אישה בג'יפ? הצחקתם אותנו

בחנו את עצמכם: כשאתם רואים אישה נוהגת בג'יפ המחשבה הראשונה שלכם היא:

1. בטח לקחה את הג'יפ של בעלה
2. בטח נוהגת מהבית לקניון ובחזרה
3. זה לא קצת מסוכן שאישה תנהג בכזה כלי?
4. עכשיו הייתי מתחלפ/ת איתה!
   

• הג'יפ מחכה לך בשטח - הירשמי למסע מאגמה צ'אלנג'
  

מתברר שנשים בג'יפ עדיין גורמות להשתאות קלה, למה? לא ברור. אוסי צור ממושב קדרון מסבירה למה היא בחרה לנהוג ברכב שטח: "אני מנהלת משתלה. הגידולים משתרעים על עשרות דונמים ואני צריכה לעבור בין שבילים ושדות כך שהבחירה הטבעית היא רכב שטח. מדובר בכלי חזק מאוד שצריך ללמוד להכיר ולשלוט בו, אבל ברור שזה כיף ושהרכב שלי הפך לרכב הנסיעות המשפחתיות לטיולים בשטח. אם אני נהנית מהפוזה? בואי נגיד שאני לא סובלת". התגובות הרבות, היא מספרת, נעות בין "בעלך יודע שלקחת לו את האוטו"? ל"אפשר לבוא איתך?" ו"קחי אותי איתך".

חגית זיידנר בפעולה(צילום: אסנת שני)

"יש אישה שהדימוי שלה על עצמה עם עקבים עושה לה את זה, אצלי זה הדימוי שלי את עצמי נוהגת בג'יפ", מסבירה רונית הרמן, סמנכ"ל שיווק צמודת ג'יפ מקרית אונו. "אין ספק שזה גם יותר נח מבחינת נהיגה: היכולת לראות את הכביש מגבוה והידיעה שבכל רגע אני יכולה לחתוך הצידה לשטח. גם אם אני לא עושה את זה כל יום - זה תמיד קיים שם, כאפשרות".

והתגובות?

"תמיד מפרגנות, ואם במקרה אני עומדת ברמזור ולידי יש מישהו עם אותו ג'יפ - ישר פותחים חלון ומתחילים להשוות ביצועים".

המוזיקה של המנוע

חגית זיידנר-דוד, נשואה ואמא לשני ילדים, לא רק נוהגת ברכב שטח, אלא גם מדריכה ומלמדת נהיגת שטח ופעילה כבר 12 שנים בתחום הספורט המוטורי בארץ.

"בואי נגיד שלא שיחקתי בבובות ברבי. הייתי המכונאית הראשונה בחיל האוויר, נהגתי על אופנוע שטח והתחברתי מאד לקטע של הנהיגה. משם המשכתי להדריך, להשתתף במרוצים, לשפוט בתחרויות והיום אני חלק מהצוות של מאגמה ואני פשוט נהנית מכל רגע".

מה את אוהבת בזה?

"אני אישה שמאוד מחוברת לאדמה, לטבע. אני מושבניקית, ממושב זכריה. נולדתי פה וגדלתי פה. הנהיגה באופנועים ובג'יפים טבעית לי ופותחת לי את המדינה מבחינת טיולים: אנחנו מגיעים עם הילדים למקומות שבחיים אי אפשר להגיע אליהם בלי רכב שטח ובמקומות האלה אני הכי אני. הנהיגה נותנת לי אנרגיות מטורפות: לשלוט במכונה, לדעת מה היא יכולה לתת. לפעמים אנשים לא מבינים איזה כלי יש להם בידיים. אותי זה מרגש".

חגית זיידנר במסע של מאגמה(צילום: שולי אנקונינה )

"כן. לגמרי. כשאני נוהגת אני נוהגת בלי מוזיקה".

"כדי לשמוע את המוזיקה של המנוע, את הרוח. את המוזיקה של הטבע".

איך גברים מגיבים אלייך?

"אני תמיד נתקלת בתגובות מאוד טובות נלהבות ואוהדות ואני מרגישה שבשנים האחרונות הגברים עצמם רוצים

שנשים ייכנסו לתחום. הם הבינו שלנשים יש יכולות ויתרונות גם בתחום הזה".

"האמת? אני חושבת שזה בעיקר כי להרבה נשים נוח במקום של ה"נוסעות מאחור". נכון, שהדרך שעשיתי והכניסה ל"עולם של גברים" דרשה ממני אנרגיות, אומץ ושבירת מוסכמות, ואני לא בטוחה שזה מתאים לכל אישה. אבל זו חייבת להיות שאלה של בחירה".

"בפרגון ובהתלהבות. כשנשים רואות שאני מתעסקת בתחום של נהיגת שטח, זה גורם להן לחשוב על עצמן: האם גם הן יכולות? מה עוצר אותן? מה מדליק אותן? כי הרי הכל עניין של בחירה ואומץ".

גברים נותנים גז

לשאלה האם יש, לדעתה, הבדל בין נהיגה של נשים לנהיגה של גברים, משיבה זיידנר-דוד: בהחלט. "גברים מסתערים על הדרך ורואים רק את הפסגה, את היעד הסופי. הם נותנים יותר גז כי הם רוצים להגיע מהר. לכן לא פעם הם מפספסים את הדרך ונוהגים בצורה שנוגעת בקצוות. נשים נוהגות יותר ברגישות, נהנות מהדרך, רואות יותר דברים בדרך ובסופו של דבר, הן מגיעות ליעד אבל הן גם הרוויחו את הדרך".

