אפילו אוהדי ריאל מדריד יכולים לקנא / טור
גד ליאור המלווה את הפועל ירושלים עוד מהאולמות של ההסתדרות התרגש לחנוך את הארנה אך לא יכול היה להתעלם מכמה עניינים צורמים ובראשם הפקקים והחניה. רשמים מהמשכן החדש
זה היה לפני עשר שנים. עמדנו שם שמחים, רוקדים, צוהלים. הפועל ירושלים, קבוצה קטנה ודי אלמונית באירופה, ניצחה זה עתה את אחת מאגדות ואגודות הספורט הגדולות באירופה, ריאל מדריד, וזכתה בגביע יול"ב, השני בחשיבותו באירופה. הספרדים ירדו מושפלים בעיקר בגלל עובדה אחת: לקבוצה שניצחה אותם בגמר היה אולם ביתי ובו 2,000 מקומות. אלפיים.
עוד על חניכת הארנה:
אמש - עשר שנים אחרי ההישג הגדול בתולדותיה - זכתה הפועל ירושלים להפוך להיות בעלת אחד האולמות היפים והמרשימים באירופה. עכשיו חולמים האוהדים כבר על היורוליג ועל 10,000 אוהדים שיבואו לראות קבוצה ספרדית מפסידה בארנה החדשה.
אני מודה. התרגשתי אתמול יחד עם אלפי האוהדים האדומים, לחנוך את הארנה החדשה. האוהדים הוותיקים הביטו אלה באלה כלא מאמינים. הם ליוו את הקבוצה עוד כששיחקה באולמות של ההסתדרות ובתי ספר ברחבי הבירה. ישבנו אז על ספסלים חומים, מכווצים, ונגענו בשחקנים שנעו על קוי המגרש. אחר כך בא עידן מלחה. אולם לא גדול, אבל ביתי משהו. האקוסטיקה לבדה ניצחה שם משחקים. הכל היה משפחתי, צפוף, לוהט.
ופתאום אתמול לא היה צפוף, לא היה כל כך משפחתי, האקוסטיקה האינטימית של מלחה נעלמה - אבל זכינו בהיכל כדורסל מרשים, אמיתי, כזה שגם אוהדי ריאל מדריד יוכלו להתקנא בו.
ישבתי בשורה האחרונה ביציע - וראיתי מצוין איך האדומים מביסים במשחק הבכורה יריבה עיקשת מהעבר, הפועל חולון. הקהל השתולל, שמח, צעק. החולונים לא הבינו מאיפה זה בא להם. כמה אוהדים פלטו: "עכשיו יש שני נוקיה בארץ". והם ידעו מה הם אומרים. לנצח בהיכל החדש הזה את ירושלים יהיה קשה, בערך כמו לנצח את הצהובים בנוקיה של תל אביב.
ועם כל דמעות השמחה, ההתרגשות, המבטים הלא מאמינים עדיין לעבר ההתקרה הגבוהה, השעונים בכל פינה והמסך הגדול ביותר במזרח התיכון - היו גם כמה עניינים צורמים.
נכון, הבטיחו שההיכל יהיה מוכן סופית רק בינואר הקרוב ועכשיו רק מחצית ספטמבר, אבל מדרגות נעות שלא עובדות, חדרי שירותים שכבר שוחים במי שטפונות, אריחים שנופלים מהתקרה, קיוסק בודד שמוכר מעט משקאות ומחיצות זכוכית ועליהן פתקי אזהרה שמדובר במשהו זמני שלא כדאי להישען עליו - קלקלו מעט את השמחה.
והכי מעצבן היה שוב להיווכח - כמו באצטדיון הכדורגל החדש בנתניה וכמו בסמי עופר החדש בחיפה - שלהגיע לארנה בירושלים ולחנות לצידה זאת משימה ממש בלתי אפשרית ולהתפזר ממנה הביתה בפקקי הענק הופך לעינוי של ממש.
ועוד דבר אחד קצת אירוני: לאולם הקודם, שהיה בכלל צמוד לשכונת קרית היובל - קראו מלחה. לאולם החדש שצמוד ממש לשכונת מלחה - קוראים ארנה...
תתחדשי ירושלים.
לפנייה לכתב/ת 
