ערך דתי? כך נראית השמיטה בעיניים חילוניות
הטרנד הלוהט של השנה הקרובה, כך מסתמן, היא השמיטה. עניין דתי? ממש לא בהכרח. קבוצות רבות של חילונים דוחפות מיזמי שמיטה. אחד מהם נתלה בסוף השבוע על הקיר: תערוכת שנת השבע. אז מה זו שמיטה חילונית? אוכל לכולם, שוויון וגם ילדים ערבים וחרדים המשחקים יחדיו
השבוע ממש מתחילה שנת השמיטה – "שנת השבע", הזכורה במעומעם לישראלי המצוי בעיקר ממלחמות "היתר מכירה" מול "אוצר בית דין"; חקלאות ישראלית מול "יבול נוכרי" - ורבנות מול חרדים. אבל דומה כי השנה חלו מספר שנויים תודעתיים ביחד לשמיטה, שהמשותף לכולם – יזמות שמגיעה דווקא מהמגזר שאינו דתי.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
לצד יוזמות חברתיות וכלכליות המשתמשות בשמיטה כפלטפורמה לקידום ערכים סוציאליים ("שמיטה ישראלית" היא הבולטת בז'אנר), החליטו חבורת אמנים ישראלים להעלות את השמיטה על ראש שמחתם, ופתחו בסוף השבוע תערוכת צילומים, שבה מציג כל אחד משבעת האמנים - שבעה צילומים המתעדים את השמיטה מהזווית שלהם ובהתאם לערכי השמיטה – באופן וולונטרי וללא תמורה.
קבלו עוד תרבות יהודית :
- ניגונים: צפו בסליחות שנכנסות לנשמה
- ספר: CSI תנ"ך - זירת הפשע
- קליפ: איציק דדיה עושה רבי נחמן בטראנס
היוזמה לתערוכה הגיעה ממיזם "שנת השבע", מיזם תרבות רב-תחומי העוסק ברלוונטיות של ערכי השמיטה במציאות הישראלית בת-זמננו, ואוצר התערוכה "שנת השבע: שבעה צלמים - שבעה ערכים", המוצגת באוניברסיטת תל אביב, הוא אלי ניסן (לשעבר "פורטרט") ו"חילוני גמור", כהגדרתו. ניסן הוא אחד מאותם אידיאליסטים המבקשים להנחיל את ערכי השמיטה גם לקהלים שהמושג אינו מוכר להם. "אם אחרי התערוכה משהו יילך לגוגל ויכתוב 'שנת שמיטה' – השגתי את שלי", הוא אומר.
שבעת הערכים שהאמנים התבקשו לצלם היו נתינה, חירות, מידתיות, שוויון, מנוחה, העצמה וקיימות, וזה - אומרים המארגנים - רק "ספתח" לשורה שלמה של אירועים שמטרתם לאתגר את החברה הישראלית ולחשוף רבדים רלוונטים מתמיד, כדוגמת צמצום פהערים בחברה.
מתחבר לאדמה דרך המצלמה
דייב שוורץ, אחד מצלמי האינסטגרם הבולטים בישראל, "נתפס", כהגדרתו, לנושא השמיטה עוד בילדותו בבני ברק כבן למשפחה דתית – לפני ש"ערק" למחוזות תל אביב. "השמיטה היא חלק מהערכים שעיצבו אותי למי שאני כיום, גם אם אני חי אורח חיים חילוני", הוא אומר.
העמוד של שוורץ נחשב לאחד הנצפים בישראל, עם מעל ל-60 אלף עוקבים. "יש בי רצון לתת לאנשים משהו לחשוב עליו, ולהעביר להם את המסר הזה דרך האמנות ודרך התערוכה. לא באיזו הרצאה משעממת של רב. האריזה היא לגמרי אחרת, וזה נראה נהדר. יש פה קולגות מוכשרים שעשו עבודות מצויינות".
מה זה שמיטה, מבחינתך?
"החיבור לאדמה שנותנת לנו הכל; שממנה אנחנו חיים. כמו שעבודה היא שישה ימים בשבוע, ושבת זה המקום לאגור כוחות ולקחת פסק זמן מהמירוץ המטורף - השמיטה מבוססת על אותו עיקרון. שש שנים אנחנו מעבדים את האדמה, והיא עובדת בשבילנו ומצמיחה מזון. אנחנו מבורכים ממנה ומתפרנסים ממנה, ועכשיו מגיע גם הרגע שלה למנוחה ולהתחדשות, לצד הודיה ושבח על שש השנים הטובות שהיא העניקה לנו".
