קסמו של שולץ: "אגדת ברונו ואדלה"
ב"אגדת ברונו ואדלה", אמיר גוטפרוינד בורא עלילה בלשית קלילה שמסתעפת סביב תעלומות חייו של הסופר המאגי ברונו שולץ. שרשרת מקרי רצח בתל אביב משתלבים עם נופים אירופאים נושנים, עד לכדי חווית קריאה מענגת
"אגדת ברונו ואדלה", ספרו החדש של אמיר גוטפרוינד, הוא מנהרת קסמים שדרכה עוברת תהלוכה מרתקת של דמויות בדיוניות ומקסימות, המתפרשות על פני תקופות ויבשות שונות: שילוב של מציאות שוליים תל-אביבית עם ריח יערות אירופאי טרום מלחמת העולם השנייה.
הספר מורכב מסיפור בלשי שנושא על כתפיו עלילה המסתעפת על דמותו המגית של הסופר היהודי פולני ברונו שולץ שנספה בשואה. גוטפרוינד כתב סיפור מתח קלאסי, טעון בחלומות, ציטוטים ופרקים אמיתיים ובדיוניים מחייו של שולץ.
שרשרת מקרי רצח פוקדת את תל אביב, ובמהרה מסתבר שהמשותף לכל המקרים הוא שאת זירות הרצח מעטרות כתובת גרפיטי המצטטת מתוך כתבי שולץ. על החקירה ממונה פקד יונה מרילין, שכמו הקוסם האגדי גם הוא התברך בחוש שישי בפענוח של מקרי רצח. מרלין מצרף אליו לחקירה את ראי ציטרין, עיתונאי הכותב במקומון טור על כתובות קיר, ואת זואי נחושתן, מתבגרת מקסימה וחצופה ששולטת בכתבי שולץ אפילו בשפת המקור-פולנית.
הסינרגיה בין חברי השלישיה המלבבת הזו מובילה, בסופו של דבר, לפתרון התעלומה כמעט עד תומה. הרוצח נחשף והמניע מפוענח - אבל את הקשר העמוק לברונו שולץ משאיר גוטפרוינד לקורא לגלות בעצמו.
כישוף ספרותי
מאחורי העלילה הקלילה טומן גוטפרוינד את הסיפור הנוגה על שולץ ומורשתו הספרותית. שולץ אינו מאוד מוכר בארץ, אך מעריציו מאמינים שהוא ניחן בניצוץ גאונות, ביניהם נמנה גם דויד גרוסמן שהקדיש לשולץ פרק נרחב בספרו "עיין ערך אהבה".
בכתביו מספר שולץ כיצד גילה עמוד אש זוהר שמעניק לחיים את החיוניות שחסרה להם, את השפע הרוחני שחסום על ידי השעמום הקיומי. המגע עם המציאות הנעלה הזו יכולה לקרות למי שאינם נכנעים לארציות הבורגנית המגבילה. אביו של שולץ, שאיבד את שפיותו, זכה מנקודת המבט של בנו לטעום מתמצית החיים האמיתית - למרות המחיר האיום שבצדה. הבן הרגיש והמוכשר הצליח לנסוק מעל הכאב המר ולהפוך את תהליך ההתכלות של אביו לכישוף ספרותי.
מותו הטרגי והעלוב של ברונו שולץ היווה סיום מצמרר לחייו. בזמן המלחמה בגטו דורהוביץ היה שולץ בן חסותו של קצין נאצי, אשר ירה למוות ביהודי שהיה בחסותו של קצין נאצי יריב. על פי השמועה, כשנפגשו השניים ברחוב, התרברב הראשון במעשהו ואז ענה לו השני: "הרגת את היהודי שלי, יפה. עכשיו אלך ואהרוג את היהודי שלך".
חיסול החשבונות בין הקצינים הנאצים שהפך לנקמה מבעיתה, המית לא רק את גופו של שולץ, אלא גדע את יצירתו - זו שיכלה להתהוות לולא היה נרצח. צדק פואטי בכל זאת התרחש, מאחר שיצירתו של שולץ מוסיפה עד היום להלהיב דורות של קוראים וממשיכה להיכתב ולשגשג דרך סופרים כמו גוטפרוינד שכותבים אותו ועליו.
צדק (לא רק) פואטי
"אגדת ברונו ואדלה", על כל רבדיה, עוסקת בסוגיית הרצח הסדרתי והשלכותיו. לאורך כל הספר פועלים רוצחים ונוקמים יסודיים מאוד שלובשים ופושטים פנים. לאלימות אין זהות אחידה, ופעם אלו הנאצים שרוצחים ופעם אלו היהודים - במעגליות אינסופית. כולם מנסים להכחיד את קורבנם ולבלום את תנועת החיים המתחדשת. בניגוד לפשעי הנאציזם שעליהם אין כפרה ברומן, דואג גוטפרוינד לבצע בעלילה גם צדק אמיתי - ולא רק פואטי.
