שחקנים גבוהים גומרים מהר
"אי אפשר ללמד גובה" היא קלישאת כדורסל, אך רלוונטית גם להוליווד שתמיד חיפשה אחר ענקים לתפקידי פריקים. איכויות המשחק הן עניין משני במקרה שלהם, וחבל שבסוף הנפילה כואבת. "הממדים הביאו לי הזדמנויות, אבל מלכתחילה ידעתי שלעולם לא אגלם את המלט", אמר ל-ynet ריצ'רד קיל, הלא הוא "מלתעות" מג'יימס בונד, כחודשיים לפני מותו. אלו הם גדולי הקולנוע
פתגם ידוע ומחוכם קובע ש"כשאנשים קטנים עושים צל ענק, סימן שהשמש שוקעת". אבל מה המשמעות של המקרה ההפוך? מה קורה כשאנשים ענקים עושים צל קטן? אפשר להגיד שזהו סיפורם של רוב רובם של השחקנים הגבוהים של הוליווד, נפילים בגופם שמלוהקים לתפקידים שנתפרים למידותיהם. אלו הם ענקים להשכיר, שברוב המקרים לא מותירים רושם גדול מדי. לצערנו, חלקם הגדול אף מסיים את חייהם מוקדם מדי - לא פעם כתוצאה מסיבוכים הנובעים ממבנה גופם העצום.
ואם אנחנו מדברים על צל, כתבה זו נכתבת תחת הצל הכבד של מותו של ריצ'רד קיל, אחד הענקים האהובים של הוליווד, שתבע לעצמו מקום של כבוד בקולנוע העולמי. לא בגלל כישורי המשחק שלו, אלא בגלל חזותו המרשימה (המתנשאת לגובה 2.18 מטרים), וגם הדי גרוטסקית, בואו נודה, שהפכה אותו למוכר כל כך כ"מלתעות" ("Jaws") - הנבל האהוב ביותר בתולדות סדרת סרטי "ג'יימס בונד" (הופיע בשני סרטים: "המרגלת שאהבה אותי" מ-1977 ו"מונרייקר" מ-1979).
לא רבים הכירו אותו בשמו האמיתי, כך שגם כשהופיע במערבון "הנוקם" לצד קלינט איסטווד (1985), בדרמה "הענק מהר הרעם" (1991) שהוא עצמו היה שותף לכתיבתה, או בקומדיה "הפי גילמור" לצד אדם סנדלר (1996) - כינו אותו כולם "מלתעות". והוא עצמו קיבל זאת בהבנה, וגם באהבה. בעשורים האחרונים לחייו, הפך קיל לאורח מבוקש בכנסי המעריצים של ג'יימס בונד. הוא הופיע שם עם מקל הליכה וגם עט, כדי לחלק חתימות למבקרים. סוג של פרנסה.
קיל נאבק בדוב גריזלי. מתוך "הענק מהר הרעם"
זוהי הקללה והברכה של השחקנים הענקים. מאמני כדורסל נוהגים לומר ש"אי אפשר ללמד גובה", ומתייחסים לנתונים הטבעיים של שחקנים פוטנציאלים - עם או בלי כישרון. את המיומנויות אפשר לשפר באימונים בין המשחקים, וכך גם במקרה של השואו-ביז. יש תמיד עבודה לאותם טאלנטים נדירים - פריקים של הטבע. ואם יש עבודה, במיוחד בסרטי מדע בדיוני, אימה ופנטזיה, דרושים אנשים למלא את התפקידים הללו - בין אם הם יודעים או לא יודעים לשחק.
"כשאתה ענק, כל האיברים שלך גדולים, מה שמביא לך הזדמנויות רבות בגלל הממדים שלך, ואם אתה מנצל את המרב, אתה יכול להצליח כשחקן גבוה מאוד", סיפר קיל ל-ynet בראיון שנערך איתו הקיץ, כחודשיים לפני מותו בגיל 75 (זהו אחד הראיונות האחרונים שהעניק בחייו, אם לא האחרון שבהם). בין השאר סיפר על חוויותיו מצילומי הסרט "The Humanoid" שצילם בסוף שנות ה-70 באיטליה וגם בישראל. בנוסף, הודה - לגובה כביר כשלו היו גם חסרונות.
