ג'ואן ריברס - מלכה רעה ואהובה
היא הצליחה להיות נבזית ואהובה בו זמנית, פתחה פה גדול על כל העולם ובגדיו, ומתחת לציניות היה לה לב של זהב. המעצב(נ)ת נפרדת בדמעות מהמנטורית ג'ואן ריברס - השטיח האדום יהיה מקום עצוב בלעדיה
"ג'סטין ביבר וסלינה גומז? אני מצטערת אבל יש דברים שלא הולכים יחד, כמו בריטני ספירס וספרים או קים קרדשיאן ובולבולים לבנים".
במשפט אחד שבו זמנית יגרום לכם להתכווץ במבוכה וגם לצחוק בהיסטריה, ג'ואן ריברס קנתה את המעצב(נ)ת. זה לא בהכרח היה המשפט הזה, זה היה יכול להיות כל דבר שיש בו ציניות ארסית שניתזה מפיה המעוצב על פי האופנה האחרונה בניתוחים פלסטיים. ריברס היתה רעה ואהבה את זה, וגם המעצב(נ)ת, שראתה בה את המנטורית האישית שלה.
הרגעים הגדולים של ג'ואן ריברס
לריברס היתה יכולת בלתי רגילה לומר את הדבר הנבזי ביותר על מישהי, ובאותה נשימה להזמין אותה להתארח בפאנל "משטרת האופנה" ולדבר איתה בחביבות ונחמדות, ויתרה מזאת, לזכות ביחס אוהד ואוהב מצד אותה אחת שהיתה קורבן לחיציה – ובזה היה קסמה. גם אם היא אמרה את הדבר המזעזע ביותר, אי אפשר היה לכעוס עליה. גם לא כשהשחילה את היידי קלום ואת משרפות השואה במשפט אחד, במובן של גרמניה לוהטת.
אף שנראתה נטולת דאגות, למעט מה תלבש לכל האירועים אליהם הוזמנה, החיים לא חייכו אל ריברס והיא מצאה את עצמה, לא אחת, נלחמת כדי להשיג הכרה. היא היתה קומיקאית מצחיקה שידעה גם רגעים קשים. אבל כמו שאומרים, החיים נותנים לך לימונים - תעשה לימונדה. וריברס עשתה לימונדה כל כך טעימה שהחיים חייכו אליה חזרה ולקחו עוד לגימה.
אולי בגלל נסיבות חייה, אולי כיוון שמעולם התעניינה במה שחושבים עליה (או שהבינה בשלב מוקדם שהחיים קצרים מכדי לחשוב מה יגידו עליה מאחורי הגב) – אהבו אותה ואת הפה המלוכלך שלה. ואם נפלת לפה הזה, לא היה סיכוי לצאת במצב טוב. באחד ממופעי הסנטד-אפ שלה היא העזה להעיר הערות נגד התאבדות, ואחד הצופים התמרמר בפניה. הגברת לא חיכתה שנייה ופתחה פה גדול וזועם עליו, ואף אמרה לו שהוא אדיוט ודביל, לה מותר להגיד כל מה שהיא רוצה על התאבדות - כך היא איבדה את בעלה השני. הצופה האומלל נאלם דום, ושאר הקהל המשיך לצחוק בדיוק ברגע הנכון.
אגב, ייתכן שבגלל הפחד הזה, אף אחד אף פעם לא העיר לה לגבי הבגדים שהיא לבשה, שהיו יכולים לככב בקלות במצעד הבושה של "משטרת האופנה". אבל זה בסדר, היא צחקה על עצמה מספיק.
יחד עם זאת, מאחורי הציניות, הנבזיות, הצחוק המרושע והשפה הבוטה, לריברס היה לב זהב. היא התנדבה בעמותות שונות, תרמה כספים, עזרה למי שרק ביקש ופעלה בלי לעשות יותר מדי רעש – ההפך הגמור מחיי הכוכבות הנוצצים שלה. היא גם מעולם לא שכחה לתת ליטוף לעם ישראל, החזיקה את השורשים היהודים שלה בשתי ידיים איתנות.
מלכת הסאדו של האופנה
בשנת 2010 עלתה לאוויר "משטרת האופנה", התוכנית שהפכה אותה לגורו אופנה ולמלכת הסאדו-מאזו של העולם הזה. לא היתה אחת ואחד שלא זכו למנה ממנה, ולמרות זאת, כאמור, העריצו אותה, עד כדי כך שהיו כאלו שביקשו ממנה לעזור להם לבחור בגדים ראויים לשטיח האדום.
יש שיגידו שהדרך שבה בחרה להתייחס לנשים, לניראות שלהן, מעידה על שובינזם מהסוג הגרוע ביותר. מצד שני, ריברס בחרה לבוא בדין ודברים עם כולם, בטח ובטח שעם הסלבריטאיות בהן ראתה סוג של מובילות אופנה, ודאגה להבהיר שחסר להן אם לא יחדלו משטות אופנתית כזו או אחרת. ייתכן שהצליחה להדיר מהעולם סוגי מלבושים שעדיף להם להישכח.
הן מעולם לא נפגשו, אבל המעצב(נ)ת חשה קרבה אל ריברס, בעיקר כששתיהן חלקו ביקורת זהה על פרטי הלבוש השונים שהילכו על השטיחים האדומים בהוליווד. לא משנה כמה היא היתה רעה, תמיד היה שם חיוך, ויותר מזה, היא ידעה גם לצחוק על עצמה. אולי בגלל זה אלוהים לקחה אותה, היא צריכה מישהי שתעזור לה לרענן את הארון, בעיקר כשעוד מעט מחליפים בין ארון הקיץ לחורף.
הוליווד מזילה דמעה עכשיו על אחת הקומיקאיות הגדולות שלה - שהצליחה להעמיד את עצמה באור הזרקורים בלי לעשות חשבון, והמעצב(נ)ת חוזרת עכשיו לתקופה השחורה שלה, זו עם הכובע הקטן והרשת שמסתירה את העיניים הדומעות.