פסטיבל אוטופיה: העתיד מבטיח הרבה
החדש של טרי גיליאם, סרט תיעודי על הפקת "חולית" המקורית, סקרלט ג'והנסון כפתיינית חידתית ועוד שפע יצירות מדע בדיוני, מתח ופנטזיה צפויים בפסטיבל אוטופיה שייפתח בסינמטק תל אביב. קבלו המלצות נבחרות
חובבי המדע בדיוני, הפנטזיה והאימה והקולנוע בכלל - היכונו. השנה פסטיבל אוטופיה הוקדם ויפתח כבר מחר (מוצ"ש) בסינמטק תל אביב, כך שלא יתנגש עם פסטיבל חיפה. ניכר כי השנה נבחרו בקפידה לא מעט סרטים מעניינים, מכל הז'אנרים והסגנונות. קבלו כמה המלצות.
חולית של חודורובסקי
אחד ה-סרטים שכדאי לראות בפסטיבל השנה הוא סרט תיעודי, על הפקת סרט מדע בדיוני שאפתני, כנראה הכי שאפתני שנעשה אי פעם, שלא צולם. אלחנדרו חודורובסקי עמד לביים עיבוד קולנועי לקלאסיקה "חולית". הוא מתאר את הרעיון כסרט שיעביר הזיות של LSD בלי לקחת את הסם עצמו.
"חולית של חודורובסקי" - הטריילר
ההפקה שלו היתה אמורה להיות גדולה מהחיים. הוא הפיק וגייס כספים, יצר ספר הפקה עצום עם סטורי בורד מפורט ואמנות מוכנה, גייס את פינק פלויד ודאלי, שיתף פעולה עם ה.ר. גייגר (שבזכותו זכה לעצב אחר כך את הנוסע השמיני) וגילה את מוביוס, אחד מאמני הקומיקס הכי מוערכים כיום. חולית היתה המאסטר פלאן שלו, היצירה שאחריה העולם לא יהיה אותו הדבר. ומי שדיבר איתו ועלעל בספר ההפקה אומר שאכן מדובר באחת היצירות הכי משפיעות עד היום.
אלא, שאחרי שנתיים וחצי שנים של עבודה, היא לא קרתה. דיוויד לינץ' ביים את הסרט, והיום אפילו הוא בעצמו לא אוהב את מה שיצא. מה שכן קרה הוא הסרט התיעודי הזה של פרנק פאביץ', וטוב שכך. אמנים שעבדו על הסרט, במאים בני זמננו שמושפעים מחודורובסקי וגם הבמאי עצמו, מדברים כאן ומספרים על מה שלא היה. אנחנו מקבלים הצצה לגאון שרואה את החלום המשוגע שלו מתרסק, וכיצד כל זה משפיע עליו, על התרבות ועל המשפחה הקרובה שלו, ומאפשר לנו לתהות מה היה קורה אילו.
רובר
המערבון האוסטרלי הפוסט-אפוקליפטי של דיוויד מישוד ("ממלכת החיות") הוא ככל הנראה אחד הסרטים המדכאים ביותר בפסטיבל, אך למי שעגמומיות לא מרתיעה אותו, הוא יכול להיות גם אחת מחוויות הצפייה הטובות שבו. וכבונוס, הוא מוכיח שרוברט פטינסון יודע לגלם עוד דברים חוץ מערפד מנצנץ באור השמש.
הטריילר של "רובר"
הז'אנר שעליו הסרט יושב יכול להטעות - יש כאן יריות והתנהלות נטולת חוק במדבר וחיי אדם שלא שווים דבר. אבל עם זאת, לא מדובר במערבון רווי אקשן וצלצולים, אלא ביצירה שמתנהלת בשקט יחסי, ומצליחה לומר הרבה על המצב האנושי חסר התקווה שהיא באה לתאר.
