דבוראי בן 90 גילה את הסוד לאריכות ימים
אברהם סלומון מרשפון מצא דרך להתגבר על הזקנה, בעזרת דבורים שלא עוקצות ובנים ונכדים שממשיכים את דרכו. הוא אף מצא פתרון ליוזמות הנדל"ן שחיסלו את מקור המזון של דבורותיו
לבוש מכנסיים קצרים וסנדלים יוצא כל בוקר הדבוראי בן ה-90, אברהם סלומון, אל העבודה במכוורת המשפחתית במושב רשפון. אברהם, אגדה חיה בקרב יצרני הדבש בישראל, הצליח להדביק את משפחתו באהבה לדבורים. בעקבותיו הבן יחיאל וגם הנכד מעיין ממשיכים במסורת המשפחתית, ולכוורת הוותיקה עם היסטוריה מפוארת של 60 שנה - יש עתיד.
בטבע ידועים הדבורים ממין זכר כבטלנים גמורים, העסוקים באכילת דבש ובהפריה בלבד. אך אצל משפחת סלומון הגברים מאמינים בעבודה קשה. אברהם מספר שבלי קשר לתכונות הרפואיות של הדבש ומוצרי כוורת נוספים כמו פרופוליס, "הסוד שלי לאריכות ימים הוא פשוט להיות עסוק ולא לצאת לפנסיה".
מקובל לחשוב שהעבודה בכוורת מסוכנת ומצריכה מסכות לבנות ובגדים מיוחדים נגד עקיצות. בכוורת של אברהם הדבורים רגועות, ממש חיות מחמד, ומאפשרות לבני המשפחה לעבוד ללא הגנה - בלבוש רגיל.
לפני 20 שנה, בעקבות עליית ערך הנדל"ן ועקירת הפרדסים סביב רשפון, נעלמו מהשטח פרחי הבר וצוף ההדרים. אברהם היה אז רק בן 70, וכדי להמשיך לייצר דבש ולספק אוכל לדבורים, הוא שתל יותר מ-3,500 עצי אקליפטוס סביב המושב.
לשחר, הנין של אברהם, תלמיד מצטיין ודור רביעי למגדלי דבורים, יש תוכניות אחרות. הוא רוצה להיות מדען. הסבא רבא לא כועס: "אני לא מאמין שהדור הבא ייכנס לעסקי הדבורים. העבודה בכוורות היא עבודה קשה בשמש, שלא מתאימה לדור הצעיר. יש עכשיו המון מזיקים ומחלות חדשות לדבורים, עדיף שיילך לעבוד בהיי-טק".
לפנייה לכתב/ת 
