כל ההתחלות קשות: הורים מספרים על הימים הראשונים

ראש השנה הוא סמל להתחלות חדשות. כהורים, כולנו יודעים שאין התחלה חדשה משמעותית יותר בחיים מאשר הרגע בו הפכנו לראשונה לאמא או לאבא. לכבוד החג, שוחחנו עם 10 הורים על הזיכרונות והחוויות שלהם מההורות הראשונית.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>

לוטן לוינסון: "מתכוננים בפחד לקראת הלילה"

אמא של אופיר ואריאל, תאומות בנות חמישה שבועות

צילום: שגיא ויטקובסקי

-מתי קלטת לראשונה שאת אמא?

"אני חושבת שעדיין לא ממש קלטתי. זה מגיע מדי פעם, בעיקר כשאני לגמרי לבד איתן, אבל עוד לא לגמרי נתפס. אני מרגישה את האחריות אבל לא את היותי אמא".

-איך את מתארת את השבועות שחלפו מאז נולדו הבנות?

"מתסכלים. מצד אחד מאד קשה, בעיקר בלילות. מצד שני, כל רגע קטן של חיוך או כשאני רואה את הסבים שמחים או כשיש רגע של שקט, זה אושר שאי אפשר לתאר. זה קונפליקט גדול, כי אפשר להינות מרגעי האושר כשכל הזמן יש את האחריות והחרדה, והשאלה למה הן בוכות כל כך הרבה או שמתכוננים בפחד לקראת הלילה".

-איזו עצה טובה יש לך להורים טריים?

"על בסיס החודש הראשון, אני חושבת שהכי חשוב זה לדעת לקבל עזרה. גם הרופא אמר לנו את זה אחרי שבועיים, כי זה מאוד קשה עם תאומות. יש לנו הרבה עזרה מסביב ואנחנו צריכים ורוצים אותה, אבל אנחנו גם רוצים לחזור לשגרה ולעצמאות, במיוחד אחרי שהייתי חצי שנה בשמירת הריון והעצמאות נלקחה ממני לחלוטין. אני חושבת שאם היינו מודעים מראש להיקף המשרה ומוכנים לזה שאנשים יהיו סביבנו מסביב לשעון, היה לנו קל יותר להסתגל".

דפנה תייר: "בתי? הצליל של המילה הדהד בי"

אמא לשרון (36), נועם (31), אלון (25) ויובל (20)

-מתי קלטת שאת אמא?

"אני זוכרת שני אירועים מוקדמים ביותר בהם "קלטתי" שאני אמא. הראשון, כאשר מספר שעות לאחר הלידה האחות הביאה לראשונה את התינוקת למיטתי ואמרה: "הנה בתך". בתי? מילה שמעולם לא נאמרה לי קודם. בתי? הצליל של המילה הדהד בי. לי יש בת?... יש לי בת!

"האירוע השני התרחש יומיים-שלושה מאוחר יותר, לאחר שהשתחררתי מבית היולדות הביתה. השכבתי את התינוקת במיטתה והיא ישנה שנת ישרים. נוכחתי שחסרים לי מספר דברים (בקבוקים, מוצצים וכיוב') ואביה ואני החלטנו לנצל את שנתה ואת נוכחותה של אמי (שזה עתה הפכה לראשונה בחייה לסבתא) ולקפוץ לקנייה קצרה בבית המרקחת הקרוב. הסתובבתי לי בבית המרקחת שמחה וטובת לב, אוספת את הפרודוקטים.

"פתאום, משום מקום, זיכרון התינוקת שנמצאת שם בבית הלם בי. ממש כך הרגשתי - תחושת אחריות ענקית, שמעולם לא חשתי כמוה קודם לכן, הלמה בבטני שהתכווצה בעווית. דאגה עצומה לתינוקת שלי, שאולי התעוררה ובוכה ואני לא שם איתה, טלטלה אותי. דקות הנסיעה הביתה נמשכו כנצח, וכמובן שבצרוף שטף ההורמונים לא היה סיכוי למנוע את זרם הבכי שגאה בתוכי.

"נכנסתי הביתה ורצתי למיטתה ומצאתי תינוקת רגועה ורדומה להפליא. נשמתי עמוק ובאותו רגע ידעתי: זהו, אני אמא. משהו בסיסי במצב הקיומי שלי בעולםהשתנה. חיי השתנו לנצח. יש בעולם הזה מישהי יקרה לי, ובהמשך התווספו עוד שלושה אהובים, שתמיד יהיו בסדר עדיפות קודם, שתמיד אחוש אחריות עצומה ודאגה לשלומם".