שרון פרנקו והג'יפ של מאגמה(צילום: איה בן עזרי)

"בגלל שאני בכל רמ"ח איברי מדריכת נהיגת שטח, ההנאה שלי היא לראות נשים שמצליחות לקחת את ההגה בידיים ולנהוג. יש נשים שעבורן האתגר הוא לטפס ב 4X4 את ההר ויש נשים שעבורן לנהוג בכביש זה אתגר לא נורמאלי. אחד המסעות של מאגמה שאליהם הצטרפתי כצוות היה מסע מעורב של נשים דתיות וחילוניות שיצאו לפורטוגל. הייתה שם אישה מבני ברק שמרגע שהיא עשתה רישיון ועד למסע- היא לא נגעה בהגה. היא הרגישה ש"אישה-נוהגת" זה דבר לא ראוי ולא מתאים לחברה שבה היא חיה. בשונה מהמורה שלה לנהיגה,שכנראה כל הזמן הסביר לה כמה היא לא מבינה כלום, אני השתדלתי לתת לה תחושת בטחון בנהיגה ואני לא אשכח איך היא רעדה: בהתחלה מפחד ואחר כך מההתרגשות שהיא עושה את זה. היא נוהגת".

"ממש לא. חזרתי לא מזמן ממסע לארמניהף שם היה מסלול שטח שעזרתי למשתתפות לצלוח. לא נהגתי במקומן- רק הסברתי. ההגה היה בידיים שלהן והן עשו את זה כמו גדולות. לי זה נותן סיפוק אדיר. לא בגלל שאני מתעסקת בזה אלא בגלל שאני מאמינה בזה".

ומה התגובות כשמדובר לא על רכב אחד, אלא על שיירה שלמה שנהוגה בידי נשים? שרון פרנקו, מדריכה במאגמה, מספרת: כשהשיירה של מאגמה צ'לאנג' מגיעה לכפר נידח בדרך המשי או באפריקה אף אחד לא נשאר אדיש. זה מתחיל כמובן בעצם ההגעה של שיירת הג'יפים לכפר שתנועה ממוצעת בו זה, בואי נגיד, שני טנדרים ביום וממשיך בפליאה על הנהגים, סליחה, הנהגות. באפריקה הגענו למקומות שה"מוזונגו" (האיש הלבן בשפה המקומית) בקושי מגיע אליו. אז עוד בג'יפ? ואישה מוזונגו נוהגת? העולם השתגע.

נשים מאחורי ההגה? העולם השתגע(צילום: אסנת קרסנסקי)

זה גורר תגובות?

"בטח, החל מחיוכים משתאים, ועד לנפנופי ידיים וקריאות שמחה או השתאות ובמקומות שבהם זה לא רק נהיגה, אלא נהיגת שטח, פנצ'ר, או אפילו סתם תדלוק , הם מיד רוצים לעזור לנו. לא נראה להם הגיוני שנתפעל את זה בעצמנו".

את עצמך נוהגת בג'יפ?

"כן. בגלל אורח החיים שלי אני צריכה רכב שטח. אני חיה במושב ואצלנו נשים שנוהגות בג'יפ זה מראה שכיח".

זה מגניב ברמה המדעית

נעמה שקד-לוי, אנתרופולוגית, אמא לשלושה וחולת הגה, עשתה את התיזה שלה בנושא "מסעות ג'יפים לנשים" ויצאה למסע כדי לחקור את הנושא מקרוב.

"בפירוש כן. ג'יפים הם חלק מעולם הצבא וגברים נוהגים בג'יפים בשירות הצבאי ובמילואים. נשים לא. מכיוון שהשיח הלאומי חזק והצבא הוא חלק דומיננטי מהחיים הרבה פעמים נשים בכלל לא מעלות על הדעת שזה משהו שהן יכולות לעשות".

ואת בתוך הג'יפ שלך(צילום: אילת שילה )

ומה קורה במסע?

"הכל נפתח, משתנה והופך למשהו אפשרי, פשוט ומהנה. קחי לדוגמא החלפת הפנצ'ר: במסע, הן מגלות כמה שזה לא מסובך וזה בכלל לא משנה אם הן יחליפו גלגל כשהן יחזרו אחר כך הביתה מהמסע. עצם התובנה יוצרת מקום משחרר ומאפשר. התגלית הגדולה היא האפשרות, הבחירה.

היתה איתי במסע מישהי שיש לה בבית ג'יפ שכל השבוע יושב בחניה ובסופי שבוע הבעל יוצא איתו לטיולי שטח. היא לא חשבה אפילו על זה שהיא יכולה. ביום שנחתנו היא אמרה לי "עכשיו אני רוצה לחולות!" פתאום היא גילתה שזה משהו שהיא יכולה".

יש הבדל בין הדרך שבה גברים ונשים מתייחסים לג'יפ?

"אצל נשים הג'יפ הופך לבית. זה חלק מהתיאוריה שלי. יש אפיונים שונים של המטאפורה של "בית" שנשים מקיימות בתוך הג'יפ: מוזיקה, קישוטים, סדר, אוכל, ניקיון, הרגלים, מערכות יחסים, זוגיות ולפעמים גם גירושין. ממש מאפיינים של בית. אצל גברים, עיקר הדיבור הוא סביב "הג'יפ": מדברים על בוכנות וציריות".

את עצמך נוהגת בג'יפ?

"לא, אבל בעברי אני נהגת טנקים, בצבא הייתי מדריכת נהיגה בטנקים ואני אומרת לך שאין דבר שישתווה לנהיגה עם טנק בשטח".

במקרה של פנצר תמיד יציעו עזרה (צילום: אסנת קרסנסקי)