אוהבים את מלתעות. מחווה מסרטי "ג'יימס בונד"
"עם כל היתרונות היחסיים שהקנו לי עדיפות בתחרות על תפקידים מסויימים, הגובה שלי גם מגביל אותי", אמר קיל, "אני יודע שלעולם לא אוכל לגלם מנתח מוח או את המלט, כי זה לא תואם את ממדי גופי. אבל למדתי לאורך הקריירה, שאם אתה מתעקש לקחת רק תפקידים טובים, ומפקיד להגיד לא לרעים, אתה יכול להימנע מלהיות כלוא בטייפקאסט. הצלחתי לעשות את זה, והתברכתי באפשרות לגלם דמויות מגוונות ומעניינות במהלך קריירה הארוכה שלי".
לפני שצבר ניסיון בתחום, זימנו לו ממדיו יוצאי הדופן מקרים מופרכים מתוך תעשיית הבידור, כמו זה שליווה את תהליך הליהוק שלו לסדרה "The Rifleman" מ-1961, שבה ערך את אחת ההופעות הראשונות שלו כבר בגיל 22. "במהלך השנה הראשונה שלי בביזנס, הייתי בראיון אצל מפיק הסדרה ז'יל לוי", נזכר קיל, שהיה אמור להופיע לצדו של השחקן הראשי בסדרה, צ'אק קונורס - כוכב כדורסל ובייסבול לשעבר, שהתנשא בעצמו לגובה מרשים של 1.97 מטרים.
ריצ'רד קיל (החל מ-15:55) וצ'אק קונורס בפרק מ"The Rifleman"
"מר לוי היה אדם קצר עם סיגר ארוך, והוא מעולם לא עמד במהלך הפגישה. הוא העדיף לשבת על הכיסא הגדול שלו, שעליו הונחה פלטפורמה שאיפשרה לו להיראות גבוה יותר ממה שהוא. בסוף הפגישה קיבלתי את העבודה, אבל עד ליום הראשון שלי על הסט לא ידעתי למה באמת לוהקתי. ז'יל אמר לי שאני חייב להישאר בטריילר שלי, עד שהוא יקרא לי לצאת החוצה ולפגוש את צ'אק קונורס", הוא מספר. אלא שאז הסתבר כי לוי הערמומי ביקש להשתמש בקיל כדי להחזיר את קונורס לפרופורציות, אחרי שזעם על כך שמישהו גנב את כיסא העור שעוצב במיוחד עבורו על הסט.
"ז'יל לוי פנה לקונורס לפני כולם והכריז: 'צ'אק, מצאנו את הבחור שגנב את הכיסא שלך, והוא קרא לך אידיוט'. הוא סימן לי להתקרב, ואחרי שצ'אק הביט לעברי, הוא הבין מה המפיק הנמוך רוצה. כנראה שנשכרתי כדי להוכיח למר קונורס שהוא לא עד כדי כך גבוה. צ'אק אמר לי: 'קראת לי אידיוט? טוב, אתה לגמרי צודק'. כולם צחקו ואני שיחררתי אנחת רווחה כי לא היה לי שום רצון להתקוטט איתו".
להחליף מהלומות? לגארי רובינס מעולם לא היתה בעיה עם זה. מי שכונה "הגבר הכי גבוה בקנדה", הוא מתאבק בדימוס. במקביל לפעילותו בזירה, שימשו אותו 226 סנטימטריו כדי למצוא עבודה בקולנוע. הוא התגלה (ולא שהיה קשה לגלות אותו) בתחילת שנות ה-80 עוד בימיו כמאבטח במועדון באונטריו שבקנדה. הוא הופיע לראשונה בזוועתון "Humongous" כבנה המעוות של אישה שנאנסה במסע נקם. בהמשך גילם ענקים למיניהם בסרטי אימה, אקשן, וקומדיה כמו "הטיפשים" של ג'ון לאנדיס. רוב רובן של ההופעות שלו היו תחת איפור כבד, ותלבושות בתפקידים זניחים של מפלצים אנושיים.