לא רק תמונות, אלא מסר
השמיטה איננה רק עניינם של החקלאי הישראלי וצרכן הכשרות. "יש למושג הזה ערכים שמאוד רלוונטים לעולם שבו אנחנו חיים, ולתקופה שבה אנו חיים", אומר ניסן. "גם לסביבה אורבנית יש שמיטה, וכל זה על אף שמדובר ברעיון יהודי עתיק בן אלפי שנים.
"הרציונאל מאחורי התערוכה הוא קודם כל הנגשה; שהציבור יכיר וייחשף למסרים הרלוונטיים כיום, אפילו יותר מתמיד, לסביבה שלנו, לכלכלה, ולדרך שבה אנחנו חיים כחברה. אני אשמח אם הבאים לתערוכה לא רק יסתכלו על התמונות, אלא ינסו להבין את המסרים שמאחורי היצירה". ניסן מציין כי הצלמים נבחרו על פי יצירותיהם בלבד, ללא היכרות מוקדמת ביניהם.
מתי אתה שמעת על המושג הזה בכלל?
"לא היכרתי אותו לפני התערוכה" מודה ניסן. "מדברים בעשור האחרון המון על הגבולות שיש לאדמה ביכולתה להצמיח גידולים, ועל המחסור בקרקע לחקלאות קלאסית. כמו תמיד, היהדות מדברת על זה בחוכמה גדולה. אני אומנם ממש לא אדם דתי, אבל גאה מאוד ביהדותי.
"השמיטה אומרת, בין היתר, כי יבולים הגדלים באותה השנה אינם של הבעלים, ועליהם להשתמש רק במה שדרוש להם לכלכלתם, ולתת לאחרים את האפשרות להשתמש באותו יבול לצרכיהם שלהם, כשאף אחד לא לוקח יותר ממה שהוא צריך".
אז מה, יש מצב שתתלה שלט בגינה שיזמין את כל מי שרוצה לקטוף מהעץ בחצר?
ניסן צוחק. "אישית, אני גר בתל אביב, אבל הייתי בהחלט מנדב לימונים לאחרים. זה בסופו של דבר לא רק חוויה חקלאית, אלא ערכים שרלוונטיים לכל צורת חיים, גם לאורח חיים אורבני ועכשווי. מיכל בנטל שמשתתפת בתערוכה, מצלמת בעיקר צילומי רחוב. ובכל זאת, גם שם אפשר לראות את השיקוף של הערכים והטבע סביבנו".
ילדים ערבים ויהודים מקפצים יחד
בנטל עצמה, בחרה לייצג כ"חירות" תמונה של ילדים מקפצים וצוהלים במים. "זה במרכז טדי בירושלים", היא מסבירה, "ממש כשהחלו
כל המהומות על רקע רצח הנער הערבי. פתאום נקלענו לשם, וזה היה סוריאליסטי לחלוטין. מזרקה מדהימה ביופיה, המים עולים לגבהים עצומים, וילדים ערבים וחרדים מקפצים באושר. ברקע הושמעה מוזיקה ערבית ומוזיקה יהודית, והילדים פשוט קפצו בתוך המים. זה היה מרגש בעיניי".
"שמיטה משמעה לשמוט הכל ולהשתחרר. אם משתמשים במילים קצת פחות גדולות, ולא במושגים דתיים – אז גם חילונים ימצאו את עצמם ב'שמיטה'. מי לא יתחבר לרעיון של פסק זמן, מנוחה, שחרור; של הזדמנות לעזוב את מירוץ החיים, להירגע ולהתבונן פנימה?"
תערוכת "שנת השבע: שבעה צלמים - שבעה ערכים", "אולם סמולארש" באוניברסיטת תל אביב, עלתה במסגרת ועידת "הזדמנות חברתית חדשה", בשיתוף מיזם "שנת השבע". במהלך שנת השמיטה יעמוד הפרויקט מאחורי סדרת פעולות שמטרתן לאתגר את החברה הישראלית, על רבדיה השונים, סביב ערכי הנתינה, החירות, המידתיות, השוויון, המנוחה, העצמה והקיימות.
