שתי הפנים של פרנק למפארד
השער מול צ'לסי הזכיר שוב איזה ספורטאי ענק הוא הקשר שעבר למנצ'סטר סיטי, וגם העלה מחדש את השאלה: האם מדובר בסופרסטאר, אחד מהגדולים בדורו, או בשחקן מפוספס? תלוי אם מביטים על הנבחרת או על הליגה
פרנק למפארד הוא אגדה. של צ'לסי, של הכדורגל האנגלי, של ג'נטלמניות. השער שלו מול האקסית ביום ראשון היה מופת של ספורטיביות. ביצוע מלוטש עבור הקבוצה הנוכחית, לב מדמם עבור הקבוצה הקודמת. לא סתם שני הקהלים הריעו לו כשנכנס.
במשחק הזה קרה מה שלא קרה מאז חתם בצ'לסי: הזדמנות לראות אותו פורח בסביבה אחרת. הוא זכה עם הקבוצה בליגת האלופות, הליגה האירופית, שלוש אליפויות וארבעה גביעים, אבל כשדיברו על הקרם דה לה קרם של הכדורגל העולמי, למפארד אף פעם לא הוזכר עם השחקנים הגדולים באמת. בשיאו, הוא היה בטופ. אבל דווקא הנאמנות שלו הוציאה אותו מהמשחק. תארו אותו בריאל מדריד, למשל, בקבוצה איטלקית בימיה הטובים.
והייתה בעיה נוספת, שמשותפת לכל הכוכבים האנגלים של הדור היוצא. הנבחרת. 172 שערים יש ללמפארד בליגה. הוא תמיד סיפק שם את הסחורה, ומדורג חמישי בכל הזמנים. פנדליסט מצטיין, קשר מחונן שיודע לשחק בחלק ההגנתי ותמיד להצטרף בזמן להתקפה. רק שזה חצי מהתדמית שלו.
החצי השני, אותו מכיר היטב סטיבן ג'רארד, הוא הכישלון בטורנירים הגדולים. השניים הפכו לסמל של הרכות האנגלית, שני קשרים מרכזיים שאמורים להנהיג ולהוביל להצלחות - וגם לא נופלים ביכולתם מחבריהם בעולם - אבל תמיד מפקששים. או שהפנדל שלהם הולך החוצה, או שהם פשוט נעלמים.
יכול להיות שזו הסיבה שלמפארד, אחרי שיסיים להרוויח בארה"ב ויפרוש, ייחשב כהחמצה. רשימת תארים מפוארת וקבלות מפה ועד להודעה חדשה
, אבל טעם חמוץ במקום כלשהו. בגלל זה טוב שיש את הליגה האנגלית. שם הוא יכול להתהדר בחצי הטוב - החצי של הווינר, השחקן חסר הפשרות.
למפארד הצליח להטיל צל על אחד המחזורים המטורפים של הליגה המטורפת ביותר. הפתעה כמעט בכל משחק, שערים בלי הפסקה, אקשן מטלטל. והוא היה מוותר על זה. לא בגלל שהרס לצ'לסי, אלא בגלל שקיווה להשיג נגדה שלוש נקודות.
לפנייה לכתב/ת 