"אני תמיד חייב להישאר בכושר טוב. כשאני משתתף בסצנת אקשן או בסצנת קרב, תחת כל מעטה הדבק, התלבושות והמסכות, הגוף נוטה להתעייף, במיוחד במקרה שאני עושה את הפעלולים שלי בעצמי. אחרי כל כך הרבה שעות צילום, הגוף הגדול שלי משלם את המחיר", אמר רובינס בראיון ל-ynet שנערך בשנה שעברה. לרוע המזל, גם רובינס הלך לעולמו בדצמבר 2013 אחרי התקף לב והוא בן 56 בלבד.
בראיון סיפר רובינס כי היתרון הגדול של להיות האדם הכי גבוה על הסט, הוא שכולם שמים לב לנוכחותך ורוצים להיות בחברתך. "אתה יותר גבוה מכולם על סט הצילומים, כך שאתה בולט - מה שמאפשר לך להכיר חברים חדשים לפני כולם", הסביר וסיפר על כמה מהזיכרונות היפים שלו מהווי העשייה הקולנועית. "פעם צילמתי סצנה שבה הייתי צריך לסחוב שני תיקים כבדים מלאים ברובים ולהניח אותם על מיטה, אבל אחרי הטייק התשיעי כבר הייתי עייף מדי וכאב לי. וביקשתי מהבמאי חמש דקות הפסקה", נזכר אז.
"כשחזרנו לצלם התיקים הרגישו לי הרבה יותר כבדים, כך שבמקום להניח אותם על המיטה, זרקתי אותם על הרצפה. מה שגרר קריאות עצבניות מהבמאי. בדיעבד הסתבר שבמהלך ההפסקה, הצוות החליט להתבדח על חשבוני. הם הוציאו את המשקולות מהתיקים, ובמקום נכנסו לתוכם שני אנשים שהיו אמורים לקפוץ עלי. אחרי שזרקתי את התיקים על הרצפה, אף אחד לא צחק מלבדי, כששני החבר'ה יצאו מהתיקים והתחילו להתייפח".
הטריילר של "Wrong Turn" מ-2003. רובינס כרוצח מעוות
רובינס הופיע מדי פעם גם בסדרות טלוויזיה בתפקידים קטנטנים, אך הוא רואה במדיום הזה בעייתי במיוחד עבור ענקים כמוהו - פשוט כי המסך קטן מדי. "כשאתה כל כך גדול, אתה נאלץ לוותר מלכתחילה על תפקידים בטלוויזיה", הסביר, "אני יודע שהייתי יכול לעשות תפקידים לטלוויזיה בלי בעיה, אבל אלו הם החיים של הענק. אני לא אוותר, יום יבוא ויהיה לי תפקיד ראשי, אני לעולם לא אוותר על החלומות שלי". עצוב, אבל חייו נגמרו מוקדם מדי כדי להגשים אותם.
אך זו כנראה המציאות: ענקים גומרים מהר. אבל לפחות יש תמיד עניין בהם - בקרקס, במגרש הכדורסל ובקולנוע. זה תמיד היה כך - אפילו בשנות ה-20, שנות ההצלחה של ג'ון אסן, הענק של עידן הסרט האילם (עם 2.19 מטריו). הוא לוהק ב-1923 לככב לצד הרולד לויד ב"למה לדאוג?", והשניים הפכו לגרסת "הגבוה והנמוך" של "השמן והרזה" (לאורל והארדי, איתם שיתף פעולה ב"Should Married Men Go Home" מ-1928). מאז ועד למותו בטרם עת ב-1948 (בגיל 48) הספיק להופיע בעוד שלל סרטים - ביניהם "פריקס" הקלאסי של טוד בראונינג - כענק היחיד בסביבה.