חולשתו המרכזית של הספר טמונה בחלק הבלשי, שעלילתו משמשת בעיקר כפיגום לסיפור המורחב והנפלא על שולץ. למרות השפה השופעת וההומור השנון, החקירה חובבנית ורמזים שרירותיים נשתלים רק כדי להניע את החקירה המקרטעת. גם הדמויות שמככבות בחלק הבלשי, כמו צוותי הבילוש ומפקדיהם, רופפות, ונדמה שתפקידן הוא בעיקר להעניק צבע ואוירה לסיפור הבלשי.
אולם הדמות המפוספסת מכולן היא זו של מרילין עצמו. אובססיה חביבה ומייגעת לקופונים ותשוקה לאשתו המורה לספרות - לא מצליחים להזניק את דמותו. הכישרון המיסטי שלו לפתור תעלומות באופן מרהיב אינו משכנע דיו, והוא נותר דמות שטוחה ולא מספיק מעניינת.
לעומת השלד הבלשי הצנום, קריאת הסיפורים והדמויות הקשורות בסיפורו של שולץ מרחיבה את הלב ומענגת. גוטפרוינד חוזר לברוא בספר זה בהצלחה מיני דמויות של גברים חריגים ספק משוגעים, מצולקי שואה ושאר טראומות שהופיעו בווריאציות שונות בספריו המוקדמים. אליהו סלפטר, קשיש סעור נפש המצוי בכיסא גלגלים, מצטט בזעם קדוש מתוך ז'בוטינסקי "עוד שלם נשלם לך קין, את נפשות צעירך ניטול", בעוד בנו רפה השכל דוחף את עגלתו ברחובות תל אביב.
בשכנות להם חי שמשון קריקר - מעין קריקטורה על דמות היהודי החלוש, שהפך לישראלי עשוי ללא חת. מילד חולה אפילפסיה תשוש, הוא גדל להיות מרגל כוחני ולוחם קומנדו רגשן. באותה שכונה מתגוררת גם אישה מסתורית שהיא גלגולה של אדלה, המשרתת מבית ילדותו של שולץ, שזוכה מגוטפרוינד לחיים בדיונים באמריקה ובישראל. האישה הפתיינית והאפלה שחורצת לא מעט גורלות, מפגינה כושר תקומה והתחדשות בלתי נדלים.
גוטפרוינד טורח לא מעט על החיבורים בין שני העולמות,
על מנת ליצור סיפור עשיר ואמין. הוא מפצל את דמות האב של שולץ לשלל אבות דומיננטים ובלתי כשירים, כמו אביה של זואי - עורך דין מצליח שאף פעם לא בבית או אביה הרופא המגלומן של הנרצחת הראשונה. הוא מייבא את דמותה של אדלה מדורהוביץ של שולץ לתל אביב, ואילו את אביו של אליהו סלפטר הוא מציב בפולין כאינטלקטואל, תאום נפשו של שולץ. למרות המאמץ היצירתי כל כך, הניסיון למזג את הסיפורים לא תמיד צולח היטב, והפערים בין שני רבדי הסיפור נשארים בעינם.
גוטפרוינד מעיד באפילוג שברונו שולץ הוא סופר שאהוב עליו במיוחד. דמותו הופיעה במספר סיפורים ביצירתו המוקדמת, אולם בספר זה הוא העניק לו את התפקיד ראשי. הוא רצה לכתוב את רומן ההוקרה הגדול שלו לסופר הנערץ, כזה שיציג במלא הדרו את הההשראה שהוא העניק לו.
והוא אכן מפליא בכתיבה על שולץ, אך הסיפור הבלשי גורם ליקיצה מטרידה מתוך חלום ההיקסמות. לא ברור מדוע נזקק גוטפרוינד למעטפת המתח הקלילה, שמנטרלת את האפקט המרגש שפגשנו בספריו הראשונים והמצוינים "שואה שלנו" ו"אחוזות החוף". ייתכן וחשש כי הסיפור על שולץ לא יעמוד במבחן הקורא הישראלי קצר הרוח או שרצה להתנסות בז'אנר המתח הפופולרי שכבר הפציע בספרו הקודם, "מזל עורב". כך או כך, הספר קולח מאוד ונקרא בהנאה. חבל רק שהמחווה היפה לשולץ לא מקבלת את הבלעדיות הראויה לה.
"אגדת ברונו ואדלה", מאת אמיר גוטפרוינד. הוצאת כנרת זמורה-ביתן. 236 עמ'.