גאי פירס מגלם אדם שמבקש להשיב לעצמו את המכונית שלו שנגנבה על ידי חבורת פושעים. בזמן שהוא מתעקש לקבל דווקא אותה חזרה, ולא מסתפק במשאית של הפושעים עצמם שנופלת לידיו, הוא נתקל באח הפצוע והמעט איטי של אחד מהם (פטינסון) שנותר מאחור. יחד הם ממשיכים בחיפוש אחרי האח הנוסף והמכונית. אל תצפו לברומאנס טיפוסי, אלא להתנהלות קשה, עצובה ויבשה כמו המדבר שבו הם נוסעים. וככל שהסרט יתקרב לסיומו, הוא יתהדר בכמה דיאלוגים וסוף שיעקרו לכם את הנשמה.
לכידות
סרט שמציג איך עושים מד"ב מותח וחכם בלי שום אפקטים כמעט. קבוצת חברים טובים (ביניהם ניקולס ברנדון, זאנדר מ"באפי" ומורי סטרלינג, מקס מ"הומלנד") מתכנסים לערב רגיל, ארוחה, יין, קצת מתח בין אקסית מיתולוגית שמגיעה עם חבר חדש, בנוהל. אלא, שהשלווה מופרת ברגע שמתברר שבקצה הרחוב ישנו בית שנראה בדיוק אותו דבר, ולא מדובר רק בבנייה הסטנדרטית שלו, כי האנשים שיושבים בתוכו ואוכלים ארוחת ערב זהים, לגמרי, לחבורה מהבית הנוכחי.
הטריילר של "לכידות" ("Coherence")
הגילוי הזה, יחד עם הפסקות חשמל, בעיות קליטה ושיחות על כוכב שביט שעומד לחלוף ממש קרוב לכדור הארץ, מעלים את רף המתח מרגע לרגע. ג'יימס וורד בירקיט ביים וכתב דרמה יפה שמשלבת באלגנטיות בין דיבורים על פיזיקה והחתול של שרדינגר יחד עם התנהגות אנושית במצבי לחץ, ונשארת מרתקת עד הרגע האחרון.
תאוריית האפס
סרטו של טרי גיליאם הוא האחרון במה שהוא מכנה טרילוגיה סאטירית דיסטופית, כשקדמו לו "12 קופים" ו"ברזיל". בסגנון, בקצב ובשימוש בשפה, "תאוריית האפס" בהחלט מזכיר את "ברזיל", שמוקרן גם הוא בפסטיבל השנה. למי שעדיין לא ראה או שכח מיצירת המופת הזו, מומלץ בחום קודם כל לא לפספס את "ברזיל", ואז לעבור לאח התמטי החדש שלו.
הטריילר של "תאוריית האפס"
תאוריית האפס נופל מקודמיו, אבל עם זאת שווה צפייה, במיוחד בגלל השחקנים בו. בעלילה אנחנו מלווים את קוהן, (כריסטופר וולץ, "ממזרים חסרי כבוד") גאון מחשבים, כשהוא זוכה לאישור הבקשה שלו לעבוד מהבית, נבחר על ידי "ההנהלה" (מאט דיימון) בארגון הענק שבו הוא עובד להתנסות בפרויקט שאפתני וכתוצאה מכך נכנס למשבר קיומי. קשה להאשים אותו, כשהבעיה המתמטית אותה הוא אמור לפתור בפרויקט קשורה למשמעות היקום והקיום כולו.
בעודו מנסה לא להשתגע הוא חי בכנסייה נטושה, מדבר על עצמו בלשון רבים, ומספר איך אנחנו מחכים לשיחת טלפון, שיום אחד תספר לנו מה המשמעות של החיים שלנו. מנסים לסייע לו לשרוד בעולם העתידני הסטימפאנקי רווי הלכלוך והפאות הצבעוניות - בנו המבריק בן ה15 של המנהל, המפקח הישיר שלו (דיוויד ת'יוליס), תוכנת טיפול פסיכולוגי (טילדה סווינטון) ואישה צעירה שהנרגנות של קוהן דווקא מוצאת חן בעיניה (מלאני ת'יירי).
הקלחת מלאת דיאלוגים פילוסופיים וחילופי דברים מצחיקים ומדכאים בו זמנית בין צוות השחקנים המשובח לסטולץ שמצליח לשאת על גבו את רוב הסרט. התוצאה: חוויה (איך לא) קיומית, דברנית ונוגעת ללב.
