שואו איתן: ליידי גאגא הרימה את תל אביב
המופע של ליידי גאגא בישראל שילב פופ, אמנות ורקדנים שלא נחו, אבל מתחת לכל ההפקה המושקעת היתה שם גם זמרת ומלחינה מצוינת שיודעת את העבודה - והיא השאירה לפארק הירקון טעם טוב בפה
בסופו של דבר, מה שבאמת היה חשוב בהופעתה של ליידי גאגא אמש (שבת) בפארק הירקון, הוא שהיא פשוט היתה. אחרי חודשים ארוכים של אי ודאות באשר לקיומה, הקהל שהגיע לפארק יגיד שההופעה היתה החותמת הסופית לסיומו של מבצע "צוק איתן", שהמיט עלינו את הקיץ המזעזע ביותר שידענו זה שנים.
אבל גאגא לא הסתפקה בלהגיע, אלא הרעיפה עלינו את כל המחמאות שהיא רק מסוגלת. היא סיפרה לנו שהיא אוהבת את תל אביב ואת ישראל (בעברית, כמקובל), וכמה שהקהל פה מדהים, ושכיף לה להיות פה. אפשר היה אפילו להאמין לה כשאמרה שהיא פשוט התגעגעה אלינו.
באשר למופע עצמו, זה היה בתחילתו גדול מסך חלקיו. באופן מאכזב ביותר במת ה"ArtRave" של גאגא בישראל היתה נטולת ה"Catwalk" - אותו מסלול הליכה הנכנס אל תוך הקהל ומספק אווירה ומגע שונים בין האמן לבין המעריצים.
עם זאת, השואו עצמו היה מרשים והתפתח ככל שעבר הזמן. בלתי אפשרי כמעט לספור את התלבושות והפאות שגאגא החליפה על הבמה, ואיתה 15 הרקדנים המעולים שלא נחו לדקה ולא ביישו את הדיווה הצעירה שבראשם. למרות היעדר מסלול ההליכה מהפסקה הקודמת, לפרקים זה נראה היה כמופע אמנותי שנלקח מתוך שבוע האופנה של ניו יורק באווירת החיים שמתחת לים (ושלל זרבובים, תמנונים וסוסוני ים שהופיעו באופנים שונים), ולא מופע פופ. או שבעצם, כשזה מגיע לגאגא, הכל משתלב גם יחד.
בכל הנוגע למוזיקה, אפשר לחזור ולהגיד מה שאמרנו על אותה גברת כבר לפני חמש שנים, בביקורה הקודם פה - רק בעוצמה חזקה פי כמה. זה נפלא ונהדר שיש לה תדמית ולוק ותלבושות, אבל הבחורה יודעת גם לספק את הסחורה כאמן אמיתי. חבורה מצוינת של נגני רוק שנתנו בראש, ויכולותיה הווירטואוזיות המופלאות על הפסנתר הראו פעם נוספת (ולמי ששכח) שמדובר בזמרת ומלחינה מצוינת שיודעת את העבודה גם מתחת לתחפושת.
שיר אחר שיר, כאמור, מה שהתרחש על הבמה רק הלך וגדל. הלהיטים הנוכחיים "G.U.Y" ו-"VENUS" הובילו את פתיחת המופע, ובהמשך צללנו אל שלל להיטיה של גאגא מכל השנים, בעיקר אלה שיצאו לאחר הופעתה הקודמת פה. בראשם אפשר לציין שניים, שמסכמים את כל מה שקרה שם הערב: מצד אחד הביצוע המעולה והמופק היטב ל-"Bad Romance", הלהיט הגדול ביותר שלה, שזכה כאן לגרסת מאנגה א-לה ניקי מינאז' עם קריצה רצינית לכל תעשיית הפופ. מצד שני, "Born This Way", אותו ביצעה על הפסנתר והעניקה לו משמעות כמעט חדשה.
ושוב, כמה זה יפה שגאגא יושבת על הפסנתר, מנגנת כל כך טוב ונותנת את התחושה כאילו היא מסתכלת לכולנו בעיניים. את הביצוע היא ליוותה כמובן גם בקטע דיבור מתבקש, המעודד כל אחד ואחת להיות מי שהם בלי ממש לדפוק חשבון לעולם, מנטרה שגאגא מקדשת מיום היווסדה.
רגע מרשים וחשוב במופע היה האירוח של טוני בנט על הבמה. במקרה ממש, בנט יופיע היום (א') בתל-אביב וגאגא והוא יוציאו השבוע ממש את אלבומם המשותף "Cheek To Cheek". הסמיכות הזו הולידה ביצוע משותף לשניים, שהוצג על ידי לא אחר מהעומד בראש "לייב ניישן", ארתור פוגל שהזמין את הזמר הוותיק לבמה.
הבחירה לסיים את המופע ב"Gypsy" היתה מעט מוזרה, ועוד יותר מוזרה היתה הפאוזה הארוכה במיוחד שהיא לקחה לפני ההדרן, עד שהיו בקהל כאלה שכבר חשבו שהמופע הסתיים. אבל בהחלט אפשר להגיד עם סיום המופע שגאגא נתנה את כולה והשאירה לפארק הירקון טעם טוב בפה.
אחרי הופעתה הקודמת של גאגא, שנערכה לפני חמש שנים מאות מטרים ספורים מפארק הירקון, בפני אלפים בודדים של אנשים ולפני שהיא היתה מי שהיא היום, אמרתי שאשמח לראות מה יהיה איתה ואשמח אם היא תגיע אלינו פעם נוספת כשתתבגר. אמש זה קרה, ואכן קיבלנו גאגא בוגרת ומוצלחת יותר, שמצליחה למתן בין הפרובוקציות למוזיקה, בין הארט לפופ.