-מה את זוכרת מהשבועות הראשונים של ההורות?

"הייתי אמורה ללדת בסוף אוגוסט ובהתאם לכך נדחו לסוף ספטמבר המילואים של בעלי והחופשה של הורי. אך כידוע, אנחנו מתכננים ואלוהים צוחק... ילדתי בסופו של דבר לקראת אמצע ספטמבר. האושר היה גדול, הנחיתה לתוך האמהות הייתה רכה ומוצלחת, ונהנתי מסביבתם התומכת של בעלי והורי. אך רק למספר ימים: במהרה נותרתי לבד עם תינוקת בת כעשרה ימים.

"אמא צעירה וטרייה, לבד 24/7, לאורך מספר שבועות. התמהיל הריגשי שנוצר בעקבות המצב הזה היה מורכב מאושר ותחושת מסוגלות אמהית לתינוקת שהיתה למזלי 'נוחה' למדי, וכל זה מעורב בעייפות כרונית, מותשות נפשית ותחושת חנק של אסיר ללא חופשות. אני סבורה שהשפעת הזיכרון האמביוולנטי הזה הייתה כה חזקה שהייתי צריכה את הזמן להחזיר לעצמי את עצמי ולהתאושש. החוויה הזו הפכה לשיקול דומיננטי ביותר בהחלטתי לתת לעצמי 'למלא מצברים' וללדת את ילדיי במירווחים של מספר שנים זה מזה".

-מה העצה הכי טובה שיש לך להורים טריים?

"שתי העצות שלי הן בדגש על שילוב ואיזון: הראשונה, שילוב ואיזון בין האינטואיציות הפנימיות ותבונת הלב של ההורה לבין הידע והעצות שהוא מקבל מבחוץ. השניה, שילוב ואיזון בין קשב, רגישות והיענות לצרכים של התינוק לבין הקשבה לצרכים של ההורה עצמו והימנעות מהקרבתם".

גיל ונטורה: "עכשיו אני המפקד - עכשיו תלויים בי"

אבא לשניים, בני 9 ו-14

-מתי קלטת שאתה אבא?

"קלטתי שאני אבא כשקיבלתי לכך הוכחה פיזיולוגית מביכה - בערך בגיל חצי שנה, כשהבכורה שלי התחילה לשתות מים מבקבוק, שמתי לב שבכל פעם שהיא שותה אני עושה תנועות מציצה בלתי נשלטות עם הפה, יעני מלווה את השתייה שלה באופן סמוי. זו כנראה הייתה העדות הנחרצת לכך שנדבקתי בוירוס וגיל הצעיר וההולל פינה את מקומו לאבא האחראי".

-מה אתה זוכר מהשבועות הראשונים של ההורות?

"אני זוכר שהיא הייתה כל כך קטנה, שכל כך קל היה לעטוף אותה ולהרים אותה, לחפון בקלות את היד שלה בתוך שלי... זה הפציץ אותי מיידית בתחושה מפחידה של "עכשיו אני המפקד - עכשיו תלויים בי". לקח לי זמן להפוך את הפניקה השקטה הזו למוטיבציה".

-מה העצה הכי טובה שיש לך להורים טריים?

"אתם הבוסים - קחו את השרביט ליד. שימו פס אדיר על מכלול העצות והטקסטים שאתם נתקלים בהם. הרגע שבו אתם הופכים להורים הוא הרגע שבו אתם מחליטים להחליט לבד".

אמא יחידנית לעדי (8), ילד מאומץ מרוסיה

-מתי קלטת לראשונה שאת אמא?

"אצלי מדובר בתהליך ארוך שנמשך כמעט שלוש שנים. ניסיתי להיכנס להריון בכל מיני דרכים עד שהחלטתי לפנות לאימוץ. אני זוכרת את הרגע שבו נכנסתי בפעם האחרונה לבית הילדים ונתנו לי ילד עירום בידיים. הם הורידו את כל מה ששייך לבית חולים ואני הבאתי איתי בגדים וחיתול - הכל חדש. בחוץ היה מינוס מעלות וירד שלג. ואז לקחתי אותו ונכנסנו יחד למונית והרגשתי שזהו זה, יש לי ילד".

