שירת תשוקה לפי ההלכה

נדמה לנו שהיום אנשים חשופים מתמיד. אנחנו חושבים שהחוויות והרגשות האינטימיים ביותר נגלים אלינו מכל מסך. אז זהו, שלא. בכלל לא. חשבתי על כך כשקראתי בפעם הרביעית את ספר השירה החדש של הרב אלחנן ניר, "מי שנפלה עליו מפולת" (הוצאת "הקיבוץ המאוחד").

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >>

אלחנן ניר הוא ר"מ ותיק בישיבת "שיח", עורך מוסף "שבת" של "מקור ראשון" - וזהו ספר השירה השלישי שלו. האינטימיות של ניר כל כך חשופה, שהרגשתי מבוכה. כאילו עומד לפני אדם בלי עור ומכריח אותי בעל-כורחי להביט בו, ובלית ברירה להביט אל עצמי פנימה. לשאול אם אני מעזה לומר לעצמי דברים כאלה, שאלחנן ניר מעז לומר כך בקול אל העולם. שום סטטוס בפייסבוק לא אומר דברים בכנות כזו.

קראו עוד בערוץ יהדות :

• הרב אליעזר ברלנד נעצר בהולנד
• רבני תפוצות נגד חוק הגיור: לא יוכרו גיורים מישראל
• כשתימני ופולני תוקעים (בשופר), זה לא נשמע אותו דבר
  

בְּיָמִים שֶׁכָּל הַיָּתוֹם שֶׁלִּי רוֹעֵד

וְאֵין לִי קִירוֹת־תְּפִלָּה

שֶׁיַּחְסְמוּ אֶת מְטַר הַבְּדִידוּת.

כְּבָר אֵינִי מְזַהֶה אוֹתָךְ,

גַּם הָרֵיחַ כְּבָר לֹא עוֹצֵר בַּעֲדִי,

וּמַבַּט הַחוּט שֶׁלָּךְ נָטַשׁ אוֹתִי וְשָׁב אֵלַי יָבֵשׁ רַק לִקְרַאת הָאַזְכָּרָה.

וְהַיְקָרִים לוֹ הוֹפְכִים לִמְשִׂימוֹת:

אַחַת: דִּבּוּר אֶל אֱלֹהִים.

שְׁתַּיִם: סֶנְדְבִיצִ'ים לָאִשָּׁה.

(לִבְזֹק יוֹתֵר מִיץ לִימוֹן עַל הָאָבוֹקָדוֹ,

וְאִם אֶפְשָׁר תִּמְרַח גַּם בַּקְּצָווֹת, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת).

שָׁלֹש: לָקַחַת אֶת הַיְלָדִים לַגָּן.

אַרְבַּע: לִנְסֹעַ לָעֲבוֹדָה. רוֹפֵא שִׁנַּיִם,

וּמָתַי יָבוֹא הַלַּיְלָה וְיָצִיף אֶת רְחוֹבוֹת הַחִפּוּשׂ,

וּמָתַי שׁוּב יִשְׂרֹף בּוֹ יָרֵחַ בּוֹעֵר

וְאֵימָה גְּדוֹלָה נוֹפֶלֶת

וְלָמָּה זֶה אֲנָכִי

וְהַיֶּלֶד בּוֹכֶה, אַבָּא בּוֹא, הַתַּנִּין שׁוּב מְטַפֵּס

בּוֹא אֶל הַחַיִּים.

עַכְשָׁו לְהוֹדוֹת

אחרי לידה וכו'

כְּבָר חָדְשַׁיִם

וְלֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ לוֹמַר לָךְ

כִּי לְפִי הַהֲלָכָה כְּמוּבָן, וכו',

אֲבָל רַק שֶׁתֵּדְעִי

שֶׁכְּבָר חָדְשַׁיִם.

