התשובה לאבטלה בגאנה: צעירים מוכרים דם
מאגר תרומות זעום בבתי החולים ובמרפאות אילץ את הרשויות לאלתר ולשלם למי שיגיע למרפאה ויתרום את דמו. המתווך אריק משוטט ברחובות הבירה ומציע למובטלים עסקה שקשה לסרב לה
לאריק בימפונג יש הצעה משתלמת להמוני צעירים מובטלים בגאנה: תמכרו את הדם שלכם. במהלך היום הוא שורץ ברחובות ומסתובב מחוץ לבתי ספר וברים בשכונות העניות של הבירה אקרה.
עוד חדשות בעולם:
מתים בסתר: הקרב החשאי של רוסיה
איראן: 'עונש מוות לבלוגר שהעליב את מוחמד'
האם סרקוזי יציל את השמאל מעצמו?
בימפונג תר אחרי נערים וצעירים שיתרמו דם מחוץ לבית החולים הגדול בעיר. הרשויות מכנות אותם "תורמי דם מסחריים", והם ממלאים את החלל במדינה שבה בדרך כלל יש מחסור בדם, וחלק מהתושבים נמנעים מהתרומה בשל אמונות דתיות ותרבותיות. "במדינה הזאת, כשאנשים הולכים לבית החולים הם לא רוצים שהקרובים שלהם ידעו על זה", אומר בימפונג. לדבריו, החולים רוצים להסתיר מחלות מסוימות. "אז הם מגיעים אלינו", הוא מספר.
מנות הדם של ה"תורמים בתשלום" צפויות להציל את חייהם של מאושפזים מדממים, אך גורמים במשרד הבריאות מודאגים כי הם יפיצו מחולות כמו צהבת או HIV. "אנחנו לא באמת מעודדים סוג כזה של תרומה", אומר סטפן עדאיי, דובר שירותי הדם של גאנה. "לפעמים הם בכלל לא יודעים מה סוג הדם שלהם".
בזמן שהכלכלה שלה רושמת האטה מסוימת, ממשלת גאנה משקיעה משאבים רבים בבניית בתי חולים חדשים ושיקום מתקנים ישנים. מאגר הדם עדיין סובל ממחסור כבד. שירותי הדם הלאומיים תלויים בתלמידים שתורמים כ-250 מנות דם ביום, אך זה עדיין לא מספיק, במיוחד כשהם יוצאים לחופשה.
כששירותי הדם יצאו ל"מסע תרומות" בתקווה לאסוף 1,500 מנות דם, הם התאכזבו כשקיבלו חמש בלבד. "פחדו מהמזרק, ולא היו מודעים לחשיבות של זה בשל אמונות מסוימות", אומר עדאיי. בשל המחסור, בתי החולים נאלצו לאלתר. כשחולה מגיע וזקוק לתרומת דם, ולבית החולים אין מה להציע, פונים למרפאות סמוכות. אם גם להן אין דם, בני המשפחה והחברים נקראים למקום. אם גם זה לא מצליח, "זה אומר שהחולה לא ישרוד", לפי עדאיי.
אחוזים על תיווך
יותר מ-42% מהמובטלים בגאנה הם בני 15 עד 24. כרבע מאוכלוסיית המדינה, שמונה 26 מיליון איש, חיה מתחת לקו העוני (3.6 סדי, כדולר, ליום). כתוצאה מכך מוצא בימפונג מאגר גדול של תורמים פוטנציאליים. "אני הולך למקומות שבהם אני רואה שאנשים לא עובדים", הוא מסביר. המחיר עבור תרומה של כחצי ליטר דם הוא בין 100 ל-120 סדי. בימפונג שומר 20 סדי לעצמו. התורמים עוברים בדיקות HIV וצהבת, ונשאלים אם חלו בעבר במלריה.
בחדר ההמתנה העמוס במרכז תרומות הדם, בבית הספר לרפואה קורלה בו, תלויים שלטים שמעודדים לתרום דם פעם בארבעה חודשים. ויקטוריה, אחות במרכז התרומות, אומרת שאם פרצופו של אחד התורמים הופך "מוכר מדי" כנראה שמדובר בתורם "מסחרי".
"כשאתה רואה אותם בפעם הראשונה הם אומרים שהם קרובי משפחה. אבל כשהם מגיעים פעם שנייה, ושלישית, אתה מבין", היא אומרת. ויקטוריה טוענת כי כל מי שמנסה לתרום יותר מהמומלץ נדחה.
לפי ההערכות, התורמים המסחריים מהווים כ-10% מסך התרומות בגאנה. ז'אן-פייר אלאין, פרופסור לחקר הדם באוניברסיטת קיימברידג', אומר כי בניגריה המספר נע בין 30 ל-60 אחוזים. לפי אלאין, מספר החולים הגבוה בצהבת, שמועברת דרך הדם, הוא כ-15% ומהווה תמרור אזהרה. הוא מעריך שכעשרה אחוז מהתורמים חולים בצהבת.
בימפונג לא מתרגש מההשפעה על העסק שלו ואומר שאדם חייב לפרנס את עצמו. "המדינה הזאת קשה. אין עבודה. אנחנו אנשים שעוזרים", הוא טוען.
לפנייה לכתב/ת 
