קיבלתי צו 8 להיות בבית

אני ציוני, קצין במילואים ועם יד על הלב - ג'ובניק. עם תחילת השלב הקרקעי של צוק איתן ביקשתי להתנדב למילואים. הרצון שלי לעזור נענה במהירות בצו 8, אך מה שהתחיל כסיפור פטריוטי השתנה במהרה לסיפור עצוב של בזבוז חלמאי.

לוחמים במיל' המעוניינים לכתוב ולהעלות בעיות במסגרת הסדרה "מחאה במיל'" מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

מדברים על זה בפורום החפ"שים של ynet

במהלך יותר מ-15 שעות מילואים ביום, במשמרות של יום כן יום לא, נדרשו ממני כ-20 דקות עבודה משרדית נטו, אולם יתר הדקות הועברו בציפייה לאותן דקות בודדות של עבודה. אילו חוסר היעילות שבהצבה שלי היה מתמצה רק בהצבה שלי - דיינו. אך כמוני הסתובבו מילואימניקים רבים בחוסר מעש חלקם מנהלים בכירים באזרחות בעלי משכורות גבוהות שמתורגמות לעלוּת מילואים יומית גבוהה. בקלות ניתן היה לאחד את המשימות של עשרה מאיתנו לחייל אחד, לשלוח את היתר הביתה, ועדיין לחייל הנותר היה זמן רב לבלות בשק"מ.

עוד בסדרת מחאה במיל' בערוץ הדעות של ynet:

ברווזים במיל' במטווח / זיו ברגר

להתייעל למען הלוחמים. מכתב לשר הביטחון / רועי אלרום

בנוסף לכך, לאחר כעשרה ימים נשלחתי חזרה לביתי מתוך אמירה של הצבא שאין בי צורך. אולם אליה וקוץ בה - הייתי אמור להיות זמין להגיע תוך כשעה לשוב לבסיס, או בעגה הצבאית פ+1. כך העברתי עשרה ימים בבית כשצו ה-8 עדיין בתוקף. מקבל מאות שקלים ליום בלי יכולת ללכת לעבודה. בחישוב זריז המדינה שילמה לי כ-5,000 שקלים לתקופה של עשרה ימים, בשביל לשבת בבית. כפי שכבר ציינתי, הסידור הזה לא היה תקף רק אליי, אלא גם למספר רב של אנשי מילואים.

מאחר שנשארה בי טיפת ערך כלשהו, שאלתי מדי יומיים אם אני יכול להשתחרר מהצו. התשובה שניתנה לי בכל פעם: ראש האגף (אלוף) לא מאשר לשחרר אנשי מילואים, וכך המשכתי להישאר עוד בבית. בתום עשרה ימים בבית הגיעה ההודעה המיוחלת: הצו נגמר, אפשר לחזור לחיים הרגילים.

משירות המילואים עולה תמונה שאין ליחידות בצבא יכולת להמיר את משאב ימי המילואים לאף משאב אחר. כשאין למוצר עלות אלטרנטיבית, הוא הופך לזול עד חינם. כך מתקבלת מציאות שבה מזמנים מילואימניקים לתפקידים מיותרים לחלוטין כי יד הצבא מזמנת, יד הביטוח הלאומי משלמת ובאמצע אין ראש שיפנים את העלויות. בפשטות, "אם אפשר, אז למה לא", הרי את החשבון לא מגישים בסוף לקצינת המילואים.

בשירות מילואים בעורף אין דם, ובהיעדרו - רצוי וכדאי להרהר גם על הכסף. לפי החוק, גובה תקרת התשלום נקבע על עד פי חמישה מהשכר הממוצע במשק. חשב לי להדגיש שבשדה הקרב, הדם של כל החיילים שווה. מנגד, בעורף, כאשר מוצב לידי במילואים מנהל בכיר שכל יום חסר מעש שלו במילואים עולה למדינה יותר מ-1,200 שקלים ליום, כדאי לחשוב פעמיים על כל זימון.

אני קצין שאוהב את הצבא, וחושב שהצלחתי לתרום בשירות הסדיר והקבע. עם זאת, שירות המילואים האחרון הותיר בי עצב רב נוכח חוסר היעילות שאליו נחשפתי. לצד העברת כ-9 מיליארד שקלים עבור מערכת הביטחון למימון המלחמה (לפחות לפי דרישת שר הביטחון), חייבת לבוא דרישת התייעלות עמוקה של הצבא, לא רק מצד האוצר, אלא גם מצדנו. אנחנו, האזרחים שעושים מילואים, שאוהבים את הצבא, אבל נחשפנו מבפנים לבזבוזים ולחוסר היעילות המשוועת - חובה עלינו להרים את קולנו.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il