-מה את זוכרת מהשבועות הראשונים של ההורות?

"זה היה כמו רכבת הרים שנעה ולא עוצרת. היינו יחד בדירה ברוסיה בשלושת השבועות הראשונים. חצי מהזמן הייתי לבד ואחר כך אחותי הגיעה להיות אתי. השבוע הראשון היה הארוך בחיי. עדי היה בן שנה ועשרה חודשים, הוא כבר הבין רוסית אבל לא דיבר כי לא השקיעו בו. אני דיברתי אתו בעברית והוא התחיל להבין.

"הוא היה רגיל למשטר מאוד נוקשה, וברגע שהגענו בחזרה הביתה לקיבוץ, הוא הבין שהוא חי בחופש ופרק כל עול, היה רץ ובורח לי ערום כמעט עד הכביש. לא היו לו התנהגויות רגילות של ילד בגילו. הוא התחיל לבכות מאוחר יותר, ולפני כן לא בכה בכלל".

-מה העצה הכי טובה שיש לך להורים טריים?

"כשמדובר באימוץ, זה מאוד חשוב לאיזה ארץ נוסעים. הרעיון באימוץ הוא להתחיל להיות הורה לילד שאת לא מכירה, ולכן חשוב לברר ככל האפשר על ההיסטוריה שלו. לא רק מי היו ההורים שלו, אלא גם מה הם היו. יש לו, למשל, בעיות של קשב וריכוז והכינו אותי לכך שזה יכול לקרות בגלל שאמא שלו השתמשה בסמים. אני לא יודעת מי האבא כי גם אמא שלו לא יודעת. גם אין לי תמונות שלו כתינוק, וזה חבל. זה גם יותר קל להכנס לתהליך כזוג ובגיל צעיר יותר ממה שאני עשיתי".

אלי זוהר ניב: "הייתי בשוק שיש אנשים שיושבים בבית קפה"

אמא של עלמה (23) וקאיה (20)

-מתי קלטת שאת אמא?

"קודם הייתה התאהבות מטורפת ממבט ראשון. כשעלמה יצאה הרגשתי overwhelming, והיה קשה להפנים שהיא הבת שלי ואני אמא שלה ממש כמו שאמא שלי היא אמא. זו הבנה שמתהווה בתוכי בכל פעם קצת יותר, כי זה דבר כל כך ענק. אני חושבת שרק כשקאיה, בתי השנייה נולדה, ואמרתי משהו על אחותה, הצלחתי באמת לקלוט שאני אמא שלהן".

-מה את זוכרת מהשבועות הראשונים של ההורות?

"אני זוכרת הלם גדול. יש לי זיכרון חזק מהרגע שהבאנו אותה הביתה. היא ישנה ואני שמתי אותה במיטה ואז חשבתי 'מה עכשיו? אולי אני אחליף לה חיתול? אולי אאכיל אותה'. הרגשתי שאני צריכה לעשות משהו, לתפקד.

"אני גם זוכרת שעלמה נולדה בחורף 91', אחרי מלחמת המפרץ. זה היה חורף קשה ועשינו לה חדר יפה ונעים עם רדיאטור שחימם, ואני עברתי לחיות עם עלמה בחדר הזה. זה היה כמו בועה של שתינו. כמו מדען רשמתי כל דבר, כל פיפי, קקי, מאיזה ציצי ינקה. זו הייתה התרגשות שאני נושאת תפקיד שהוא וואו!. אחרי חודש יצאתי איתה מהבית לקנות חיתולים והייתי בשוק שיש אנשים בבתי קפה וחיים מחוץ לבועה שלנו. באמת הרגשתי שאלו החיים, שאין מעבר לזה".

-מה העצה הכי טובה שיש לך להורים טריים?

"להיעזר כמה שיותר, בלי בושה ומכל הבא ליד. אני לא הסכמתי להיעזר וזו הייתה טעות. עצה נוספת היא לצאת החוצה לסיבוב פעם ביום-יומיים כדי לחזור לפרופורציות. וכמובן לשתף את בן או בת הזוג, אפילו שברור שהוא לא יעשה את הדברים כמוך".

