"הצילו! אני לא יודע לבשל": תוכנית איומה
עשור וחצי של ריאליטי הרדים חלקים במוח שלנו, והפך אותם לג'לי מזיל ריר בכל פעם שסלב מופיע על המסך, רצוי במסגרת פדיחה. "הצילו" שמוכיחה את אפסותם של מפורסמים במטבח - היא תוכנית איומה, לא רק בגלל שהיא נורא משעממת, אלא בגלל הנחת היסוד שבאמת תרצו לראות אותה
עשרה אנשים שלומאילים שלא יודעים להכין חביתה, יכינו חביתה בעוד 100 דקות בערך. בינתיים, שבו בסלון כי זה הבילוי הכי זול שלכם, צפו במאה פרסומות לפחות ומחר תלכו לקנות משהו שמכרנו לכם שם, בדבק שבין איש שורף חביתה לאישה שורפת חביתה. אה, ובואו גם בשבוע הבא וזה שלאחריו, כי אתם עושים לנו רייטינג וככה אנחנו מתפרנסים, ואנחנו מוכרים לכם את המיץ של הזבל באריזה הכי מקצועית שאפשר כך שלא תראו, לא תשמעו ולא תריחו את הסירחון. נכון שתצפו?
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"אימפריית הפשע 5": היו זמנים באמריקה
"The Knick": האוס של המאה שעברה
איש חשוב מאוד: יהודה לוי מצוין בתפקיד עצמו
ברור שלא. עכשיו ננסה להלביש את האמת במחלצות של פרומו: שיואו! יעל בר זוהר! תראו איך היא חובטת בעוגה כאילו שמישהו תקע לה שוקר חשמלי! ופרופסור רולידר הגורו של ההורים - תראו תראו איך הוא מתעצבן על קמח! ורנה רסלאן! מי זאת? ערבייה משהו? אה, מלכת יופי. והנה מלכת הילדים בדימוס מיכל ינאי! והדר המצחיקה הזאת, נו איך קוראים לה, לוי? ועוד כל מיני: טל ברודי שלא רק לא יודע לבשל אלא גם עברית הוא עדיין לא יודע, והנה שני אטיאס, ונאור אורמיה - נאור מי? סליחה, לא יודעת. ויש עוד. למשל רן שריג, כותב מוכשר כשד, שנידון לכליאה בדמות של החבר של דנה ספקטור שמברבר עצמו לדעת במיני מיזמי בוקר ומחכה לטוב. חבל.
כל אלה הם חברי שבט קטן ודו-ממדי שגר בין הזכוכית של המסך לכבלים שמאחור וחי שם חיים מלאי ענין המוצגים בפנינו לפרקים בכותרות שונות. הם ידוענים. הם ידוענים כי הם חיים בטלוויזיה ומתפרנסים ממנה, ואנחנו, פשוטי עם שכמותנו, ילדיה ונכדיה של מסעודה משדרות, מביטים בהם דרך קבע. מדוע? כי זה הכי קל למוח שלנו. לזהות משהו שהוא מכיר ולעקוב אחריו. קצת יותר קשה לפתח ענין או אמפתיה, ללמוד משהו חדש או לצאת לפעולה בעולם האמיתי בעקבות דברים שראינו בטלויזיה.
ב"קשת", ערוץ הריאליטי המסחרי, יודעים זאת היטב. הם הבינו מזמן שיש אנשים שנולדו פוטוגניים ומאד לא משנה מה עשו או לא עשו לפני שנשאבו אל תוך המסך. האנשים הללו אמורים להמשיך ולספק את הסחורה שהם סיפקו כבר - לשחק בתפקיד עצמם, כלומר - ההרגל שלנו. וזהו. ככה עושים רייטינג.
"הצילו" היא תוכנית איומה, לא רק בגלל שהיא נורא משעממת, אלא בגלל הנחת היסוד שלה: שבאמת תרצו לראות אותה, וההנחה הזאת כמובן נכונה. עשור וחצי של ריאליטי הרדים את אותם חלקים במוח שאחראים לעיבוד של חומרים טלוויזיונים והפך אותם לג'לי מזיל ריר כל אימת שסלב כלשהו מופיע על המסך, רצוי במסגרת פדיחה. אנחנו לא אוהבים אותם מושלמים. אנחנו רוצים שיהיו ממש כמונו, ואם אפשר - שיהיה לנו יתרון עליהם. שנוכל לבוז להם קצת.
תראה תראה את זאתי, אומרת מתקתקת החביתות הביתית לבן זוגה השרוע בסלון על השזלונג לצידה בספת 3-2-1 בחיפוי עור תעשייתי. בר זוהר זותי? איך, איך היא מאכילה את הילדים שלה? כי הרי בר זוהר זאתי נורא נחשקת, כפי שאומרת הדר לוי שהתמזל מזלה להתגורר עימה באותו חדר בווילה המרוחקת שבה אושפזו הסלבז עד שיעלה עשן מן הסירים: "וואי, להשתין עם יעל בר זוהר? כל אחד היה רוצה", או משהו בדומה לזה.
כגודל הערצתנו כן עומק הפאדיחה בחוסר נסיונם המוחלטת בהאכלת עצמם והזולת ממעשה ידיהם. אז מה? הם מרוויחים די הצורך להעסיק מבשלות ושפים פרטיים, אם ירצו (חוץ מרן שריג, אני מהמרת).הם לא צריכים לבשל כדי לשרוד. אבל הם כן צריכים להופיע בטלויזיה כדי להמשיך ולשלם למבשלת, וכך, בחן פוטוגני ובעריכה מניפולטיבית לעילא הם עושים צחוק מעצמם. ומאיתנו.
זו תוכנית הבישול הכי לא ראויה ולא מעניינת שהיתה כאן מעולם. אומלט אפשר להסביר בחמש דקות לכל היותר, גם למטומטמים גמורים. אבל עם פרופסור רולידר, יש מאה דקות. הפרופסור, למקרה שתהיתם, לא מקבל עכשיו הורים מתוסכלים וילדים במשבר, כך על פי אתר האינטרנט המושבת שלו. גיגלתי כדי להבין מה חזונו של האיש, אבל הקטגוריה "חזון" מושבתת אף היא. כנראה שהוחלפה בשקית זילוף.
יש משהו צורם בנוכחותם של אנשים כמו רולידר, שמבקש להיתפס כאיש מדעי החברה, ראש מחלקה ללימודי התנהגות במכללה על שפת הכינרת - שנהיה כאן ליצן מושלם. אבל הוא, כמו כל אחד מן האנשים המופיעים אצלכם בתוכנית הזו ובטלוויזיה, זקוק לנוכחות הזאת כמו לחמצן. לא מתווכחים עם חמצן, גם אם צריך להכין עבורו חביתה ולהתפרש כלא יוצלח טוטאלי.
ואנחנו? אמש היו רבים - רבים מדי - שקנו את הזבל זה ואת הזבל שנמכר לעייפה בפרסומות. לא נורא, יש חיים אחרי החביתה. אפילו אחרי יעל בר זוהר, ולא לא כל אחד ממש רוצה להשתין איתה.
