפעם נהיה יותר חכמים - בטפטוף הראשון נהיה מחוץ לבית, לא נחכה שמישהו ייהרג"
לתחושות של ברנע שותפים הרוב - מקווים שיוכלו לשוב הביתה בקרוב, אך מפוכחים מתמיד ומתקשים להאמין שהפעם השקט הולך להישמר. ביום שני הקרוב תיפתח שנת הלימודים - כסדרה, בניגוד לחששות נוכח המצב הביטחוני - וגם תושבי נחל עוז יישלחו את ילדיהם לבית הספר, אולם מאורים במקום מהבית. "אנו הולכים לבית הספר כמו כולם, רק לא מהבית אלא מפה", הסבירה ינינה. "זה במרחק של עוד 20 דקות נסיעה".
"אנחנו לא כל כך מאמינים בהפסקת האש הזו. בינתיים כל עוד מתאפשר אנחנו נשארים פה. אני מקווה שבמהלך השבוע הבא נחזור. לא יודעת להגיד מתי. "זה תהליך שמבשיל בקרב האנשים", היא הסבירה לגבי ההתלבטות מתי הרגע הנכון לחזור. "הם רוצים לראות שבאמת יש שקט, שהוא מבוסס. הם צריכים עוד לעבד חלק מהדברים שקרו בשבוע האחרון. אני מקווה שעם החוזק של כולם זה יקרה בסוף".
"אני חושב שאם היינו מדברים לפני האסון שקרה, היינו מדברים על הריחוק מהבית ועל כך שקשה לנו ועל הקשיים הרגילים של אנשים שהם פליטים בארצם", הוסיף ערן. "האירוע שהיה הוא כזה שמתמודדים איתו, הוא הפוקוס. המוקד הוא לא זה שאנחנו מחוץ לבית אלא שקרה הנורא מכל. הוא מעלה מחשבות על מה הלאה. האם כדאי לחזור ואיך להחזיר את תחושת הביטחון כך שנוכל לחזור".
"כולי תקווה שזו השבת האחרונה מחוץ לקיבוץ בסיבוב זה", אמר גם מורן פרייבך, אבל גם הוא שומר על מידה של ספק: "אנחנו נחזור לאותה שגרה שהייתה לפני, אבל הפעם נהיה יותר חכמים. בטפטוף הראשון נהיה מחוץ לבית. לא נחכה שמישהו ייהרג". גם הוא הבהיר שהוא כבר מוכן לחזור הביתה, "אבל הקהילה החליטה שביום חמישי, אז לאות סולידריות אנחנו מחכים. יש הרבה שחוששים ורוצים לראות שהפסקת האש מחזיקה מעמד. אם הכול יהיה בסדר, נחזור ביום חמישי הביתה ונתחיל מחדש".
לפנייה לכתב/ת 