ג'ון אסן והרולד לויד ב"למה לדאוג?"
רובינס אינו המתאבק היחיד שעשה הסבה לקולנוע כענק. פריקים אנושיים הינם מבוקשים הן בזירות ההיאבקות המפוברקות למינהן, והן בתעשיית הפנטזיה ההוליוודית. אתם מכירים בוודאי את קווין נאש (2.08 מ'), הידוע בכינויו "דיזל", אשר הגיח כמה וכמה פעמים על המסך הגדול, ולאחרונה כמאבטח של טום קרוז במיוזיקל "רוק לנצח" וכחשפן ב"מג'יק מייק". בקרוב יופיע לצד קיאנו ריבס במותחן "ג'ון וויק". אבל נאש הוא צוציק ביחס לדאליפ סינג ראנה ההודי, או בכינוי הזירה שלו "חאלי הגדול". את ה-2.16 מטרים שלו לקח לרימייק של "משחק מכור" לצד נאש ואדם סנדלר, "מקגרובר" ו"קושטי" הבוליוודי.
גם רוברט מאייט (2.13) היה מתאבק בעברו, וגם הוא פנה לקריירת משחק, ומצא לעצמו נישה בין העיבודים הקולנועיים לסיפורי המיתולוגיה והגבורה של יוון העתיקה. הוא הופיע לראשונה על המסך ב"300" של זאק סניידר ומאז צץ ב"בני אלמוות" עם הנרי קאוויל, כציקלופ ב"פרסי ג'קסון וים המפלצות" וכקברן ב"הרקולס" עם דוויין ג'ונסון. הוא אף הופיע ב"שרלוק הולמס", ב"פסיפיק רים" וב"שכונות הפשע". מבקרי פסטיבל אוטופיה למדע בדיוני שיפתח בשבת בסינמטק תל אביב, יוכלו לצפות בו גם כבטלן ענק בעיבוד של ז'אן פייר ז'נה ל"הרפתקאותיו המוזרות של טי.אס ספיווט".
מזהים? מאייט נלחם ביוונים ב"300"
אבל אפילו הרפרטואר המרשים של מאייט מתגמד ביחס לקריירת המשחק של אנדרה הענק, הלא הוא אנדרה רוסימוף, שהתחיל כמוהם כמתאבק בזירה והפך לאייקון תרבותי. הצרפתי עצום הממדים (2.24 מ' גובהו) התנסה לראשונה בעבודה על הסט בהרפתקת קונג פו מתוצרת צרפת בשם "פאזל עבור הג'ודוקא הסיני" ב-1967:
רוסימוף, שלא ידע סינית ועוד פחות מכך לשחק מול מצלמה, לא היה צריך לעשות הרבה, פשוט להיות שם עם כל המאסה שלו. זה הספיק כדי למשוך אותו לארצות הברית עם הופעה בפרק "האיש השווה מיליונים", בקליפ של סינדי לאופר מתוך "הגוניז" וגם בסרטים "קונאן המשמיד" לצד ארנולד שוורצנגר, ובקומדיה "מיקי ומוד" לצד דדלי מור. אבל רוסימוף יזכר לעד כפזיק, הענק הרך מ"הנסיכה הקסומה" ב-1987. כמה עצוב כי שש שנים לאחר מכן (עם עוד סרט אחד באמתחתו - "Trading Mom"), גם הוא קרס אל מותו עם התקף לב בגיל 46.
אנדרה הענק ב"הנסיכה הקסומה"
יותר מזירת ההיאבקות, מגרש הכדורסל הוא מצע טבעי יותר לאיתור כישרונות - כאלו שיתפסו מקום מתחת לסל, ואם לא, אז שפשוט יעמדו איפה שאומרים להם על סט הצילומים. קארים עבדול ג'באר (2.18 מ') שזכור לטוב מהופעתו ב"משחק המוות" (1972) כאחד מיריביו של ברוס לי, ובקומדיה המטורפת "טיסה נעימה!" (1980). גם שאקיל או'ניל (2.18 מ') שבה את לב הצופים ב"קזאם" (1996) וגם בשיתופי הפעולה שלו עם אדם סנדלר (חובב הענקים כך מסתבר) בשלושה מסרטיו האחרונים "ג'ק וג'יל", "מגודלים 2" ו"תקועים בחופשה".