מתחת לעור
סרט מסוגנן שבמרכזו אישה אחת מרשימה (סקרלט ג'והנסן, שלאחרונה מתמקמת במרכז העשייה המד"בית במיינסטרים ובאינדי) אשר מפתה גברים למטרות נסתרות. ג'ונתן גלייזר ביים ולקח חלק בכתיבת התסריט לפי ספר של מייקל פאבר ולמרות שהקצב איטי לפרקים, יש ב"מתחת לעור" משהו מושך ומסקרן מאוד לכל אורכו. אם להשוות אותו ל"לוסי" היומרני והכושל של לוק בסון שיצא לאחרונה לאקרנים, גם כאן ג'והנסן מגלמת דמות חידתית שהמניעים שלה לא תמיד ברורים גם לה עצמה, ויש קטעי מונטאז' - סצנות מחיי היום יום של סקוטלנד ליתר דיוק, אך כמעט ואין דיבורים והסברים מיותרים.
סקרלט ג'והנסון בטריילר של "מתחת לעור"
כאן, במקום לומר לצופים מה הם אמורים לחשוב על הדמות שמגלמת ג'והנסון, מאפשרים לכל אחד לקחת אילו נקודות למחשבה שהוא רוצה מהסרט על יחסים בין גברים לנשים, על מיניות ועל האופן שבו אנחנו מניחים שנשים פועלות - אי שם על הרצף כיצורים מיניים מפתים, כקורבנות, כתוצר של התרבות שבו הן חיות.
ועוד קצת:
"השער": סרט אימה שמספק את הסחורה עם קארן גילן וברנדון תווייטס עשור אחרי אסון - שספק נובע משגעון ספק מיישות מרושעת במיוחד - שגרם למות הוריהם, אח ואחות מנסים להתמודד עם הטראומה ולחסל את מה שזה לא יהיה שהרס להם את החיים אחת ולתמיד."What we do in the shadows" - שוב מוקומנטרי עם הומור גרוטסקי, שוב ערפדים. למה שווה צפייה בכל זאת? כי מי שמתגעגע ל"טיסת הקונקורד" ישמח לראות חלק מאותו צוות גם עם ניבים, וכי בסך הכול מדובר בקומדיה שחורה חמודה למדי.
"קילרז" - לחובבי הדם שבינינו, האחים מו (קימו סטמבואל וטימו טייאהנטו) מציגים מערכת יחסים חולנית ומרתקת שנרקמת בין שני גברים רוצחים. האחד רוצח סדרתי ששוכב עם קורבנותיו ואז מצלם אותן בזמן הרצח. אחרי שהן מתות מיתות איומות, הוא עורך את הסרטונים ומעלה לרשת באופן אנונימי, ונהנה להפיץ ברבים את נשימותיהן האחרונות.
השני הוא עיתונאי חוקר שהסתבך כשניסה להפיל את האדם הלא נכון. הוא מזועזע מהסרטונים ברשת, אבל מפה לשם מוצא את עצמו מדרדר לחסל כמה אנשים בעצמו, ולתקשר עם הרוצח המיומן יותר. הסרט מותק ומטריד וגורם לתחושת אי נוחות לכל אורכו, למרות שהוא לוקה במעט יומרנות ובשימוש יתר במוזיקה קלאסית על רקע השפרצות הדם.
הזווית הישראלית
משנה לשנה משמח לראות שממשיכים ועושים עוד סרטי ז'אנר בארץ בכלל, ואימה-מד"ב-פנטזיה בפרט. השנה חוגגים את השפע הזה באוטופיה גם בתחרות ישראלית, במסגרתה יוקרנו "סופעולם" של רוני קידר ("ג'ו ובל"),"מסווג חריג" של בועז ארמוני, "טירוף כפול שלוש" של דניאל ג'יידלין, "התאבדות" של בני פרדמן ו"שגר אותי לחלל סשה" של גנית אוריין. לא בתחרות יוקרנו גם "עולם אחר" של איתן ראובן, שזכה לאחרונה בפרס בפסטיבל רוד איילנד, ו"חשיפה" של יואב ודורון פז ("מתים לרגע").
