בקרב, ללא תמיכה. כתבים עצמאים בחזית

הם יוצאים לסקר את אזורי הקרבות המסוכנים ביותר בעולם ואין אף חברה או כלי תקשורת המגנים עליהם מפני הסיכונים הטמונים בדיווחים על סכסוכים אלימים. עיתונאים עצמאים כמו סטיבן סוטלוף וג'יימס פולי, שראשיהם נערפו על ידי לוחמי דאעש בשל היותם כתבים אמריקנים, חשופים לסכנות הגדולות ביותר בשטחי האש שאותם הם מסקרים עבור כלי תקשורת.

עוד חדשות בעולם :

נאנסת סוחבת את המזרן "עד שהתוקף ייענש"

600$ לאיבר: לבקנים נרצחים בטנזניה  

הוועידה להגנה על עיתונאים מעריכה כי לפחות 70 עיתונאים נהרגו במהלך הסיקור של מלחמת האזרחים בסוריה. לפי נתוניה, יותר מ-80 נחטפו וכ-20 נעדרים. סוריה מחזיקה גם במניין העיתונאים ההרוגים הגבוה ביותר השנה: שבעה עיתונאים נרצחו בשטחיה מתחילת 2014.

הנתונים מתוך הוועידה להגנה על עיתונאים

פולי וסוטלוף בסרטוני דאעש

סוטלוף נעלם לפני כשנה בתחילת אוגוסט 2013. הנסיבות המדויקות של חטיפתו נותרו לא ברורות כמו גם זהותם של חוטפיו המקוריים. משפחתו סבורה כי הוא נחטף על ידי כנופיה שהעבירה אותו או "מכרה" אותו לאחר מכן לדאעש. שלשום (יום ג') פורסם סרטון ובו הוא מתועד מוצא להורג על ידי לוחם דאעש.

סוטלוף הופיע גם בסרטון שבו הוצא להורג פולי, שהיה עיתונאי עצמאי שעבד במזרח התיכון במשך חמש שנים עד שנחטף בנובמבר 2012. הוא סיקר עבור העיתון "גלובל פוסט" את מלחמת האזרחים בסוריה. מדובר בפעם השנייה שנחטף באזור קרבות. בשנת 2011 הוא הוחזק במשך 45 ימים בידי כוחות הנאמנים למנהיג לוב דאז מועמר קדאפי.

הנתונים מתוך הוועידה להגנה על עיתונאים

הוועידה להגנת עיתונאים גינתה בתקיפות אתמול את רציחתו של סטיבן סוטלוף "שהוא, כמו פולי, הגיע לסוריה כדי לספר סיפור. הם היו אזרחים ולא נציגים של אף ממשלה. הרציחות שלהם הן פשעי מלחמה ואלה שביצעו אותן צריכים לעמוד לדין במהרה". לפי נתוני הוועידה, שנים 2012 ו-2009 היו הקטלניות ביותר עבור עיתונאים

בשבוע שעבר דווח כי שני עיתונאים נהרגו באזורי לחימה, האחד בעזה ושלושה בפקיסטן. כתב של סוכנות הידיעות AP, סימונה קמילי מאיטליה נהרג בפיצוץ נפל של צה"ל בבית להיא שברצועה בעת ניסיון לנטרלו. קמילי נהרג עם המתורגמן שעבד עמו, עלי שאדה אבו עפאש, והשניים כנראה היו חלק מצוות שהכין כתבה על תוצאות מבצע צוק איתן על הרצועה. בין הפצועים בתקרית היה גם צלם של AP, חאתם מוסא.

פולי בשטח(צילום: AFP)

לפי המכון הבינלאומי לבטיחות בסיקור חדשות, המדינות שבהן נמצאים עיתונאים בסיכון הגבוה ביותר לחייהם הן עיראק, סוריה, פקיסטן, אפגניסטן, תימן, סומליה, מצרים, סודן, צ'אד, הרפובליקה המרכז-אפריקנית, ניגריה והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.

בקרן רורי פק, המעניקה תמיכה לכתבים עצמאים, אומרים כי למרות צעדי ההגנה שנלקחים בחשבון, כמו צוותי אבטחה ואימונים לשהייה בסביבה עוינת, לעיתונאים עצמאים יש תקציב מוגבל כדי לכלכל את עצמם - מה שמציב אותם בסיכון גבוה יותר. "אנחנו מסייעים לפרילנסרים זה כמעט שני עשורים ומעולם לא חווינו דרישה גדולה כל כך לסיוע כמו שאנו חווים כעת", אמרה טינה קאר, מנהלת הקרן. לדבריה, רוב העיתונאים הנמצאים בסיכון מסקרים את המדינות שלהם ולכן לא יכולים לעזוב כשהמצב נעשה מסוכן יותר.

פרנק סמית', מנהל חברת אבטחה עולמית לעיתונאים ועיתונאי עצמאי בעצמו, אומר כי הבעיה

העיקרית של הכתבים העצמאים היא העובדה כי עליהם לשלם בעצמם על הביטוח שלהם - שמכסה פינוי חירום וטיפול בבתי חולים זרים. לדבריו, מדובר ב"פשע של ממש" לשלם לעיתונאי עבור סיפוריו אבל לסרב לשלם לו עבור הביטוח הדרוש לביטחונו. לפי סמית', המשמש גם כיועץ בוועידה להגנה על עיתונאים, קניית ציוד מגן כמו קסדה ואפוד היא עוד הוצאה גדולה על הכתבים העצמאים. ולכן חלק מהם מעדיפים לקנות בזול או לא לקנות בכלל.

"כשהייתי באפגניסטן, לתקופה של שנתיים, בזבזתי יותר מ-30 אלף דולר מכיסי על העבודה", סיפר טום פיטר, עיתונאי עצמאי ל-CBS. אולם הוא משתדל שלא לדבר בקול על הקשיים הכלכליים בעבודתו. "אני חושב שזה לא אתי לקחת ידיעות מכתבים עצמאיים שנמצאים במקומות האלה אם לא חולקים את הסיכון הזה איתם".