קארים נגד ברוס לי
גם בישראל היה לנו ענק מקומי-מיובא בדמותו של סטיב מאלוביק המנוח, שמנחם גולן הביא להפקת הסרט הפוסט-אפוקליפטי שלו "אמריקה 3000" (שדימה את קולורדו המדברית של העתיד על נופי הנגב). שחקן הכדורסל המתאזרח, הזכור לטוב, גילם מעין מוטציה אנושית עתידית ומאיימת בשם אארג. אבל יותר גבוה מכולם הגיע ג'ורג' מורסאן.
הענק הרומני הגיע לארצות הברית ב-1993, אחרי שהוזכר כמועמד תואם קונסטנטין פופה למכבי תל אביב. הוא שיחק ב-NBA במידה מפתיעה של הצלחה, שכן מומחי הכדורסל לא ציפו הרבה מענק גמלוני בגובה של 2.31 מטרים (השחקן הגבוה בתולדות הליגה האמריקנית). ואכן, לא עבר זמן ותחזית הפרשנים הגשימה את עצמה. הגוף העצום נשחק, וקריירת הכדורסל התקצרה, ופינתה מקום לעסקי הבידור. תחילה הופיע בתפקיד ראשי בקומדיה "הענק שלי" (1998), שם בילי קריסטל מנסה לשכנע אותו להופיע בסרטים. בהמשך צץ בקליפ של אמינם. והיום? היום יש מצב שתמצאו אותו בקרקס.
בניגוד לקארים, שאקיל ומורסאן, ניל פינגלטון הבריטי הבין די מהר שקריירת כדורסל לא תהיה לו, ולא משנה כמה אי אפשר ללמד גובה, ועוד כמו שלו (2.31 מ'). אחרי ניסיונות כושלים בליגת המכללות האמריקנית ובליגה הספרדית, התרכז בקריירה בטלוויזיה ובקולנוע. עכשיו בגיל 33 יש לו גוף עבודה מכובד, ויחסית ארוך עם הבלחה ב"אקס-מן: ההתחלה" ובסרט הסמוראים "47 רונין". ל-ynet מספר פינגלטון שמאושפז בימים אלה בבית חולים, כי פגש בעבר בריצ'רד קיל ("בחור נחמד ועדין" כהגדרתו) ואף חשף כי כמעט והלך בעקבות קיל בתפקיד אחד הנבלים בסרט ג'יימס בונד הבא.
"להיות 'האדם הכי גבוה באירופה' זה בונוס כשבמאי זקוק לענק על הסט", אומר פינגלטון, "מצד שני אתה משתייך לטייפקאסט מובהק, ואין יותר מדי תפקידים בשבילנו. לרוע המזל, כשהצעתי את עצמי לתפקיד הנבל הענק בסרט ג'יימס בונד החדש נפסלתי כי הייתי גבוה בראש ממה שהם רצו". לא נורא, בקרוב תוכלו לצפות בענק הבריטי בסרט המדע בדיוני "עלייתה של ג'ופיטר" של האחים וואצ'ובסקי, ואולי תזהו שבעצם מדובר בשחקן שגילם את מאג העצום מ"משחקי הכס".
בכלל, שחקנים גבוהים היו חומר אנושי מיטבי כדי לגלם חיזרים בסרטי מדע בדיוני טראשיים במיוחד בסבנטיז ובאייטיז - בעידן שקדם ל-CGI. כך במקרה של קווין פיטר הול (2.18 מ') המוכר לכם יותר כחייזר הלוחם משני סרטי "הטורף" הראשונים. הוא לוהק אחרי התנסויות רבות בתפקידי חוצנים למיניהם לאורך השנים. הקריירה של השחקן הארוך התקצרה בעקבות וירוס ה-HIV בו לקה, והוא מת ב-1991 כשהוא בן 35 בלבד. סרטו האחרון נקרא "Highway to Hell".