עינת בניטה: "זה הרגיש לי בהתחלה כמו בייביסיטר ארוך" 

אמא של איתן (9), יהונתן (4.5), ומעיין (5 חודשים), כולם נולדו כתוצאה מטיפולי הפרייה

-מתי קלטת שאת אמא?

"באיזשהו מקום, לפעמים אני עדיין לא מעכלת. עם כל ילד שנולד, אני קולטת מחדש את האמהות. עם איתן אני זוכרת שנפל לי האסימון עם ההכנות לברית. הייתי עסוקה בטלפונים, ואחרי כל כך הרבה שנים, פתאום קלטתי שזו הברית שלי! של הילד שלי! ואז באה התפרצות של בכי...

"אני חושבת שלקח לי כמה ימים ואפילו שבועות לעכל שאני אמא. ההריון עבר לי בצורה מאוד חרדתית עד שלא הרשיתי לעצמי להתחבר ואחרי שאיתן נולד, זה הרגיש לי בהתחלה כמו בייביסיטר ארוך. לאט לאט עיכלתי שאני באמת אמא שלו".

-מה את זוכרת מהשבועות הראשונים של ההורות?

"זה הרגיש לי כמו נדנדה רגשית. כל הזמן היה חשש להאמין שסופסוף זה הגיע, אחרי שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן, והיה לי פחד שזה ייעלם פתאום. הייתה לי בעלות מאוד חזקה עליו: אף אחד לא הרים אותו ולא לקח אותו. היה לי צורך אמיתי, גם אחר כך עם יהונתן ומעיין, להרגיש אותם צמוד אליי, להריח ולהיות איתם. כאילו ההריון ממשיך גם אחרי הלידה".

-מה העצה הכי טובה שיש לך להורים טריים?

"לדעת לפעמים לא להקשיב לעצות".

חיים עמית: "קלטתי שזהו, היצור הקטן הזה הוא שלי"

אבא של חן (37.5), נעם (33.5) ואור (24)

"אני זוכר את הרגע הזה, ביציאה מבית חולים, כשאני מחזיק את בתי הבכורה שזה עתה נולדה, אשתי לידי, ואני קולט פתאום שזהו, היצור הקטן הזה הוא שלי! אני אחראי לגורלו! אין אחיות או רופאים שאני מוסר אותו להם והם מטפלים בו. מעתה זה רק אנחנו והיא. זה הרגע שקלטתי שאני אבא".

-מה אתה זוכר מהשבועות הראשונים?

"אני זוכר הרבה לחץ ובלבול, חרדה וחוסר אונים, יחד עם רגעים של התפעלות אין סופית ואושר. מצד אחד, בתור הורים צעירים היינו נבוכים, מנסים להתארגן מהר, חרדים האם היא ממשיכה לנשום כשהיא ישנה, האם היא יונקת מספיק בשביל לחיות. מצד אחר, כל תנועה, כל קול, הם פלא מדהים של הטבע ומעוררים השתהות וסיפוק".

-מה העצה הכי טובה שיש לך להורים טריים?

"לנסות לזכור, על אף שזה מאוד קשה, שמדובר בתקופת זמן ראשונית של מבוכה ולחץ, ודברים ייראו אחרת, רגועים ובטוחים יותר, בעוד תקופת זמן. פרספקטיבה בהורות היא דבר עוזר, שכדאי להשיגו מוקדם ככל האפשר".

ורד אלי: "הייתי תלמידה ולא הבנתי שאני בהריון" 

אמא של ענבר (21), דניאל (19), זיו (15) ומאי (7)

-מתי קלטת שאת אמא?

"הייתי בת 19 וחצי כשענבר נולדה. הייתי בהריון, אבל לא הייתי מודעת לזה. בתור תלמידה בי"ב הייתי עסוקה בלימודים, הדחקתי וגם לא ראו עליי. באיזשהו שלב קלטנו אני ובן זוגי שזה כנראה כן תינוק אבל החלטנו לא לפרסם. ואז הלידה באה בהפתעה לכולם.

"די מהר אחרי הלידה כבר נכנסתי לעניינים, לא היתה הרבה ברירה. שלחו אליי בבית היולדות את העובדת הסוציאלית לוודא שהאבא בתמונה ושזה לא מישהו שהכניס אותי להריון וברח. היא היתה מופתעת מכמה שהכל אצלנו טוב".

-מה את זוכרת מהשבועות הראשונים של ההורות?