וְכָל עַצְמוֹתַי אוֹמְרוֹת

אֲבָל לֹא יוֹדְעוֹת אֵיךְ לְפִי הַהֲלָכָה לוֹמַר לָךְ

שֶׁזֶּה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ תִּינֹקֶת חֲדָשָׁה, בָּרוּךְ הַשֵּׁם,

לֹא אוֹמֵר שֶׁאֲנִי

לֹא מְחַכֶּה לָךְ וכו'

ואחרי השיר הזה יבוא גם שיר רך שמתחיל במילים:

דּוֹחֶקֶת אֵלָיו אֶת הַסְּפִירָה הַסּוֹדִית שֶׁלָּנוּ

אבל יותר מהמוות והחיים, כמו בספרי השירה אחרים של ניר, יש עיסוק בנפש הדתית ובספר הזה היא שחוקה ועייפה: 

בַּלֵּילוֹת הָיָה הַדָּם שֶׁלָּנוּ תּוֹסֵס לַקּוֹיְדֶשׁ־בּוֹרְכוּ

וְהָיִינוּ צוֹעֲקִים בְּיָדַיִם כָּלוֹת

הִגָּלֵה נָא

הִגָּלֵה נָא.

מֵאָז אֶת כֻּלָּם נָשָׂא הָרוּחַ:

חֶלְקָם עֲסוּקִים מִדַּי,

חֶלְקָם חָשִׁים נִבְגָּדִים,

רֻבָּם מוּתַשִּׁים.

(יֵשׁ גַּם כַּמָּה טֶכְנוֹקְרָטִים בַּפִּנּוֹת

וְזֵעַת הַפַּחַד שֶׁלָּהֶם חוֹנֶקֶת אוֹתִי).

וְרַק אוֹמֵר לַתְּפִלּוֹת מְלֵאוֹת־הָעֵינַיִם שֶׁלִּי:

כָּכָה אֲנִי הַיּוֹם

דְּבָרִים הִשְׁתַּנּוּ, הָאַכְזָבוֹת הֶעֱמִיקוּ,

הָעַשֶּׁשֶׁת הִתְפַּשְּׁטָה עַל הַסּוֹד,

תֹּאהֲבוּ אוֹתִי

כָּכָה

והנה קטע משיר שרק בסופו מתברר שכולו דיבור לאלוהים:

בְּחַיֶּיךָ, תָּבִיא אֵיזֶה חִדּוּשׁ.

מַשֶּׁהוּ זָנִיחַ, לֹא אַגְּרוֹיְסֶע גְלִיק,

לֹא קוֹלוֹת וּבְרָקִים אוֹ אֵיזֶה בִּיג־דִיל

אֲבָל בְּחַיֶּיךָ, שַׁחְרֵר לָנוּ כְּבָר מַשֶּׁהוּ.

תֵּן מַשֶּׁהוּ מִינוֹרִי, נְטוּל חֲשִׁיבוּת,

בְּלִי מִלִּים וְהַקְדָּמוֹת וְהִתְנַצְּלֻיּוֹת,

כִּי בֶּאֱמֶת לֹא חָשׁוּב מָה

וְלֹא נָעִים לְבַקֵּשׁ,

(אֲפִלּוּ לֹא אֵיפֹה הָיִיתָ בַּשּׁוֹאָה),

נִשְׂמַח עַל כָּל פֵּרוּר וְנֵדַע שֶׁהוֹרַדְתָּ חִדּוּשׁ

אֶל חַיֵּינוּ הַיְבֵשִׁים, הַמְּסוּרִים בְּיָדֶיךָ

אט-אט מתבהר למה לפרק הזה בספר קוראים "אלהים אחרים". אבל באופן מפתיע, משהו בכתיבה

"הכופרת" הזו משחרר מאוד, ומזכיר כי הכנות היא טעם החיים ובלעדיה לא תבער שום אש. אלה שירים שממלטים מבדידות, ולי הם הסבירו מחדש את המילים רחמנא ליבא בעי (האלוהים רוצה את הלב).

• ד"ר חנה פנחסי מנהלת את בי"ס להוראת תרבות ישראל של תכנית "בארי" במכון הרטמן בירושלים.