ענק רך וטוב לב. קווין פיטר הול "הטורף"
חייזר מפורסם אף יותר הוא צ'ובאקה מ"מלחמת הכוכבים", אותו מגלם פיטר מייהו הבריטי, המתנשא לגובה 2.21 מ'. בעבר סיפר כי כל שנדרש לעשות כדי לקבל את התפקיד היה פשוט לעמוד וללבוש את החליפה הפרוותית של הווקי. ואכן, הוא עשה זאת, והצליח בגדול. יציבתו הרשימה את ג'ורג' לוקאס, וכך המשיך בתפקיד לאורך הסדרה כולה - כולל זה הבא בקרוב, כשהוא כבר בגיל 70.
פיטר מייהו מדגים: צ'ובקה במבטא בריטי על הסט של "מלחמת הכוכבים"
שנים בודדות לאחר הופעתו הראשונה כצ'ובאקה ב-1977, אותו מייהו התמודד על תפקיד חייזר מזן אחר - החוצן החומצתי מ"הנוסע השמיני" של רידלי סקוט (1979). התחרות היתה די מצומצמת, בגלל ההיצע הדל בענקים. ולמרות זאת, הוא הפסיד לבולאג'י באדג'ו הניגרי, סטודנט כחוש לעיצוב בלונדון, שבמקרה נישא גם לגובה של 2.18 מ' - מה שהספיק למלהק שנתקל בו בפאב כדי להציע לו לבוא לאודישן. "ברגע שנכנסתי לחדר, סקוט ידע שהוא מצא את האדם הנכון", סיפר בזמנו באדג'ו בראיון. קשה להאמין, אבל מאז אגב נעלמו עקבותיו.
בולאג'י באדג'ו על הסט של "הנוסע השמיני"
החיבה של סקוט לענקים באה לידי ביטוי גם ביצירת הפריקוול של "הנוסע השמיני" - "פרומתיאוס" מ-2012 - שבו ליהק את ג'ון ליבר (2.21 מ') ואיאן ווייט (2.16 מ') לתפקיד שניים מ"המהנדסים", החייזרים החיוורים מעצבי האדם. הראשון הופיע בעבר כגולם בסדרה "שרלוק", ולאחרונה ב"ג'ק צייד הענקים" של בריאן סינגר. השני הפך את הגובה שלו למקצוע קולנועי של ממש עם הופעות מפלצתיות ב"סולומון קיין", "התנגשות הטיטאנים", ו"הרקולס". הוא גם מילא את מקומו של היל המנוח בשני סרטי "הטורף" האחרונים, ובקרוב יעוף לגובה עם חמישה סרטי פנטזיה שייצאו בעתיד - שבחלקם יופיע בתפקיד ראשי.
כמו סקוט, גם טים ברטון איתר לעצמו מגדלי תאומים בדרמה הפנטסטית המופלאה שלו "ביג פיש" מ-2003: הבכיר ביניהם הוא מת'יו מגרורי - אותו נוכל לכנות "ביג מק" על שם 2.29 מטריו, ולצדו ג'ורג' מקארתור - "ליטל מק" לצורך העניין - על גובהו הצנוע של 2.24 מטרים.
מת'יו מקגרורי ב"ביג פיש"
"ביג מק" שלנו זכה למספר הופעות זכורות לטוב ב"בית מאה הגופות" ו"גברים בשחור 2", בעוד ש"ליטל מק" מצא עצמו בעיקר בתפקידים קטנים בסרטי טראש. אבל היי, לפחות הוא חי. שנתיים לאחר צאת "ביג פיש", מקגרורי הלך לעולמו כשהוא בן 32, ובעיצומם של צילומי סרט, שבו גילם את אנדרה הענק. ממש סגירת מעגל.