"הם היו קשים מאוד, כי החלטתי שאני מיניקה וזה היה קשה יחד עם העייפות והלחץ מסביב כשכולם גילו בהפתעה על התינוקת. כבר לפני כן תכננו להתחתן, והלידה רק זירזה את העניינים. התחתנו כשענבר הייתה בת חודשיים, אז בהתחלה היה גם כל הלחץ של הסידורים וההכנות של הפקת החתונה. החברות שלי עזרו ותמכו, למרות שזה היה מאוד מוזר. למזלי ענבר הייתה תינוקת נוחה ומבחינה התפתחותית עשתה הכל מהר".

-מה העצה הכי טובה שיש לך להורים טריים?

"עדיף לא להביא בגיל כזה ילד, אבל אם זה כבר קרה, והכל בסדר ביניכם, אז לקחת הכל בכיף. אצלנו באמת הכל יצא טוב".

ורד בן פורת: "התחלקתי בין תינוק אחד שהיה בבית לבין השני, באינקובטור"

אמא של יונתן ועמית (תאומים בני 17)

-מתי קלטת שאת אמא?

"האמהות הגיעה לתודעתי ולליבי ברגע אחד של אולטרא סאונד, כשהרופאה הודיעה שאחד העוברים הפסיק לגדול, וצריך ליילד אותי בדחיפות לפני שהוא ייכנס למצוקה. מאותו רגע דאגתי, חרדתי, חשתי אשמה, מאותגרת, חומלת, כועסת, אוהבת ומוכנה לתת הכל לאותו קילו שלוש מאות לא מוכר שגדל בתוכי - בקיצור, כל אותם מרכיבים של הקדרה החמה והגועשת שנקראת אמא".

-מה את זוכרת מהשבועות הראשונים של ההורות?

"השבועות הראשונים זכורים לי כמסע מטורף בין אמהות לתינוק מדהים שישן בעריסתו בביתי, לבין פגון קטן שעובר מאינקובטור אחד לשני ומאחות אחת לרעותה בפגיה בבית החולים. הקריעה היומיומית וההתחלקות לשתי אמהות, לשני תינוקות שזקוקים לי, ונמצאים במרחק גדול אחד מהשני - הן החוויות שהשפיעו ואולי אף עיצבו אותי כאמא, ושלחו אותי להיות מדריכה ומלווה לכל כך הרבה הורים לתאומים במשך השנים".

-מה העצה הכי טובה שיש לך להורים טריים?

"עצתי להורים טריים לתאומים - לאמץ חזק את המושג 'הורות טובה דיה לתאומים'. היא אחרת, מאתגרת, עמוסה מקושי ועד אושר עילאי - וטובה, דיה".

רועי שגב

אבא לנגה (8 חודשים), שנולדה בפונדקאות לו ולבן זוגו אסף

-מתי קלטת שאתה אבא?

"אני חושב שאחרי הלידה, שהייתה חוויה חזקה, כשנתנו לשנינו להחזיק אותה מיד אחרי שניקו אותה, וצילמו אותנו. מרוב הלם לא ידענו באיזה חלל ובאיזה זמן אנחנו. פתאום אנחנו קולטים שזו התינוקת שלנו".

-מה אתה זוכר מהשבועות הראשונים של ההורות?

היינו בתאילנד יותר מחודש אחרי הלידה. השבועות הראשונים היו כמו ירח דבש.

היינו עסוקים בלהכיר את נגה וללמוד איך להתמודד איתה. הייתה לנו תמיכה של הזוגות שהיו איתנו ושל הסבתא שהצטרפה אלינו. כשחזרנו לארץ, התחילו החיים האמיתיים והיינו צריכים להתמודד אחד על אחד. אז גם התחילו בעיות של גזים ומחלות, ולמרות שבאנו עם ניסיון מהאחיינים, זה הרגיש שונה. פתאום אני האחראי העיקרי וצריך לדאוג לה".

-מה העצה הכי טובה שיש לך להורים טריים?

"בתהליך של פונדקאות חו"ל, הקושי הגדול זה שההריון מתנהל בשלט רחוק. לי זה היה מאוד קשה, אבל אסף לקח את זה בצורה קלה יותר. אני מציע, למרות שזה קשה, לנסות לקחת בקלות את התקופה הזו ולנשום עמוק. אחרי הלידה, מגיעים החיים האמיתיים והכל הופך להיות טוב יותר".